דילמה רצינית.

[זכוכיות]

דילמה רצינית.

בעבר היה לי ידיד. ידיד מאוד קרוב ומאוד טוב, כשהכרנו הוא היה בחור מאוד בודד... מאוד מנותק, מאוד חריג... אבל הוא ריתק אותי, נהנתי מהשיחות איתו, מהשטויות שהיינו עושים ביחד. וכן, גם נהנתי מהעובדה שהייתי החברה היחידה שלו, הרגשתי שיש לי אוצר מיוחד, משהו שאף אחד אחר לא הצליח להגיע אליו קודם. אהבתי אותו מאוד, אני עדין אוהבת- אבל מעולם לא אהבה רומנטית. הוא כן. האהבה שלו כלפי יצרה הרבה מאוד בעיות, בתחילה הקשר התרופף, הוא כעס- וכשהוא כועס הוא יודע לבטא את עצמו מצויין- הוא ידע להראות לי בדיוק איפה כואב לו... בשיא הוא ניסה להתאבד. היה בסכנת חיים ממשית במשך יומיים. הייתי שבר כלי, לא אני לא מאשימה את עצמי, אבל כאב לי עליו... החלטתי לנתק את הקשר לחלוטין.. החלפתי מספר טלפון... נעלמתי.. הוא הבין לבד, אני חושבת. חודש אחרי ניסיון ההתאבדות קיבלתי ממנו מייל, הוא התנצל וסיפר שהוא התחיל טיפול פסיכיאטרי, שהמצב עדין אבל הוא מתקדם, והוא גם ביקש שאני אענה לו ונחזור לקשר, כתב שאני חסרה. שמחתי בשבילו אבל עדין לא הרגשתי שזה יהיה נכון לענות לו. עברה מעל לשנה של נתק והיום שוב קיבלתי מייל. הוא בסדר, הוא טוען, הוא התגבר, אפילו היה לו קשר של כמה חודשים שנגמר לא מזמן... אבל הוא עדין מתגעגע... הייתי החברה האמיתית היחידה שהיתה לו בחיים והוא רוצה לחדש את הקשר, ידידים- זה הכל. אני אשקר אם אני אגיד שאני לא רוצה, שלא חשבתי עליו -המון- בשנה האחרונה, עניתי למייל הזה בערך 6 פעמים.. כתבתי תגובה ארוכה, בכל ניסיון תגובה ששונה בתכלית מהקודמת... אבל לא היה לי את האומץ לשלוח. הוא כותב שהוא זקוק לי. שאני חשובה לו. שהקשר איתי יחזק אותו, ישמח אותו... ואני נקרעת, מצד אחד אני רוצה לחזור ולהיות חלק משמעותי בחיים שלו- במיוחד אם הוא אכן יעזור, מצד שני אני מפחדת שלחזור לקשר איתי יהרוס את כל מה שהוא בנה, שאולי הוא משקר לעצמו.. לא יודעת. מה עושים?

 

[ניאו30]

סוגייה שהייתה(ועודנה אולי) מאוד

אקטואלית בשבילי,בעיקר בתחילת הקשר עליו כתבתי כאן לפני כמה חודשים. אנחנו עדיין ידידים טובים מאוד מאוד מאוד,למרות שהקשר הזה ידע עליות וירידות לא מעטות.כמו אצלכם, גם אצלי הרצון לקשר רומנטי בא מצידי,ולא היה כזה מצידה. ברוב הזמן אני פשוט נהנה מחברתה,ונהנה לדבר איתה,לעשות איתה דברים ביחד ובכלל להיות חלק מהחיים שלה,אבל...יש גם רגעים אחרים(אמנם מעטים אבל אין מה להכחיש שגם הם קיימים),רגעים שיש גם קינאה,רגעים שיש גם תסכול עקב היותה של האהבה שלי כלפיה בלתי ממומשת. אני לפני כמה זמן אפילו רציתי להעלות כאן הודעה בנושא הזה,די דומה לזה שלך,אז אולי אני עוד אעשה זאת.דרך אגב,זה לא כתוב בהודעה המצורפת,אבל גם אני עברתי איתה נסיון התאבדות שלה,וגם לי היו כמה רגשות אשם,דבר שפחת לאחרונה,לאחר שהבנתי שזאת לא היתה הפעם היחידה,אבל זה היה היום הכי קשה(והכי ארוך) שהיה לי בחיים. השאלה שלי שעלתה בעקבות מה שכתבת נוגעת לשורה התחתונה שלך,תרתי משמע. שאת אומרת "אני מפחדת שלחזור לקשר איתי יהרוס את כל מה שהוא בנה"-האם זה באמת עליו שאת מפחדת או שעלייך? לדעתי,זאת שאלת מפתח לפני שממשיכים עם שאלת ה"מה עושים?".אני מקווה שאת מבינה למה אני מתכוון...

