אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
דילמה אמיתית
- פותח הנושא Amotz
- פורסם בתאריך
האזרח דרור
New member
זו דילמה כל עוד אתה שבוי
בקונספט של הקפיטליזם. אם אין מדברים על חלוקת ההון , ועל דמוקרטיה בשדה הכלכלי , אז כל מה שנשאר לדבר עליו הוא היכולת שלך לדבר על אילו מאמצים תעשה כדי להתחרות על חסדיו של ההון הבינלאומי מול מדינות אחרות שגם הן נמאצות באותה דילמה. אבל מה לעשות , ככל שאוכלוסיית העולם גדלה וההון מתרכז, ההון נהיה מונפולי וההיצע של עבודה נהיה זול יותר - לכן אלו שמתפרנסים מהון יקבלו יותר ואלו שמתפרסנים מעבודה יקבלו פחות. הצעד הזה, של פרסום בבית הספר מקדם עוד צעד את השתלטות התאגידים והשוק על התרבות שלנו, אחרי שהם כבר השתלטו על המוקד השני של עיצוב תרבות בחברה שלנו - הטלוויזיה. זה בסך הכל עוד צעד אחד מיני רבים של הגדלת הריכוזיות הכלכלית על ידי השתלטותה על מופעי כוח נוספים כמו תרבות או פוליטיקה. בבית הספר האלו, תהיה בעיה גדלה והולכת לדבר לדוגמא על תזונה בריאה, על איכות הסביבה (אחרי שגם חברות הדלק והמכוניות יהפכו לספונסרים), על "איש אחד קול אחד" או על היסטוריה (המנצחים כותבים אותה וזה נכון גם כשמנצחים הם מנצחים בתחום הכלכלה). ההמשך קצת ארוך ולקוח מתוך כשתאגידים שולטים בעולם של דויד קורטן. אבל שווה קריאה לדעתי תאגידים מתקדמים כעת באגרסיביות כדי לספח וליישב את המוסד החשוב השני של מחזור התרבות, בתי הספר. על פי איגוד הצרכנים, 20 מיליון ילדים בבתי ספר בארה"ב השתמשו בסוג כלשהו של חומרי לימוד שמומנו על ידי תאגידים בכיתה שלהם ב1990-. חלק מהם הם פשוט מקדמי מכירות ישירים של מזון- זבל (ג´אנק פוד) , ביגוד, ומוצרי טיפוח. לדוגמא, המועצה הלאומית לתפוחי-אדמה איחד כוחות עם חברה לפיתוח מערכות לימוד כדי להציג את "ספור את הציפ´סים שלך, " מערכת ללימוד מתמטיקה שחוגגת סביב הצ´יפס עבור חודש אוהבי תפוח האדמה. נוטרא סוויט, תחליף סוכר, מימנה תכנית בשם "בריאות טוטאלית". ג´נרל מוטורס שלחה בדואר קלטת וידאו בשם "אני צריך את כדור הארץ וכדור הארץ זקוק לי" לכל בתי הספר היסודיים הציבוריים, הפרטיים והקהילתיים במדינה. למול תפאורת רקע של ילדים עליזים השוחים במים נוצצים ורצים בנוף ציורי, הוידאו של ג´נרל מוטורס מקדם פעולות כמו נטיעת עצים ומחיזור. אין איזכור של תחבורה ציבורית או על הצורך לתכנן מחדש את הערים כדי להקטין את כמות הנסיעות. GM ממליצה על שיתופי רכב (car pools) ועל מחזור של שמן מכוניות משומש. כל ההצהרות שבקלטת ובעלון ההדרכה למורה המצורף הן מדויקות. אבל התמונה הכוללת היא מטעה בגלל שהיא נמנעת מלאזכר רעיונות ועובדות קריטיים. העולם של 1984 תאגידים מוצאים כסף על פרסום, לובי פוליטי, תמיכה ויחסי ציבור, אם זה בבתי ספר או בתקשורת ההמונים, כדי לעודד פעולות של הפרט ושל הציבור שתומכות ומקדמות את אינטרס התאגיד תוך שימוש בכל אמצעי שיפיק את תגובת הצרכן הרצויה. כפי שפאול האווקן מתאר את פעולותיהם: תמונות בעלות פוקוס רך של צבי ביער בתולי מנוצלות כהוכחה טוטמית של מחויבותה של חברת נייר לעתיד אפילו בשעה שהם ממשיכים לברא יערות ולהלחם בחידוש חוקי קונגרס לשמירה על מינים בסכנת הכחדה. ילידים