efratlevant
New member
דילמה מוסרית.
טוב, לא בדיוק דילמה מוסרית, יותר נכון דילמה מוסרית בזעיר אנפין. חורף בא לו על עירנו הקטנה שבצפון ואימא הוציעה מהארון את השמיכות האהובות. אך אבוי- השמיכות שמיכות פוך. עכשיו, אלו לא שמיכות פוך רגילות. הבא ואספר לכם את סיפורם: השמיכות הללו (כמו גם הכריות) בנות 20 שנה לפחות. סבתא שלי הכינה אותן בעצמה עוד ברוסייה הרחוקה. היא גרה בחווה וגידלה תרנגולות, פרות ושאר חיות. בין השאר גם אווזים. היא מרטה אותם לבד. זה היה בתקופה שלא היו תחליפים אחרים (במיוחד לא ברוסיה הקפואה), והעופות לא עברו את ההתעללות ההמונית שהם עוברים היום. השמיכות האלה הם כמו מין נצר משפחתי. חוצמזה, אני מאוד אוהבת אותן, הן מעיין זיכרון ילדות מתוק בשבילי. זה מצד אחד. מצד שני, אני עדיין מתסכה ברצח. מה לעשות? האם לדרוש מאימא לקנות שמיכה אחרת? או להישאר עם שמיכתי האהובה? אשמח לתשובות מאירות עיניים. רוב תודות.
טוב, לא בדיוק דילמה מוסרית, יותר נכון דילמה מוסרית בזעיר אנפין. חורף בא לו על עירנו הקטנה שבצפון ואימא הוציעה מהארון את השמיכות האהובות. אך אבוי- השמיכות שמיכות פוך. עכשיו, אלו לא שמיכות פוך רגילות. הבא ואספר לכם את סיפורם: השמיכות הללו (כמו גם הכריות) בנות 20 שנה לפחות. סבתא שלי הכינה אותן בעצמה עוד ברוסייה הרחוקה. היא גרה בחווה וגידלה תרנגולות, פרות ושאר חיות. בין השאר גם אווזים. היא מרטה אותם לבד. זה היה בתקופה שלא היו תחליפים אחרים (במיוחד לא ברוסיה הקפואה), והעופות לא עברו את ההתעללות ההמונית שהם עוברים היום. השמיכות האלה הם כמו מין נצר משפחתי. חוצמזה, אני מאוד אוהבת אותן, הן מעיין זיכרון ילדות מתוק בשבילי. זה מצד אחד. מצד שני, אני עדיין מתסכה ברצח. מה לעשות? האם לדרוש מאימא לקנות שמיכה אחרת? או להישאר עם שמיכתי האהובה? אשמח לתשובות מאירות עיניים. רוב תודות.