רוח מ ד ב ר ית
New member
דילמה../images/Emo96.gif
ערב טוב ושבוע טוב ליושבי הפורום.... רוצה לשתף ואולי להחליף דיעות בנוגע להתלבטות שיש לי בחיי. אני חיה מזה כשנה מחוץ לבית עקב גירושין רוויי מלודרמות (עתידה לקבל את הגט בעוד כחודש). לפני כחצי שנה הכרתי אדם מקסים בן גילי. מלכתחילה, מראהו החיצוני והעובדה שהוא עדיין חי בחלק מהזמן בבית (הוא בהליכים כבר זמן רב) לא אפשרו לי לחשוב עליו כמישהו לבנות עימו מערכת יחסים שהיא מעבר לידידות. בארבעת החודשים הראשונים להכרותינו, גיליתי אדם מקסים שתמך, עודד והצחיק אותי והיה בשבילי בכל עת שהרגשתי "על הפנים". אפשרתי לו ללון בביתי לא פעם ביחד באותה המיטה כיוון שהרגשתי מאוד נוח בחברתו. הבהרתי לו כי אין לי בו עניין מעבר לידידות מופלאה של תמיכה והערכה הדדית. הוא הבין אותי ולא דרש ממני דבר מעבר למה שהייתי מוכנה לתת לו. לפני כחודשיים שוב עברתי דירה, והוא התייצב שם בשבילי ועזר לי לארוז ולהוביל, לתקן מה שנדרש תיקון בדירה החדשה, ואף הגדיל לעשות ורכש עבורי כיריים מאוד יקרים בלי שביקשתי זאת ממנו. בזמן זה של המעבר לדירה החדשה, שהינו הרבה זה בחברת זו והרגשתי לפתע שאני חשה כלפיו רגשות עמוקים יותר ממה שהיה קודם. ובאמת, באחד הימים אח"כ הוא התוודה בפניי כי הוא חש שהוא אוהב אותי וכי הפכתי מאוד יקרה לו. אני מצידי, לא נחשפתי ברגשותי ואמרתי לו כי כל עוד הוא עדיין חי בבית בחלק מהזמן, אין ולא יהיה ביננו שום ביטוי אינטימי לקשר, ושאני מקווה שנוכל להמשיך בידידות. ואז, זה קרה.......ערב אחד הוא בא והיה לנו כ"כ נחמד יחד ופתאום כל האיסורים והלאווים נעלמו כלא היו. היינו במצב אינטימי וההתחברות הזו, למרות שהייתה לי מוזרה, הייתה חוויה מקסימה ומענגת. כך המשכנו כשבוע, ואז הוא שוב נסע לראות את ילדיו וכמה ימים לא ראיתי אותו. ההרגשה הזו של לא להיות איתו כמה ימים לאחר האינטימיות שחווינו עשתה לי לא טוב. כשחזר, אמרתי לו כי איננו יכולים להמשיך קשר אינטימי, שזה לא מרגיש לי נכון. הוא מצידו אמר כי הוא עתיד לסיים את ההליכים בעוד כשלושה חודשים ושאנסה להתאזר בסבלנות כי הוא יודע שהוא מעוניין למסד ביננו את הקשר בהמשך. אני מצידי אמרתי כי עד שהוא לא יעזוב את הבית (עם או בלי הגט) כל קשר שנוכל לקיים הוא קשר של ידידות בלבד, וכי אני עדיין משאירה לעצמי את האופציות פתוחות להכיר גברים אחרים. היה לו קשה לקבל את הדברים, אולם כיוון שאינו מוכן לוותר על הידידות ביננו, הוא יכבד את רצוני. ובינתיים מאז, בכל פעם שאנו נפגשים, הוא מנסה בכל פעם לגעת בי ולנסות לגרור אותי לאינטימיות. אני דוחה ודוחה אותו, והוא לא מתייאש. עד שנאלצתי לומר לו שאם לא יוכל לגבור על תשוקתו אלי, נאלץ להמעיט להפגש עד שיוכל לשהות בחברתי כידיד. מצד אחד אני עצמי מאוד רוצה בחברתו ונהנית מתשומת הלב שהוא מעניק לי ומהאהבה שהוא מרעיף עלי ולא שלימה עם זה שאני מרחיקה אותו מעליי..... ומצד שני, ממש לא מרגיש לי נוח שהוא עדיין גר ב"צימר" בבית ושלעיתים הוא נעדר מספר ימים. מה דעתכם? שתהיה שנה מאושרת עמית