אמריקאים מתבוננים באהדה על שדה פרחי בר מלוכלך שמנוקה על ידי ילדים שמשתמשים בשקיות פלסטיק מפרסמים אותן כניתנות לפרוק טבעי כשלמעשה הן לא (מוביל אויל נתבעה לדין ונקנסה על ידי התובע הכללי בכמה מדינות בארה"ב בגלל פרסומת זו). חברת הנייר סיפמסון השיקה קו של נייר "ממוחזר" עם קמצוץ של נייר מפסולת. חברות החשמל המשתמשות באנרגיה גרעינית בבריטניה הכריזו שאנרגיה גרעינית היא ירוקה בגלל שהיא לא מזהמת את האוויר. חברות הטבק מוציאות מליונים כדי לשכנע את הציבור שאין בסיס מדעי לטענות שהעישון מזיק לבריאות; יצרני מכוניות נלחמים בתקני פליטה; יצרני נשק נלחמים בתקנות להגבלת נשק -חם; חברות כימיקלים שופכים את הפסולת הרעילה שלהן בצורה בלתי חוקית; וחברות תרופות עוסקות בתמחור מונופולי. זה קורה כל יום. על כל טענות התאגידים לכך שהדברים הם הפוכים ביזנס וויק בעצמו ניסח זאת בצורה טובה: " תאגידים רב לאומיים מודרניים אינן מוסדות סוציאליים. הם ישלמו שוחד לממשלות, ישנו תמחירים כדי להקטין את המיסים, ינסו להטות דעות, ייצאו משרות, או יעקבו פיתוחים טכנולוגיים כדי לזכות ביתרון תחרותי." נסיונותיהם של התאגידים לעצב את התרבות שלנו ואת המדיניות שלנו על ידי שליטה בטלוויזיה מזכירה את ספרו של ג´ורג´ אורוול ´1984´ ואת המחזות שלו על חברה סמכותית שנשלטת על ידי מצלמות וצגי טלוויזיה שנמצאים בכל מקום ומבצעים מניפולציות על תפישת העולם של האזרחים. המציאות שלנו עדינה יותר והשיטות מסובכות יותר ממה שאורוול חזה. והחוטים נמשכים על ידי תאגידים במקום שימשכו על ידי ממשלות. אנו נשלטים על-יד שוק עריץ, לא על ידי מדינה מדכאת. הטכניקות ניחנות בפשטות אלגנטית. הם מתמקדות במניפולציה של סמלי התרבות שבהם הערכים והזהות האישית שלנו מעוגנים. לפני תקשורת ההמונים, סמלים אלה היו המצאות קולקטיביות של אנשים שהתייחסו אחד לשני וביטאו את רגשותיהם הפנימיים על ידי מדיה אומנותית. הם ייצגו את התחושה הקולקטיבית שלנו באשר למי אנחנו. ככל שעובר יותר זמן שבו אנו טבולים בעולם הטלוויזיה שנשלט ונעטף על ידי התאגידים, כך יש לנו פחות זמן לחוויות אישיות ישירות שבאופן מסורתי בוטאו, חוזקו ושונו הערכים והזהות התרבותית. באופן מתגבר, אלה ששולטים בתקשורת ההמונים שולטים בלב התרבות. האדריכלים של חזון התאגידים העולמי שואפים לעולם שבו סמלים אוניברסליים שנוצרו ונמצאים בבעלותם של התאגידים החזקים ביותר מחליפים את סמלי התרבות היחודיים שקושרים אנשים למקומות, ערכים וקהילות אנושיות. סמלי התרבות שלנו מספקים מקור חזק של זהות ומשמעות; הם מאשרים את ערכנו, את מקומנו בחברה. הם מעלים את נאמנותנו אות רגש האחריות שלנו לבריאותה ולתקינותה של הקהילה שלנו ולמערכת האקולוגית היחודית שלנו. כשהשליטה על סמלי התרבות שלנו עוברת לתאגידים, אנו למעשה מוסרים לידיהם את הכוח להגדיר את זהותנו. במקום להיות אמריקאנים, נורווגים, ישראלים, מיצרים או פיליפינים אנו הופכים פשוט להיות חברים ב"דור הפפסי," מנותקים ממקום ומכל משמעות שונה מזו שהתאגידים מוצאים לנכון להעניק לנו לשם עשיית רווחים. עריצות השוק היא אולי עדינה יותר מעריצות המדינה, אבל היא אפקטיבית לא פחות בשיעבוד הרבים לאינטרסים של המעטים.
