דילמה קשה

hypatia

New member
דילמה קשה

לפני יומיים סיפרה לי חברה על מכרה שלה, שנאנסה לאחרונה. המכרה נאנסה על ידי בחור ששתיהן מכירות. האישה שנאנסה איננה מעוניינת לפנות לגורם כלשהו לעזרה או לתביעה, וכרגע מעוניינת שלא להתייחס לפרשה. ברור לי שיש לכבד את רצונה ואת האוטונומיות שלה, ולא להפעיל עליה כל לחץ. עם זאת, אני מוטרדת מאד מהעובדה, שיש סבירות גבוהה שהבחור עשה זאת בעבר ו/או יעשה זאת שוב בעתיד. האנס אינו חש כל חרטה, ולמעשה בזמן שהוא אנס אותה הוא טען, שהוא אינו מבין מדוע היא מתנגדת, מאחר וזה ידוע שהיא "שוכבת עם כולם." הוא לומד מקצוע יוקרתי וממשיך להסתובב במקומות הרגילים, ללא כל תחושת אשם וניסיון להסתתר. לפני מספר שנים ראיתי בטלוויזיה פעילה פמניסטית ערביה, שסיפרה על אדם שנהג לתקוף ולאנוס נערות במשך תקופה ארוכה, ושום התערבות לא הצליחה לעצור אותו מלהמשיך במעשיו. בעקבות זאת, היא שכרה כמה בריונים, ולאחר מכן כשביקרה אותו בבית החולים, הוא אמר לה שהוא הבין את הרמז ויחדל ממעשיו. מה דעתכן?
 
נורא. זוועה. אין מילים. אבל הרעיון

שבסוף נורא מוצא חן בעיני. אלא ש.. אנחנו לא חיות במיגזר הערבי. שם הכל סגור ומוסדר באמצעים אישיים. אף אחד לא מלשין למשטרה ואף אחד לא מוציא את הסוד החוצה. אצלנו יש בעייה. לכי תשכרי ביריונים, ומחר הם במשטרה, מלשינים עלייך ששכרת אותם לבצע עבירה. כי, את מבינה, מה שאת משלמת להם, קטן לעומת מה שהמשטרה מצ´פרת אותם לאחר מסירת מידע כזה. הסיפור הוא קשה ועצוב. הבחורה עושה טעות, אבל רצונה - כבודה. כל מה שייחסת לאנס (בעיני הוא לא בחור ולא אדם ולא גבר אלא אנס בלבד), נכון. נראה שעשה זאת וימשיך לעשות. מה שאני יכולה להציע הוא: אם שמו ידוע, אפשר להעביר אותו במייל הפנימי ולהפיץ אותו כך שלפחות 20 אלף אנשים במדינה הזו ידעו שזה אותו אחד שכתבו עליו באינטרנט.
 

ענבל30

New member
עצוב... ../images/Emo10.gif

אני מחזיקה אצבעות לאותה בחורה שתדע איך להתמודד ולהתגבר, ושמחה בשבילה שיש לה חברות שתומכות בה, ושהיא יכולה לבטוח בהן ולספר להן את אשר קרה (יש נשים שנאנסו ולא מעזות לספר...) לגבי האנס - או ל"קוות" שאם הוא יאנוס שוב, הקורבן תבחר להתלונן והוא יישלח לכלא, בבחינת "לא לעולם חוסן"... אם כי עדיף כמובן שלעולם לא יאנוס שוב. ההצעה להפיץ את שמו נראית לי יעילה רק אם היא נעשית בקרב מכריו, ובצורה שלא תגרור אחריה תביעת לשון הרע, אולי אנונימית? או לעורר שמועה שתתגלגל? בכל מקרה, אני "מאחלת" לו אך ורק רע.
 

nirdagan

New member
אצל הערבים אפילו הליברלים...

משתמשים באלימות בשביל לפתור בעיות. הוא אמר שהוא יחדל ממעשיו, אבל אולי לפני כן הוא ישכור בריונים שיכניסו לפמיניסטית החכמה הזאת גרזן בראש. תרבות ערבית במיטבה. ניר
 

hypatia

New member
לא מדוייק

אולי לא הבהרתי עצמי כהלכה. למיטב זכרוני, האישה הפמניסטית המרשימה תיארה ארוע שקרה מספר שנים קודם לכן. והאנס אכן חדל לאנוס (יתכן שהיו התפתחויות אחרות מאז, אך אין לי לגביהן מידע). באופן אישי, אני סולדת מאלימות. אבל מה האלטרנטיבות? האם פשוט להניח לעניין ולקוות, שהבחורה יום אחד מיוזמתה תחליט להתלונן, ושהתלונה תסתכם בכליאה של האנס? ואם התרחיש הזה לא יתממש? ואם בינתיים הוא יאנוס נשים נוספות?
 

wasaby

New member
אולי אפשר

(בסיכום עם האישה שנאנסה כמובן) להקליט עדות שלה של כל מה שקרה, כפי שהיא זוכרת את זה כרגע, ולהבהיר לו שאם תשמעו על מקרה אונס עם מאפיינים דומים תעבירו את הקלטת למשטרה?
 

טל קר

New member
רק שהחברה הפמיניסטית מנסה להתנגד

באופן פעיל לסקסיסטיות, גם במובלעות שבתוכה., והשאר לא ממש.
 
