דילמה קשה
היי לכולם... יש לי בעיה שאני כבר הרבה מאד זמן בדילמה עליה ואין לי מושג מה לעשות, אז ככה יש לי חבר כבר שנתיים אוטוטו אומנם אנחנו לא נשואים אבל התנהגנו ככה בדיוק השנה ו7חודשים היו פשוט מושלמים,היינו כל הזמן ביחד אבל כל הזמן זה באמת כל הזמן כל יום כמעט כל היום..ואם לא אז בטלפון ממש אחד בתחת של השני אפשר לומר הבעיה התחילה לפני חודשיים שחבר שלי התגייס לצבא,חבר שלי התגייס לא לסתם מקום עם תנאים נורמלים אלה לקורס ספציפי שבו התנאים נוקשים במיוחד. חזרה פעם ב3שבועות לשישי שבת . אין לו אפשרות להתקשר אליי משם בפלאפון שלו כיוון שאסור להחזיק שם בפלא פון גם לא בשעת ת"ש יוצא שהוא מתקשר אליי מטלפון ציבורי כ3-4 פעמים בשבוע לשיחה של 7עד 10 דקות,לפעמים קצת יותר... אני שהייתי כל כך קשורה לחבר שלי קיבלתי שוק מהמצב הנוכחי שבו אנחנו בעצם כבר לא כל כך בקשר מהתחלה שידעתי שהוא הולך לקורס הזה אמרתי לו שזה לא מוצא חן בעיניי ושאני יודעת שאני לא אסדר ככה ושאין מצב שנחזיק מעמד למרות האהבה הגדולה בינינו הוא טען שהוא אוהב אותי-ואם יש אהבה בינינו אנחנו נסתדר ואני למרות האי אופטימיות שלי החלטתי לתת לזה באמת צ'אנס כי אני אוהבת אותו בכל ליבי. עכשיו אחרי חודשיים של בקושי לראות אחד את השני של בקושי טלפונים מרגישה נורא למרות האהבה הגדולה שלי אליו אני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך ככה בקשר שלנו כל פעם שהוא חוזר לשישישבת אני בוכה לו,לא בכוונה כמובן אלה בגלל שאני כל כך עצובה שאפילו עד שהוא חוזר העצבות לא עוזרת לי הוא פשוט מתבונן עליי בוכה מחבק אותי אומר לי שגם לו עצוב ככה אבל תמיד הוא מדגיש שאין ברירה,שככה המצב שיש לקבל אותו למרות שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן לקבל את המצב החדש. הוא יכול לעזוב את הקורס בכל שלב לחתום ויתור וללכת למקום אחר בצה"ל בו הוא יוכל לחזור יותר הביתה ולדבר איתי כל יום מהפאלפון אבל לא!הוא לא מוותר על הקורס הנוכחי ומתעקש שביני לבינו הכל יהיה בסדר למרות שקשה וזו בעצם הדילמה שלי אם להישאר ביחד אני אוהבת אותו בכל ליבי אבל אני מרגישה שאני כבר לא הכי חשובה לו כי אם הקורס.כל פעם שהוא מתקשר אני מיללת לו כמה שקשה לי וכל מה שהוא אומר זה "גם לי קשה גם לי" אפילו לא מעלה את האפשרות לפרוש מהקורס בשבילי ואני?מה עליי לעשות? האם להגיד לו לבחור?או אני או הקורס? או שזה אגואיסטי מצידי מצד שני הוא האגואיסט לא?ככה לעזוב אותי אחריכל כך הרבה זמן שהיינו יחד בלי שום התחשבות בצרכים שלי הוא אוהב אותי בכלל שהוא מתבונן בי בוכה ועדין מתעקש על הקורס? האם בן אדם שאוהב לא היה מוותר על הכל רק כדיי לגרום אושר לאהובו? אני כ לכך מבולבלת...חסרת אונים,מרגישה לבד הוא היה כמעט כל עולמי כמו בעל ואישה היינו ועכשיו,עכשיו הכל נהרס יש לציין שאני בת 18 אשמח לתגובות רציניות אולי למישהו שחווה את זה?מישהו שמבין עיניין ויתן לי עצה מתאימה תודה מורני
