דילמה קטנה

[חניבעל.]

דילמה קטנה

היום בבוקר נערכה אזכרה לסבי ז"ל. כשהתחילו לומר את פרקי התהילים הנדרשים בארועים מעין אלו, נכנסתי לדילמה קטנה. האם לומר את הטקסט? הרי אני לא ממש "מתחבר" לעניין... לאחר דיון פנימי קצרצר החלטתי למלמל את הטקסט הנדרש, תוך התנדנדות קדימה ואחורה (אפשר לנצל את הענין לשחרור הגב...), כאשר מחשבתי בעצם נסובה על סבי ז"ל, ולא עסוקה בנסיון כושל לתקשר עם אלוהים. האם הייתם נוהגים אחרת?

 

[רבי הקדוש]

נו מה הבעיה לעזאזל

סליחה.

 

[דער משומד]

הגזמת אחשלי, אתה חוזר לסורך

 

[חי אדר]

ודע מה שתשיב

האמת כי המנהג שהתפתח לקרא תהילים לעילוי נשמת הנפטר הוא בעיתי אף מהבחינה הדתית. ואישית אני סולד סלידה עמוקה מכל טקס עליית נשמתו של הנפטר. אך לפעמים המציאות חזקה מכח ההשקפה האישית, ויש צורך להגמיש עמדה, במובן זה שלא להיכנס לעימות מיותר. במקרה שציינתה בהחלט אפשר למלמל את הטקסט ולמצא בו משמעיות אחרות ושונות ממה שעומד ביסוד אמירתו אצל המבקשים את עליית נשמתו של הנפטר. בהקשר לזאת אני חייב לספר שוב מקרה שנתקלתי בו בהקשר לעניינים אלו. לאחר השבעה של אבי המנוח,בקשו ממני לקום ולומר קדיש, סרבתי בטענה שהקדיש לא נועד להיות אמצעי מאגי ושאינני מכיר במה שמכנים קדיש יתום. לאחר התפלה נגש אלי רב אחד ונסה להעמיד אותי כמי שמקל ראש בכבודו של אבי המנוח. ושוב פעם חזר על הסיסמה הנדושה: " מה איכפת לך, לא יועיל לא יזיק". ואני בשלי לא רק שלא מועיל אלא אף מזיק. ראשית אמרתי לו כי מנהג זה הוא אבסורד ביותר. מצד אחד מבקשים להעלות את הנפטר ומבקשים עליו רחמים, ומאידך מבקשים ממנו לבקש עלינו רחמים. הכיצד? יתר על כן, מצד אחד מעלים אותו למחוזות הגבוהים של השמיים, ומאידך עושים השכבה, הכיצד? מה גם העליתי לפניו את הטענה כי יש כאן אפילו מידה לא מבוטלת של בכבוד ההורים. הרי אם אני אומר קדיש כדי להכניסו לגן עדן, הרני חייב להניח כי הוא בגיהינם, ואם כן, הריני חושד בכשרים ובפרט בהורים. והכיצד זה מותר? יתר על כן, אף אם נניח כי כן הוא: הרי אם באמת קיים מצב בו אני משפיע על מאזן העונשים, הרי שאנו בעצם מניחים כי האל מקבל שוחד, ומטה הדין בהתאם לשבחים הנאמרים לפניו.

 

[שומרת נפשה]

../images/Emo45.gif כל הכבוד

ששמירת כבוד אביך חשובה בעיניך יותר מכל פטפטת שבעולם.

 

[גל נעים]

ע-נ-ק!, ואין מילים להוסיף.

 

[מני באני]

בעיני, ההתפלפלות אינה מן העניין

כל הקטע של הקדיש - בעיני - הוא קטע סימבולי / מסורתי / רומנטי, שעוזר לי לתת מקום לרגשות שעולות עם פטירה או זכרון של אדם שנפטר, אני לא מאמין בעולם הבא או בגהנום, גן עדן וכל שאר הפנטזיות האלו, והתפלפלויות בעניינם לא מוסיפים או מורידים כבוד לאף אחד. בטח לא לאדם שכבר נח בשלום. זה פשוט לא רלוונטי. הכבוד היחיד הוא הכבוד שאני נותן לרגשות - שלי ושל אחרים. במקרה שאמירת קדיש - מאיזו סיבה שהיא - היתה פוגעת בי, בתחושות שלי כלפיי או כלפי מי שנפטר, לא הייתי אומר קדיש. ואם ישנם אנשים שנפגעים מזה, זה כבר לא בתחום האחריות שלי.