ועם כל זאת

הרי לא נלך ליישם את פתרון המכות, אז כל מה שנשאר לנו, כחברה "מתוקנת" זה לחזק אותה ולתת לה לבחור. וכן, הרבה פעמים זה גם מעורר כעס, ולא תמיד רק עליו, אלא שעדיין, ההליך של הגשת תלונה, בל נשכח, טראומטי מאוד. נראה גם שלתוקף יש הרבה מאוד הגנה, כל עוד לא הוגשה תלונה ולא הושגה הרשעה (מה שדי נדיר במשפטי אונס מחוסר ראיות). למשל אי אפשר עד אז לפרסם את שמו ובכך להזהיר נשים נוספות. ולא רק זה, אלא שגם כאשר כבר מזהירים, יש אחוז לא מבוטל של "לא מאמינים", משני המינים, כי הרי לאנסים יש זנב וקרניים, כך שהוא בשום אופן לא יכול להיות "כזה". אבל הנה... עובדה. אז זו את או החברה שלך, איתה. כי כרגע זה מה שהיא צריכה. אילנה
 

אפרת_ח

New member
למה אי אפשר לפרסם את שמו?

אם את מפרסמת את העובדות, את יכולה להתגונן בטענה "אמת דיברתי", לא? וזה בהנחה שהוא מחליט לתבוע, ואז נטל ההוכחה עליו. אם את מפיצה במייל, את חושבת שהוא יתבע?
 

כחלחל

New member
מאוד מוזר

בעיני שכל האופציות החוקיות הקימות (משטרה,מרכזי תמיכה וסיוע) אינן באות בחשבון אבל מעשים פליליים (אלימות, לשון הרע) נראים כאפשרות סבירה.
 
כשהנאנסת אינה מוכנה להיחשף בשום

מצב, אלא מעדיפה להדחיק ולשכוח (לא שהעדפה כזו תביא אותה לשיכחה), מה עוד נותר לעשות? אתה יכול להגיש תלונה במשטרה. אולי אפילו יפתחו בחקירה. אולי מאד גדול. במה זה ייגמר? בסגירת התיק מחוסר ראיות. זה כלל לא יגיע לתביעה. אם היא אינה מוכנה לפנות למרכז תמיכה - אי אפשר ואסור ליצור עליה לחץ. מעשים פליליים? ככל שאני משתדלת להרחיק אותם מחיי היוםיום שלי, פה ושם הם חודרים פנימה. וכשאני ניגשת למשטרה להגיש תלונה, אומרים לי: יש לך הוכחות? לא? טוב, אנחנו יכולים לרשום תלונה, אבל אם אין לך הוכחות זה מילה שלך מול מילה שלו/ה. אז תאר לך שזה קורה לך, לאמא שלך, לאחותך, לבת-דודתך, לבת הקטנה שלך. מה בדיוק עושה הדם שלך, אם לא עולה לך לראש? מה עושות המחשבות שלך, אם לא "לנקום לנקום לנקום"? לשון הרע? זה ממש בוטנים ליד אונס. ועבורי, במצב הנוכחי, בו הקורבן מתביישת ומתקפלת פנימה וסובלת, והאנס ממשיך בחייו ללא כל חשש, "לשון הרע" הזו, יכולה לעשות רק טוב. ראית את הסרט בו נאנסת מפיצה תמונות של האנס בשכונה שלה, והכיתוב אומר "נשים, היזהרו ממנו, הוא אנס אותי - הוא עלול אנוס אותך" ? יש כאן משהו רע?
 

soulbird

New member
אני הגבתי על החלק האחרון

בהודעה שלך בו את כתבת שראית סרט בו נאנסת מציפה תמונות של האנס שלה עם אזהרה.. זה נקרא לקחת את החוק לידיים.
 
לא, טעות. יש כאן ´ספק עבירה´ - היות

והבחורה מוציאה שם רע לאותו אנס. אבל, אנחנו חוזרות להתחלה: הבחור, אם הוא אכן חש טהור,פגוע ומעוניין שהבחורה תבוא על עונשה, חייב להגיש תלונה במשטרה על הוצאת דיבה. ואם הוא אשם באונס - דבר שרק הוא והנאנסת יודעים - הסיכוי שיגיש תלונה כזו, שואף לאפס. הבחורה מסתכנת בכך שהוא יפגע בה. היא למעשה הופכת ל"מושכת אש". אבל זו החלטה שלה. וכל זמן שהמשטרה חסרת אונים, זו, מבחינתה הדרך היחידה להחזיר לו מעט מן המעט כגמולו. חשוב מאד להבחין בין פעולה שהיא על גבול ה´עבירה על החוק´, לבין ´לקיחת החוק לידיים´.
 

hypatia

New member
חוק ומוסר

בארה"ב הנאורה ישנן מדינות, בהן מבחינה חוקית אישה אינה יכולה לתבוע את "בעלה" על אונס, מאחר והיא רכושו ולכן אינה יכולה להאנס על ידו. במאה ה-20 הושלכו לכלא רופאות פמניסטיות, שחילקו עלוני מידע לנשים על אמצעי מניעה, מאחר והן עברו על החוק. במדינתנו הקטנה עד לפני מספר שנים היה חוק, שאסר על "משכב זכר", והרשימה היא ארוכה מאד. חוקים נוצרו על ידי גברים, לא על ידי אלת המוסר. ואם נשים לאורך ההסטוריה לא היו "לוקחות את החוק לידיים", חיינו היו שונים ללא הכר. אינני חושבת שלא צריכים להתקיים חוקים, ובדר"כ אני שומרת חוק, מתוך רצון להמנע מפגיעה בזכויות אחרות/ים ושאיפה לחיות בחברה מתוקנת ומסודרת. ואינני חשה בנוח כלל עם מצב, בו אני חשה שהדרך היחידה להגן על זכויות א/נשים היא על ידי הפרת החוק. עם זאת, מוסר אינו זהה לחוק, וציות עוור לחוקי העבר וההווה, לא יכונן עתיד טוב יותר.
 
למעלה