דילמה גדולה
אני כותבת כאן, ולא ממש בטוחה שזה קשור למהות הפורום... מקווה שתקבלו בהבנה
לפני בערך שמונה שנים, הכרתי גבר, הייתה אהבה גדולה וגם תשוקה, אבל הוא חזר בתשובה, ונפרדנו לאחר חודשיים.
שנה וחצי אחרי כן, חזרנו להיות בקשר, הוא כבר היה דתי (סרוג) וניסה להשפיע עליי ללכת בכיוון, נורא מהר הבנתי שאין מצב מבחינתי, דת זה לא אני.
אבל נשארנו בקשר און אוף לאורך השנים.
לפני שנתיים החלטנו לעשות ילד ביחד, רציתי להיות אימא, וראיתי שאני לא מוצאת זוגיות, ויש לי תינוקת בת שנה
ידעתי שהוא לא יעזור ולא יתמוך, וגם הייתי בתחושה שלא נישאר בקשר כשהילדה תיוולד, שכל אחד מאיתנו ילך לדרכו. וזה היה בסדר מבחינתי.
בפועל, כיום, הוא מגיע פעם בשבוע, ומבלה איתה אחה"צ אחד בשבוע, מבחינה כלכלית הוא לא תומך בכלל .
כיוון שאין לו לאן לקחת אותה, הוא נמצא איתה אצלי בבית, ומרגיש שאני חייבת לדאוג לו לאוכל. הוא לא יודע להכין כלום, אז כשהוא מגיע אני צריכה להכין לה אוכל כדיי שהוא יתן לה, ותמיד מגיע השלב שהוא מודיע לי שהוא רעב. הוא לא מסדר אחרי עצמו ואז אני נאלצת "לסדר אחריו " ,את הצעצועים של הילדה, את המגבת והחיתול שלה וכו
ובכלל, הוא מתנהג כאילו יום אחד בשבוע אנחנו זוג.
מיותר לציין שהתשוקה והאהבה שהייתה שם נעלמה כלא הייתה... נמאס לי מההתנהגות שלו, אני יודעת שהוא לא ישתנה, הוא כל הזמן מסתבך כלכלית, כי אין לו שום תחושת אחריות כלפי הילדה,ומבחינות מסויימות אני מאוד רוצה להעיף אותו מחיינו, אבל אני לא רוצה לשלול מביתי את אביה, ובנוסף הייתי מאוד רוצה ילד נוסף מתישהו והייתי רוצה שיהיה לה אח/ות ביולוגי (אני יודעת בוודאות שלא תהיה לו בעיה עם זה)
אני כותבת כאן, ולא ממש בטוחה שזה קשור למהות הפורום... מקווה שתקבלו בהבנה
לפני בערך שמונה שנים, הכרתי גבר, הייתה אהבה גדולה וגם תשוקה, אבל הוא חזר בתשובה, ונפרדנו לאחר חודשיים.
שנה וחצי אחרי כן, חזרנו להיות בקשר, הוא כבר היה דתי (סרוג) וניסה להשפיע עליי ללכת בכיוון, נורא מהר הבנתי שאין מצב מבחינתי, דת זה לא אני.
אבל נשארנו בקשר און אוף לאורך השנים.
לפני שנתיים החלטנו לעשות ילד ביחד, רציתי להיות אימא, וראיתי שאני לא מוצאת זוגיות, ויש לי תינוקת בת שנה
ידעתי שהוא לא יעזור ולא יתמוך, וגם הייתי בתחושה שלא נישאר בקשר כשהילדה תיוולד, שכל אחד מאיתנו ילך לדרכו. וזה היה בסדר מבחינתי.
בפועל, כיום, הוא מגיע פעם בשבוע, ומבלה איתה אחה"צ אחד בשבוע, מבחינה כלכלית הוא לא תומך בכלל .
כיוון שאין לו לאן לקחת אותה, הוא נמצא איתה אצלי בבית, ומרגיש שאני חייבת לדאוג לו לאוכל. הוא לא יודע להכין כלום, אז כשהוא מגיע אני צריכה להכין לה אוכל כדיי שהוא יתן לה, ותמיד מגיע השלב שהוא מודיע לי שהוא רעב. הוא לא מסדר אחרי עצמו ואז אני נאלצת "לסדר אחריו " ,את הצעצועים של הילדה, את המגבת והחיתול שלה וכו
ובכלל, הוא מתנהג כאילו יום אחד בשבוע אנחנו זוג.
מיותר לציין שהתשוקה והאהבה שהייתה שם נעלמה כלא הייתה... נמאס לי מההתנהגות שלו, אני יודעת שהוא לא ישתנה, הוא כל הזמן מסתבך כלכלית, כי אין לו שום תחושת אחריות כלפי הילדה,ומבחינות מסויימות אני מאוד רוצה להעיף אותו מחיינו, אבל אני לא רוצה לשלול מביתי את אביה, ובנוסף הייתי מאוד רוצה ילד נוסף מתישהו והייתי רוצה שיהיה לה אח/ות ביולוגי (אני יודעת בוודאות שלא תהיה לו בעיה עם זה)