דילמה של החיים

[ran018]

דילמה של החיים

שמי רן (שם בדוי), בן 36 ועל פניו סימנתי וי בכל הדברים הרצויים בחברה המודרנית (יש לי דירה, רכב, בעל תואר שני, עבודה טובה ובריא). חי חיים די בורגניים בעיר הגדולה ויש לי רכוש. בפועל אני נווד בנשמתי.חולה על טבע ונופים בחו"ל, אוהב חיי פשטות והרפתקאות במזרח ודרום אמריקה. אוהב מאוד לחלום בהקיץ וליהנות מרוגע ושלווה מול נופים עוצרי נשימה. אף פעם דברים גשמיים לא דברו אלי (דירה יפה, אוכל טוב, מכונית מהירה וכו...) החלום שלי הוא לנדוד ולחיות חיי פשטות וסגפנות במזרח ודרום אמריקה, לחיות חיים שלווים עם אנשים שאמצע באמצע הדרך וכו... הדבר היחיד שעוצר אותי הוא הבן שלי. אני גרוש ויש לי בן בן 6. בעקבות גירושים סוערים, נסעתי שנה שעברה לתאילנד לחודש והמרחק מהבן השפיעו עליו וגם עלי מאוד. האם נגזר עלי, לחיות חיים לא שלי, עד שהבן יהיה בן 18 ? האם לוותר על צורת חיים שלמה רק בגלל הבן ? הנושא מעסיק אותי מאוד ואני נוטה לוותר על חלומותי לעוד 12 שנים. אשמח לשמוע תגובות

 

[kogawa]

כל אחד והצרות שלו

דבר אחד אינו הוגן: לך יש את חייך, ואותם אתה צריך לחיות בצורה המיטבית לפי ראות עינך. לך יש גם חובות כיאה לאדם בוגר, וקונפליקט בין רצונות. את הבעיות הללו לא יפתור לך איש פרט לך עצמך, אבל.. מי שלא אשם בצרותיך וסבל כבר מצרות של אחרים הוא בנך. עברת גרושים סוערים? גם הוא עבר אותם ויסבול מכך עוד שנים רבות! תפיל עליו את האשמה שהוא גוזל ממך את שאיפותיך לחיי נדודים? הדבר יישתקף ביחסיכם והוא יסבול מכך כל חייו. אל תעניש אחרים בצרותך, ובמיוחד את היקרים לך. מצד שני, אם המרחק מבנך השפיע עליך קשה, אולי אינך יכול לחיות בלעדיו ואתה צריך לשלב בין אהבתך לטיול והאהבה שלך לבנך. אני מציע שתעזר בבעל מקצוע, למרות שפריקת מתחים בפורום אלמונימי עוזרת במקצת. אפילו כדי ליעץ יש להכיר טוב יותר את מבנה האישיות שלך, וגם של בינך שעשוי להיות מושפע ואף נפגע מהחלטותך. שיהיה רק טוב!

 

[ניצת שושן]

אתה יודע רן

ביום שבחרת להביא ילד לעולם לקחת על עצמך התחייבות ואחריות, ילד זה לא קיטבק זו נפש רכה אשר כל מה שתעניק לה היום ,יצור את דרכה בחיים... אז כן,אתה צריך לוותר ולחיות חיים של פשרה אם הילד שלך חשוב לך... גם לי יש ילדים - שלשה גם חלום חיי הוא לקחת תרמיל ולנדוד, ובכל זאת ביום בו בחרתי להיות אמא התפשרתי,ילדי לא בחרו להוולד ,אני זו שבחרה עבורם... הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי לנדוד היתה לפני מספר חודשים כשביתי הקטנה היתה בת 14 (הגדולים כבר גדולים) ,רק אז הרשתי לעצמי 5 שבועות של נדודים , להגיד לך שזה קל? לא! זה אפילו קשה, דווקא כשהרשתי לעצמי הבנתי עד כמה הנוודות בנשמתי,עד כמה אני מאושרת מ "כלום" ובכל זאת חזרתי, (ואפילו הותרתי אחרי אהבה גדולה שנקרתה בדרכי) חזרתי ליום יום שלאור החוויות נותר חיוור ואפילו מתסכל ,יודעת שביום שביתי הצעירה תהיה ברשות עצמה אצא לנדוד ואאפשר לעצמי יותר עד אז לוקחת אחריות מלאה על ההורות וזה מה שהורה צריך וחייב לעשות!!! דעתי

 

[ran018]

תודה על תשובתך

כתבת יפה מאוד, חדרת לי ללב.