 

[זכוכיות]

אני מבינה.

ואני מפחדת עליו. הסבו את תשומת ליבי לפרט חשוב ששכחתי לציין- ההחלטה לנתק איתו את הקשר התקבלה לאחר שאמא שלו ביקשה ממני לעשות כן. ערב ניסיון ההתאבדות שלו הם ניהלו שיחה קשה, שבה הוא אמר דברים שנשמעו לה "אובדניים" ודיבר בעיקר על העובדה שאני והוא לעולם לא נהיה ביחד, היא לא האשימה או תקפה אותי, היא פשוט ביקשה ממני לעזור לו "להשתחרר" ממני. ניסיתי. עברה שנה. הוא טוען שהתגבר. אבל אני לא יודעת אם זה סיכון ששווה לקחת, לא הייתי רוצה שההסטוריה תחזור על עצמה.

 

[ניאו30]

אוקיי,עכשיו אני מבין טוב יותר את

הדילמה בה את נמצאת.זה ממש להיכנס בתוך משפחה שמנסה,אני מניח,לאחות את השברים ולהשתקם.רוצה לספר לך שלאחרונה אותה ידידה אמרה לי שבשבועות הראשונים של הקשר ביננו האמא שלה ממש שנאה אותי ולא אהבה את הקשר ביננו. היא עשתה קישור מאוד ישיר בין התחלת הקשר ביננו לבין ההדרדרות שחלה במצב שלה.כמובן שזה היה יותר מורכב מזה,אבל אצל האמא שלה אני בטוח שגם האמא של הידיד שלך אמרה את הדברים מתוך כוונה לגונן ולא מתוך כוונת תקיפה אישית כנגדך.אני חושב לפחות... עם הזמן היא(האמא של הידידה) למדה לקבל אותי,וכיום אני יכול להגיד שהיא די מקבלת אותי ונראה לי שאפילו תומכת בקשר ביננו. שתי דברים אולי הייתי ממליץ לך-ראשית אולי לגשש אצל האימא ולשאול את דעתה הנוכחית.יכול להיות שזה יתן לך כיוון אמיתי יותר האם הבן השתנה או לא.יש גם סיכוי שהאמא רואה את הדברים אחרת מהנקודת מבט הנוכחית. שנית,ואולי חשוב יותר-אני יודע שזה ככה אמור להיות בסרטים ובחלומות,אבל אני באמת מאמין שזה נכון...שקשר בין שני אנשים-אם הוא אמיתי הוא חזק יותר מכל דבר אחר! גם מאמא שמנסה(אם אני מבין נכון) להפריד בינכם. אני מאמין שאם את רוצה את הקשר איתו,את צריכה לשאול את דעתו...ואם גם הוא רוצה-אתם צריכים לנסות...לדעתי,זה כל מה שחשוב,אפילו אם זה נשמע אנוכי.ובקשר לפחד מהדרדרות מחודשת שלו,ראשית זה גם יכול לקרות בכל רגע כשאת לא בקשר איתו(מכירה בטח את המשפט-מי שניסה פעם אחת ינסה שוב),ושנית הייתי אומר שזה מסוג הסיכונים שצריכים לקחת בחיים. אני יודע,זה סיכון שקשה להתמודד איתו,אם הוא לא מצליח,אבל...האם את באמת רוצה להישאר עם תחשוה של חרטה על "מה היה קורה אילו?...". אבל בתור שלב ראשוני נוסף,אולי תבררי עוד משהו-לגבייך ולגביו-האם כל אחד מכם(לחוד) רוצים את הקשר הזה בכל מאודם?כלומר,האם זה קשר מיוחד לשניכם בצורה כזו שויתור עליו יגרום לכל אחד ממכם לתחושת חרטה אמיתית על פספוס שיכול היה להמנע?(ואולי בתור שאלה "מנחה"-איך המצב שלו כרגע מבחינת חברים-יש?אין? ומה מצבך מהבחינה הזו?...).

 

[זכוכיות]

אני דווקא חושבת שלא הבנת.

