זה המכתב
שימרית... אני לא ישאל למה החלטת לעשות את זה כי זה ברור ואני מבין שהרתעתי אותך. אני הבנתי את כל מה שאמרת לי. מה שכן, אני לא חושב שאמרתי לך את הכל. אני לא באתי מוכן לשיחה כזאת בכלל. סוף כל סוף התחלתי להרגיש שמשהו כן מתעורר אצלך ופתאום הגיע ההיפך משום מקום. היה טוב, היה כיף, מצחיק, מיוחד. אמרת בעצמך שאת שמחה שהתעקשתי ושלא ויתרתי ואת מרגישה שיוצא מזה משהו טוב. כל כך שימחת אותי עם ההודעה הזאת. כל אותו הלילה לא ישנתי... בכיתי... וחשבתי המון...עלייך... עליי... עלינו... אולי אני מתאהב מוקדם מידי. אולי אני נותן יותר מידי מעצמי. בעצם בלי האולי, אני פשוט נותן יותר מידי... מה שמצחיק פה שאם יש מישהי שאני לא כל כך רוצה, אז היא רודפת אחרי ואני מתרחק. אבל אם יש מישהי שאני רוצה, אני נותן את הכל ורודף אחריה ולא נותן לה לרדוף גם קצת אחריי ושנגיע למצב האידיאלי שאנחנו רודפים אחד אחרי השניה ואחת אחרי השני. אני כועס על עצמי שנתתי לזה לקרות. ששמתי את רוב הקלפים על השולחן מההתחלה ולא עוררתי בך את הצמא לגלות בעצמך. לא הייתי מיסתורי בשבילך כמו שאת היית בשבילי. גרמת לי לרצות לגלות ממך עוד ועוד בזמן שנתתי לך את כל כולי על המגש. אני יודע שיש בי דברים שמפריעים לך וגם שיש דברים שאולי חווית ואת לא רוצה לחוות שוב. חשוב לי שתדעי שלמרות הכל, לא הכרת לגמרי את אייל כמו שהוא. יש עוד כל כך הרבה דברים שאפילו לא נחשפת אליהם... דברים, שלפי איך שהכרתי אותך עד עכשיו (ונכון שאני עדיין לא מכיר אותך לגמרי), את בטוח תאהבי. בואי נחזור להתחלה... הכרנו בפייסבוק. דיברנו קצת... הכרתי לך סמיילים שלא הכרת בצ'אט... דיברנו בשיחה הראשונה בטלפון שעתיים (מה את מעתיקה?) ולמחרת נפגשנו... ישבנו לנו וקפאנו בחוץ בארט דה קוקו, אבל התחברנו... נוצרה כימיה בנינו... מהרגע הזה הרגשתי משהו טוב! בסילבסטר היינו ביחד, למחרת ישבנו באוטו בחנייה של הורוביץ וניגנתי לך בגיטרה, יומיים אחר כך טיילנו קצת וראינו סרט (ומקס ברנר), למחרת היינו בסטנד אפ, יום אחרי ניגנתי לך את השיר שכתבתי לך והלכנו ליום הולדת של בת דודה שלך ואחר כך לאבלון. אחרי יומיים באחיהוד (ומאז דיברנו על הפסטיבל טומורו לנד), יומיים אחר כך באתי להפתיע אותך ולשמח אותך במכללה ובאותו יום בערב החלטת להגיד לי כן. הייתי פשוט מאושר! עד יום חמישי באותו שבוע שדיברנו בטלפון ורצית לסיים את זה... והתעקשתי שלא נסיים. ובמוצ"ש שוב נפגשנו והיינו בבי בר בקריות ונהננו והחלטנו להמשיך... יומיים אחרי זה הזמנת אותי לבוא לחתונה של בת דודה שלך. להכיר את המשפחה שלך... הרגשתי שעברנו את המכשול הזה ואנחנו לוקחים צעד קדימה. למחרת שוב נפגשנו והלכנו לערב במקיאטו, וגם ישנו ביחד... בחמישי, שנינו היינו עם מצב רוח על הפנים ורציתי לעודד אותך אז הלכנו לקניות, באת אליי הביתה... הכרת את ההורים שלי... עברנו עוד שלב... השארת לי את הריח שלך על הכרית! הלכנו לקריוקי עם חברים שלך מהלימודים והקסמת אותי עם הקול העדין והיפה שלך ששרת... בשבת באתי אלייך... נכנסתי אלייך הביתה לשבת עם המשפחה שלך... אפילו הכרת לי את אחותך שבארה"ב... אני חושב שהמשפחה שלך מדהימה! רואים איפה גדלת ואיפה חונכת. באמת משפחה למופת! ואין פלא שיצאה להם בת כמוך! ובערב נהניתי מכל רגע איתך בפרנקלין... למה אני מציג לך את זה? כדי שתראי שבמקרה הזה כן החלטת הפעם להמשיך את הפגישה הראשונה. ואל תרגישי אשמה בזה. תראי איזה כיף היה לנו!