ערב טוב ושבוע טוב ליושבי הפורום.... רוצה לשתף ואולי להחליף דיעות בנוגע להתלבטות שיש לי בחיי. אני חיה מזה כשנה מחוץ לבית עקב גירושין רוויי מלודרמות (עתידה לקבל את הגט בעוד כחודש). לפני כחצי שנה הכרתי אדם מקסים בן גילי. מלכתחילה, מראהו החיצוני והעובדה שהוא עדיין חי בחלק מהזמן בבית (הוא בהליכים כבר זמן רב) לא אפשרו לי לחשוב עליו כמישהו לבנות עימו מערכת יחסים שהיא מעבר לידידות. בארבעת החודשים הראשונים להכרותינו, גיליתי אדם מקסים שתמך, עודד והצחיק אותי והיה בשבילי בכל עת שהרגשתי "על הפנים". אפשרתי לו ללון בביתי לא פעם ביחד באותה המיטה כיוון שהרגשתי מאוד נוח בחברתו. הבהרתי לו כי אין לי בו עניין מעבר לידידות מופלאה של תמיכה והערכה הדדית. הוא הבין אותי ולא דרש ממני דבר מעבר למה שהייתי מוכנה לתת לו. לפני כחודשיים שוב עברתי דירה, והוא התייצב שם בשבילי ועזר לי לארוז ולהוביל, לתקן מה שנדרש תיקון בדירה החדשה, ואף הגדיל לעשות ורכש עבורי כיריים מאוד יקרים בלי שביקשתי זאת ממנו. בזמן זה של המעבר לדירה החדשה, שהינו הרבה זה בחברת זו והרגשתי לפתע שאני חשה כלפיו רגשות עמוקים יותר ממה שהיה קודם. ובאמת, באחד הימים אח"כ הוא התוודה בפניי כי הוא חש שהוא אוהב אותי וכי הפכתי מאוד יקרה לו. אני מצידי, לא נחשפתי ברגשותי ואמרתי לו כי כל עוד הוא עדיין חי בבית בחלק מהזמן, אין ולא יהיה ביננו שום ביטוי אינטימי לקשר, ושאני מקווה שנוכל להמשיך בידידות. ואז, זה קרה.......ערב אחד הוא בא והיה לנו כ"כ נחמד יחד ופתאום כל האיסורים והלאווים נעלמו כלא היו. היינו במצב אינטימי וההתחברות הזו, למרות שהייתה לי מוזרה, הייתה חוויה מקסימה ומענגת. כך המשכנו כשבוע, ואז הוא שוב נסע לראות את ילדיו וכמה ימים לא ראיתי אותו. ההרגשה הזו של לא להיות איתו כמה ימים לאחר האינטימיות שחווינו עשתה לי לא טוב. כשחזר, אמרתי לו כי איננו יכולים להמשיך קשר אינטימי, שזה לא מרגיש לי נכון. הוא מצידו אמר כי הוא עתיד לסיים את ההליכים בעוד כשלושה חודשים ושאנסה להתאזר בסבלנות כי הוא יודע שהוא מעוניין למסד ביננו את הקשר בהמשך. אני מצידי אמרתי כי עד שהוא לא יעזוב את הבית (עם או בלי הגט) כל קשר שנוכל לקיים הוא קשר של ידידות בלבד, וכי אני עדיין משאירה לעצמי את האופציות פתוחות להכיר גברים אחרים. היה לו קשה לקבל את הדברים, אולם כיוון שאינו מוכן לוותר על הידידות ביננו, הוא יכבד את רצוני. ובינתיים מאז, בכל פעם שאנו נפגשים, הוא מנסה בכל פעם לגעת בי ולנסות לגרור אותי לאינטימיות. אני דוחה ודוחה אותו, והוא לא מתייאש. עד שנאלצתי לומר לו שאם לא יוכל לגבור על תשוקתו אלי, נאלץ להמעיט להפגש עד שיוכל לשהות בחברתי כידיד. מצד אחד אני עצמי מאוד רוצה בחברתו ונהנית מתשומת הלב שהוא מעניק לי ומהאהבה שהוא מרעיף עלי ולא שלימה עם זה שאני מרחיקה אותו מעליי..... ומצד שני, ממש לא מרגיש לי נוח שהוא עדיין גר ב"צימר" בבית ושלעיתים הוא נעדר מספר ימים. מה דעתכם? שתהיה שנה מאושרת עמית