 

[pako27]

אך ניצת ניצת את מלכה../images/Emo47.gif

נהנתי לקרוא את דעתך ,האמת אפילו לא נכנסתי לשירשור ההודעות האלו לפני תשובתך, אני בכלל לא יודע על מה הנושא. אבל זה מעורר הערכה עצומה אליך. ולא בפעם הראשונה. את פשוט אדם, או בצורה כנה מלכה תרשי לי לשלוח לך :

 

[ניצת שושן]

../images/Emo9.gif../images/Emo25.gif

 

[jeshu]

קח אותו איתך למיטב זכרוני יש חודשיים חופש גדול כל שנה.ראיתי כמה אנשים שטיילו עם ילדים קטנים ממנו.

 

[Temporary2]

שלום,

לא פשוט, הסיפור שאתה מספר. אני מקוה שחשת איזושהי הקלה כשכתבת כאן. אני מקוה עוד יותר שאנחנו לא הראשונים שאתה משתף אותם בדילמה הזו. אני שואל את עצמי למה בחרת לפנות דווקא בפורום אינטרנטי, ולמה דווקא בפורום תרמילאים. האם אתה מצפה לשמוע כאן פתרונות מאנשים שטיילו ונדדו במקביל להיות הורים ? האם אתה מחפש אמפתיה, הזדהות עם חדוות הנדודים ? האם אתה רוצה שנשפוט אותך ? אתה מעביר בכתיבה שני מסרים שונים וסותרים. האחד, שכשהיית בתאילנד, המרחק מהבן הקשה עליך. והשני, השאלה האם עליך לותר על צורת חיים בגלל הבן. איך זה מסתדר ? - זו לא דילמה. זה דיסוננס. ריגשי וקוגניטיבי גם יחד. צודק יובל: הכי רצוי, בעיני, שתתיעץ עם מישהו שיכול לעזור לך לפגוש את עצמך בעניין הזה ולעשות את החשבון הכי "נקי שאפשר". עובד סוציאלי, מטפל משפחתי (כן, כן, אפילו שזה רק אתה), פסיכולוג. המסר שהכי חשוב לי אישית להעביר, הוא שכיוון שכבר הוצאת את הנושא החוצה, אל "זרים", אל תעצור כאן אצלנו. יש כאן אנשים נפלאים עם קילומטרז' מדהים בחיים, ובכל זאת - עצות, מאנשים שאינם מכירים אותך, הן חומר למחשבה; אבל טוב בהרבה לקבל את ההסתכלות הנוספת מאנשים שמכירים אותך, או לפחות ממישהו שבהכשרתו ידע להכיר אותך במהירות, לעזור לך לבחון את הדברים לעומקם בלי מורא, ואולי לתת לך עצה מועילה המבוססת על ידע שהצטבר. בהצלחה !

 

[ran018]

העלתי את הנושא בעוד שני פורומים

ואני חייב לציין שאת התשובות האינטליגנטיות ביותר קבלתי בפורום הזה. תשובות עם ראש פתוח, ללא שפיטה ועם הרבה הבנה לשונה.

 

[ברקוש22]

דעתי בנושא

חופש - חופש הוא ערך נעלה ואין דבר חשוב יותר ממנו, דבר כלשהו שלוקח לאדם את החופש הוא אסור מתכליתו. נולדנו להיות חופשיים, שגוזלים מאיתנו את החופש אנחנו נהיים קרים, אומללים וחסרי רצון והתלהבות לגבי ההווה. לחופש מתלווה האחריות, פה אתה עומד ידידי, אתה מתלבט בין השניים ואני מבין לליבך עד מאוד. לדעתי יש דרך לשלב בין השניים, הדרך הזאת היא מולך אבל אתה צריך להתבונן בה עם ראש ריק ממחשבות ולב מלא חופש. תקשיב לעצמך ותראה כמה האהבה שלך לבן שלך חשובה לך, אחרת לא הייתה פה דילמה בכלל. תקשיב לעצמך ותראה כמה החופש יקר לליבך. תקשיב ואז תופיע מולך הדרך לשלב בין השתיים בהרמוניה הנכונה, בך נמצאות כל התשובות. בהצלחה

 

[sailor]

נראה לי שהבעיה האמיתית

אינה קשורה ליצר הנדודים, כי אותו במסגרת האילוצים אפשר לספק גם בשבוע, שבועיים וגם בטיולים בארץ ובמדינות השכנות לכמה ימים בלבד. אתה כנראה רוצה להרגיש דפוק ומצליח בכך מצויין. אז כמו שכתב יובל, פנה לעזרה מקצועית.