אמא שלו לא ניסתה "להפריד ביננו", היא גם לא תקפה, היא ביקשה ממני בקשה לגיטימית- להתרחק מהבן שלה כדי שהוא יוכל להשתחרר ממני, הוא שכב אז בבית חולים לאחר ניסיון התאבדות, ללא הכרה ובסכנת חיים ממשית- אני אפילו התפלאתי שהיא לא תקפה- והסכמתי עם כל מילה שהיא אמרה. גם אני חושבת שהייתי אמורה להתרחק ממנו, המצב שלו התדרדר בין היתר בגלל האהבה שלו כלפי שלא באה לידי מימוש. הסיבה שאני בכלל שוקלת לחזור איתו לקשר היא המייל שקיבלתי ממנו הבוקר, שבו הוא ביקש שנחזור לקשר. הקשר לא יהיה (מעולם לא היה) רומנטי! אני נמצאת במערכת יחסים מדהימה כבר מעל לשנתיים ומאוהבת בבן הזוג שלי עד מעל לראש. במייל שהוא שלח לי הוא כתב שהוא מבין את זה, שהוא התגבר, ושהחברות ביננו חשובה לו יותר וכרגע הוא במצב שבו הוא יכול להתנהל בקשר הזה בלי להיפגע. הסיבה שאני מתלבטת היא הפחד שהוא לא באמת התגבר עלי כמו שהוא אומר, ושהמצב יתדרדר מחדש מהרגע שבו נחדש את הקשר. אבל אגב, נתת לי עצה טובה, לדבר עם אמא שלו... אני מניחה שהיא יודעת על המצב שלו היום קצת יותר ממני...

 

[ניאו30]

טוב,זה טבעה של התקשורת דרך מחשב

דרך אגב,לגביי הקשר הרומנטי שיש לך-זו בדיוק הסיבה ששאלתי גם מה מצבך בתחום הזה.היה ברור לי גם שכשיש לך קשר רומנטי עם מישהו אחר,אז מטבע הדברים יש פחות זמן ותשומת לב להקדיש לידיד. לגביי האמא,תודה על ההבהרה...אכן,מקודם חשבתי משהו שונה,אבל אני די חושב בצורה הפוכה משניכן(את והאימא).נכון,זה קשור אישית לי ולדעתי בנושא,אבל אני אומר אותה בכל זאת-התאבדות היא בחירה של הבן אדם.אין לכך שום קשר למערכת יחסים כזו או אחרת,בייחוד לא רומנטית! כן,כעת נראה לי באמת לדבר עם האימא כאפשרות הכי טובה,בייחוד שאתם לא בניגוד אינטרסים כפי שחשבתי מקודם. שיהיה

!

 

[פאפיט]

עברתם את השיא, תניחי לזה

הוא הראה לך לאן הוא מסוגל להגיע - להתאבד. זאת אחריות מאוד גדולה להיות עם איש כזה בקשר, מה גם שידוע שאת הגורם לעירעור הנפשי. אין ערובה שהוא לא יחזור להגיגיו הרומנטיים הודותיך. משמע שהוא עלול להתרסק שוב כתוצאה מפרשנות לא נכונה של הקירבה שבניכם. תסכמי לעצמך: הייתם ביחסים שהוא לקח אותם לכיוון הרומנטי והתרסק, השתקם, ובנה לעצמו משהו - יופי לו. את התקופה הזאת העברת בנתק עם זכרונות. אז פשוט תניחי לזה ותמשיכי הלאה (אלא אם מחמיא לך שמתאבדים בגללך).

 

[ניאו30]

הערה לי אלייך פאפיט...

כשאתה אומר "...מה גם שידוע שאת הגורם לעירעור הנפשי" ואח"כ "...אלא אם מחמיא לך שמתאבדים בגללך"...הייתי מציע לך לשקול את המילים בצורה זהירה יותר ולא להניח הנחות שיכולות לפגוע באנשים,בייחוד עם זה לא דברים מבוססים אלא רק הנחות של הקורא. כמו שכתבתי מקודם,אני למשל חושב שההנחות האלו פשוט לא נכונות! שאנשים לא מתאבדים בגלל אנשים אחרים אלא בגלל משהו פנימי שלהם,ושלהם בלבד... ההשלכה לגביי סיבת ההתאבדות לרוב נעשית לגביי דברים חיצוניים,אבל זו רק השלכה של בני אדם שמועדת מטבעה לטעויות. אני לא מומחה לענין,ולא מתיימר להיות,אבל יש לי **קצת** נסיון בעניין, הן בהתמודדות האישית שלי והן במה שראיתי לגביי אנשים אחרים במצב הזה. ראה זאת כנקודה למחשבה...