עד יום שני... שכל כך הייתי צמא לראות אותך אחרי שבוע מדהים שעברנו... אמרנו שלא ניפגש השבוע אבל היה לי קשה עם זה.. לא התאפקתי... כל כך רציתי לעשות לך כיף. לעבור איתך על הפרזנטציה באנגלית. ועוד אחרי הסמסים של יום ראשון וההמשך שלהם ביום שני... אמרתי לעצמי שהדרך היחידה כרגע לראות אותך זה אם אני אהיה בכרמיאל. עשיתי שטות ושיקרתי לך שיש לי עבודה שם. לא חשבתי על זה עד הסוף כי ראיתי את זה יותר בתור שקר לבן... אני כל כך מצטער על זה... אני מבקש ממך סליחה על זה ששיקרתי לך... ועוד יותר על זה שניסיתי להילחם על אמת לא אמיתית. נפלתי........... אני לא בא להצדיק את השקר כי אין מה להצדיק פה. אבל אם לא היית כל כך חשובה לי, לא הייתי אפילו חושב על להתוודות עליו! במקרה הזה הורדתי מעליי את האגו והכבוד והתוודתי. אני לא הייתי מוכן שזה יהיה הזיכרון שיש לך ממני. פשוט ביום ראשון כל כך ריגשת ושימחת אותי שהייתי חייב כבר לראות אותך מולי. לחבק אותך. לנשק אותך. להרגיש אותך. לנשום אותך.... לא יודע מה חשבתי לעצמי.... נתת לי איתות בערב שלפני, שאני יתפוס מרחק אבל מצד שני אמרת לי “אל תתייחס אליי”. כנראה בגלל זה לא לקחתי את זה לתשומת ליבי... אני ראיתי משהו כל כך טוב נרקם בנינו. שאחרי כל כך הרבה זמן של חיפושים אחרי מישהי כמוך, מצאתי סוף סוף! מצאתי אותך! יש בך את כל מה שאני מחפש וכל מה שאני אוהב! את חכמה, מחושבת, שמחה, חייכנית, פלפלית, ספונטנית, שרה מדהים, פתוחה לדברים חדשים, חוש הומור כמו שלי, את עם הראש על הכתפיים, יודעת מה את רוצה מעצמך, קנאית (כן אני אוהב את זה! ככה אני יודע שאת יותר קרובה אליי), קשה (בדיוק מאותה סיבה שאת קנאית), את יפייפיה! את סקסית! יש לך עיניים שאני פשוט טובע בהן! לא יכול להוריד ממך את העיניים!!! הדבר היחיד שאני מחפש ועוד לא מצאתי בך (בגלל שלא היינו מספיק זמן), זאת האהבה שאת יכולה לתת. ואני מאמין שאת יודעת לתת.. אני לא חי באשלייה שאת מושלמת. אף אחד לא מושלם והדבר היחיד שהוא 100% זה שאין דבר כזה 100%! כנראה בגלל שהסתנוורתי ממך לא ראיתי משהו שהפריע לי. אני יודע שיש דברים שיפריעו אבל לעומת כל זה, הם כל כך לא משמעותיים...... חשוב לי שתדעי שאני כן בן אדם שעומד על העקרונות שלו. יש בזה הסתייגות קלה שתלוי כמה העיקרון חשוב כי כולנו בני אדם וכולנו נופלים. החוכמה זה לדעת לקום, לאסוף את השברים ולבנות מחדש, ומעבר לזה, לשדרג את זה ולהתפתח. אני רוצה להיות הגבר, כמו שאת רוצה, שיהיה לצידך 24 שעות. רוצה שתרגישי שיש לך מישהו שניצב איתן לידך! אני אתן לך את כל הביטחון שאת תצטרכי. יעמוד לצידך בכל דבר שיקרה. תמיד יקבל אותך בזרועות פתוחות שיהיה לך על מי להתרפק כשקשה לך. רוצה לעודד אותך, לשמח אותך, להיות לך אוזן קשבת ואת יודעת שאני מקשיב. אני רוצה להשאיר לך את החיוך על הפנים כל יום וכל היום! לא להעלות לך אותו מחדש כי אני לא אתן לו סיבה לרדת אפילו! אל תחשבי שאני מנסה להיאחז בזה שאמרת לי ביום שני שיש בך רגש כלפיי אבל קטן. אני נאחז יותר בהוכחות שלך. שהראית לי את הרגש הזה. שהפגנת כלפיי חיבה ואהבה. אני יודע שביום שני סגרנו את זה... ניסיתי לבלוע את הגלולה המרה. ביום למחרת ניגשתי למורה למתמטיקה ואמרתי לה שאני לא מסוגל לעשות את הבחן שהיה ביום רביעי. פשוט לא הייתי מסוגל ללמוד! הייתי דיי שבור ולא חשבתי בבהירות. היום אני כבר יותר אייל שאני מכיר ולוקח את הדברים יותר בפרופורציה ואספתי את עצמי מחדש. ובגלל שסערת הרגשות המיידית נחלשה אני יכול להגיד לך באמת שלמדתי ממך המון! עלייך, עליי. אני לא רוצה שההרגשה שקיבלת ממני זה שאני לא מספיק חזק בשבילך. זה פשוט לא נכון! אני יכול להיות חזק בשבילך אם רק תתני לי להיות. ואני לא אומר את זה סתם אלא בגלל שאני מכיר את עצמי ויודע מי ומה אני. אמרת לי שמשהו עוצר אותך. אני מבין את זה ואני יודע שזה שילוב של כמה דברים. אבל תראי, שכשאת סוף כל סוף התחלת להיפתח אליי... להשתחרר... התחלת באמת להיות מאושרת! או שלפחות זה מה שאני ראיתי עלייך... אני חושב שרק ככה, במכתב, אני יכול להעביר לך את כל המסר בלי להיתקע באמצע משפט או מילה... בלי לפספס שום דבר חשוב מהזיכרון הטוב שיש לי ממך. אני בהחלט התחלתי להתאהב בך ואני לא מצטער שזה קרה. אחרת זה פשוט להתכחש לזה ולהדחיק ואני לא מוכן להתכחש ולהדח