היי לכולם... יש לי בעיה שאני כבר הרבה מאד זמן בדילמה עליה ואין לי מושג מה לעשות, אז ככה יש לי חבר כבר שנתיים אוטוטו אומנם אנחנו לא נשואים אבל התנהגנו ככה בדיוק השנה ו7חודשים היו פשוט מושלמים,היינו כל הזמן ביחד אבל כל הזמן זה באמת כל הזמן כל יום כמעט כל היום..ואם לא אז בטלפון ממש אחד בתחת של השני אפשר לומר הבעיה התחילה לפני חודשיים שחבר שלי התגייס לצבא,חבר שלי התגייס לא לסתם מקום עם תנאים נורמלים אלה לקורס ספציפי שבו התנאים נוקשים במיוחד. חזרה פעם ב3שבועות לשישי שבת . אין לו אפשרות להתקשר אליי משם בפלאפון שלו כיוון שאסור להחזיק שם בפלא פון גם לא בשעת ת"ש יוצא שהוא מתקשר אליי מטלפון ציבורי כ3-4 פעמים בשבוע לשיחה של 7עד 10 דקות,לפעמים קצת יותר... אני שהייתי כל כך קשורה לחבר שלי קיבלתי שוק מהמצב הנוכחי שבו אנחנו בעצם כבר לא כל כך בקשר מהתחלה שידעתי שהוא הולך לקורס הזה אמרתי לו שזה לא מוצא חן בעיניי ושאני יודעת שאני לא אסדר ככה ושאין מצב שנחזיק מעמד למרות האהבה הגדולה בינינו הוא טען שהוא אוהב אותי-ואם יש אהבה בינינו אנחנו נסתדר ואני למרות האי אופטימיות שלי החלטתי לתת לזה באמת צ'אנס כי אני אוהבת אותו בכל ליבי. עכשיו אחרי חודשיים של בקושי לראות אחד את השני של בקושי טלפונים מרגישה נורא למרות האהבה הגדולה שלי אליו אני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך ככה בקשר שלנו כל פעם שהוא חוזר לשישישבת אני בוכה לו,לא בכוונה כמובן אלה בגלל שאני כל כך עצובה שאפילו עד שהוא חוזר העצבות לא עוזרת לי הוא פשוט מתבונן עליי בוכה מחבק אותי אומר לי שגם לו עצוב ככה אבל תמיד הוא מדגיש שאין ברירה,שככה המצב שיש לקבל אותו למרות שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן לקבל את המצב החדש. הוא יכול לעזוב את הקורס בכל שלב לחתום ויתור וללכת למקום אחר בצה"ל בו הוא יוכל לחזור יותר הביתה ולדבר איתי כל יום מהפאלפון אבל לא!הוא לא מוותר על הקורס הנוכחי ומתעקש שביני לבינו הכל יהיה בסדר למרות שקשה וזו בעצם הדילמה שלי אם להישאר ביחד אני אוהבת אותו בכל ליבי אבל אני מרגישה שאני כבר לא הכי חשובה לו כי אם הקורס.כל פעם שהוא מתקשר אני מיללת לו כמה שקשה לי וכל מה שהוא אומר זה "גם לי קשה גם לי" אפילו לא מעלה את האפשרות לפרוש מהקורס בשבילי ואני?מה עליי לעשות? האם להגיד לו לבחור?או אני או הקורס? או שזה אגואיסטי מצידי מצד שני הוא האגואיסט לא?ככה לעזוב אותי אחריכל כך הרבה זמן שהיינו יחד בלי שום התחשבות בצרכים שלי הוא אוהב אותי בכלל שהוא מתבונן בי בוכה ועדין מתעקש על הקורס? האם בן אדם שאוהב לא היה מוותר על הכל רק כדיי לגרום אושר לאהובו? אני כ לכך מבולבלת...חסרת אונים,מרגישה לבד הוא היה כמעט כל עולמי כמו בעל ואישה היינו ועכשיו,עכשיו הכל נהרס יש לציין שאני בת 18 אשמח לתגובות רציניות אולי למישהו שחווה את זה?מישהו שמבין עיניין ויתן לי עצה מתאימה תודה מורני