 

[פאפיט]

לא התכוונתי לפגוע או להאשים

אך הבנתי מדבריה שהיא רואה עצמה טריגר למצבו הנפשי הרעוע (הוא כועס עליה, למרות שאינה מאשימה את עצמה, ניתקה קשר, והוא השתקם). אני לא מתיימר לדעת או לקבוע למה אדם התאבד. גם לא מתיימר לקבוע שזה לא קרה כתוצאה מקשרים עם אנשים. כדברי הפילוסוף קאמי "מעשה כזה מבשיל בדממת הלב, כמוהו כיצירה גדולה. האיש עצמו איננו יודע על כך. ערב אחד הוא יורה או צולל. ספרו לי פעם על סוכן מקרקעין אחד שהתאבד, כי שיכל את בתו 5 שנים קודם לכן וכי נשתנה הרבה מאז פני שהענין "חפר תחתיו". המתחיל לחשוב, מתחיל לחפור תחתיו..."

 

[reedgreenwhait]

אני חושבת שאדם יכול להתאבד

בגלל אדם אחר... כל בני האדם שונים וסיבה שאדם אחד לא מחשיב כסיבה להתאבד יכולה להיות הסיבה להתאבדות של אדם אחר...

 

[ניאו30]

אמרתי את דעתי,ולא יותר מזה...

אני מסכים איתך שיש לכל אחד את הסיבות השונות שלו במקרים כאלו. כמו שאמרתי,לפעמים עושים השלכות לסוגיות חיצוניות...לדעתי,התאבדות היא קשורה לעניינים פנימיים של הבן אדם.אבל זו דעתי,ודעתי בלבד.כל אחד רשאי להחזיק בדעתו.אין מה לפתוח דיון בנושא,אני לא חושב שזאת היתה כוונתה של זכוכיות...

 

[להבה ירוקה]

להתאבד בגלל אדם אחר

נטו? רק בגלל אדם מסויים? לא חושבת. מסכימה עם ניאו. יכול להיות שסיטואציה עם אדם אחר תהיה טריגר עמוק להתפרצות הבעיה הפנימית. אבל תגובה של התאבדות היא לא תגובה שמופיעה יש מאין, אלא מצורת חשיבה שהושרשה עמוק פנימה..

 

[ציריל]

התאבדות היא הודאה

שהמוות גבר על החיים. מה מוביל בן אדם למסקנה כזאת ? יש כל מיני גורמים וזה יכול להיות גם אנשים

 

[נסיכת אהבה]

דילמה קשה מאוד ../images/Emo10.gif

אני חושבת שהוא היה זקוק להמון אומץ וחוזק נפשי לכתוב לך את המייל ההוא וכנראה באמת הוא זקוק לך שם כידידה, ועובדה שהוא ציין שזה רק כידידה, זאת אומרת שהוא מבין שאת רק רוצה אותו כידיד ושאת תהיי שם בשבילו רק כידידה, אז אני חושבת שאת צריכה כן לחזור להיות בקשר ידידותי איתו אבל לתפוס יותר מרחק, להיות שם בשבילו כשהוא זקוק לך, אבל לנסות למצוא את הדרכים להיות גם רחוקה.

 

[זכוכיות]

עם זה הכי קשה לי,

רוב האנשים המליצו לי לא לענות לו... שהסיכון גדול מדי. אז לא עניתי. הספק הזה, שאולי אני עושה טעות, אולי יכלתי לעזור, ממש עושה לי חור בראש..

 

[ציריל]

זה ענין של אחריות

הוא מעורער בנפשו. מה את יכולה להוסיף לו ? מה הוא יכול להוסיף לך ? כברה כבר שנה של נתק, מה היה חסר בשנה הזאת מבחינתך ? (חוץ מגעגועים). אל תחזרי לקשר מתוך רחמים.

 

[נסיכת אהבה]

את לא יכולה לקחת אחריות על כל

העולם, ולמרות שכתבתי ההיפך ממה שכתבו אחרים, אני חושבת שיש משהו מאוד נכון בדבריהם. אם החלטת לא לענות, כנראה שאת מרגישה שכך את צריכה לפעול ולכן זרמי עם ההרגשה שלך, לכי בעקבות מה שליבך אומר.