דילמה...
דילמה...
שלום לכולם. פעם ראשונה שאני כותבת בפורום וקצת מתרגשת
אז ככה: אנחנו זוג בני 37 בריאים המוגדרים כלא מוסברים (למרות שה FSH-10.3 קצת גבולי) לפני כ 5 שנים החלטנו שאנו מעוניינים להרחיב את המשפחה, נכנסנו למיטה ואחרי מס' חודשים מועט גיליתי שאני בהריון. לצערי בשבוע 12 ההריון נפסק ונאלצתי לעבור גרידה. מאז, קרוב ל5 שנים ניסינו עוד שנה+ טבעי, 6 הזרעות עם הורמונים ו 3 IFV שהיו סה"כ בסדר, נשאבו 8 ביציות והופרו 6 באיכות טובה, אבל הריון לא הושג. כיום, לקראת גיל 38, הרצון לאימהות ממש בוער בי ובנוסף אני לא מיחסת חשיבות גדולה מידי לגנטיקה. מצד אחד אני כבר מוכנה להצטרף למסלול תרומת ביצית. מצד שני, הרופא המטפל וכל הסובבים אותי כולל בעלי אומרים שמוקדם מידי להרים ידיים (הרופא טוען שכנראה הבעיה היא לא הביצית אלא ההשתרשות ולכן תרומה לא תפתור לי את הבעיה) אבל... ההרגשה האישית שלי היא שעם FSH כזה ואחרי כ"כ שנים של נסיונות כושלים, כנראה שמהביציות שלי לא יצא כלום. השאלה שלי היא מה דעתכם? להתחיל תהליך של תרומת ביצית? להמשיך לנסות? אגב הרירית בד"כ טובה, עשיתי צילום רחם והיסטורסקופיה והכל יצא תקין אני אודה לכל תשובה, מחשבה, דעה. תודה נטע
דילמה...
שלום לכולם. פעם ראשונה שאני כותבת בפורום וקצת מתרגשת