בקונספט של הקפיטליזם. אם אין מדברים על חלוקת ההון , ועל דמוקרטיה בשדה הכלכלי , אז כל מה שנשאר לדבר עליו הוא היכולת שלך לדבר על אילו מאמצים תעשה כדי להתחרות על חסדיו של ההון הבינלאומי מול מדינות אחרות שגם הן נמאצות באותה דילמה. אבל מה לעשות , ככל שאוכלוסיית העולם גדלה וההון מתרכז, ההון נהיה מונפולי וההיצע של עבודה נהיה זול יותר - לכן אלו שמתפרנסים מהון יקבלו יותר ואלו שמתפרסנים מעבודה יקבלו פחות. הצעד הזה, של פרסום בבית הספר מקדם עוד צעד את השתלטות התאגידים והשוק על התרבות שלנו, אחרי שהם כבר השתלטו על המוקד השני של עיצוב תרבות בחברה שלנו - הטלוויזיה. זה בסך הכל עוד צעד אחד מיני רבים של הגדלת הריכוזיות הכלכלית על ידי השתלטותה על מופעי כוח נוספים כמו תרבות או פוליטיקה. בבית הספר האלו, תהיה בעיה גדלה והולכת לדבר לדוגמא על תזונה בריאה, על איכות הסביבה (אחרי שגם חברות הדלק והמכוניות יהפכו לספונסרים), על "איש אחד קול אחד" או על היסטוריה (המנצחים כותבים אותה וזה נכון גם כשמנצחים הם מנצחים בתחום הכלכלה). ההמשך קצת ארוך ולקוח מתוך כשתאגידים שולטים בעולם של דויד קורטן. אבל שווה קריאה לדעתי תאגידים מתקדמים כעת באגרסיביות כדי לספח וליישב את המוסד החשוב השני של מחזור התרבות, בתי הספר. על פי איגוד הצרכנים, 20 מיליון ילדים בבתי ספר בארה"ב השתמשו בסוג כלשהו של חומרי לימוד שמומנו על ידי תאגידים בכיתה שלהם ב1990-. חלק מהם הם פשוט מקדמי מכירות ישירים של מזון- זבל (ג´אנק פוד) , ביגוד, ומוצרי טיפוח. לדוגמא, המועצה הלאומית לתפוחי-אדמה איחד כוחות עם חברה לפיתוח מערכות לימוד כדי להציג את "ספור את הציפ´סים שלך, " מערכת ללימוד מתמטיקה שחוגגת סביב הצ´יפס עבור חודש אוהבי תפוח האדמה. נוטרא סוויט, תחליף סוכר, מימנה תכנית בשם "בריאות טוטאלית". ג´נרל מוטורס שלחה בדואר קלטת וידאו בשם "אני צריך את כדור הארץ וכדור הארץ זקוק לי" לכל בתי הספר היסודיים הציבוריים, הפרטיים והקהילתיים במדינה. למול תפאורת רקע של ילדים עליזים השוחים במים נוצצים ורצים בנוף ציורי, הוידאו של ג´נרל מוטורס מקדם פעולות כמו נטיעת עצים ומחיזור. אין איזכור של תחבורה ציבורית או על הצורך לתכנן מחדש את הערים כדי להקטין את כמות הנסיעות. GM ממליצה על שיתופי רכב (car pools) ועל מחזור של שמן מכוניות משומש. כל ההצהרות שבקלטת ובעלון ההדרכה למורה המצורף הן מדויקות. אבל התמונה הכוללת היא מטעה בגלל שהיא נמנעת מלאזכר רעיונות ועובדות קריטיים. העולם של 1984 תאגידים מוצאים כסף על פרסום, לובי פוליטי, תמיכה ויחסי ציבור, אם זה בבתי ספר או בתקשורת ההמונים, כדי לעודד פעולות של הפרט ושל הציבור שתומכות ומקדמות את אינטרס התאגיד תוך שימוש בכל אמצעי שיפיק את תגובת הצרכן הרצויה. כפי שפאול האווקן מתאר את פעולותיהם: תמונות בעלות פוקוס רך של צבי ביער בתולי מנוצלות כהוכחה טוטמית של מחויבותה של חברת נייר לעתיד אפילו בשעה שהם ממשיכים לברא יערות ולהלחם בחידוש חוקי קונגרס לשמירה על מינים בסכנת הכחדה. ילידים אמריקאים מתבוננים באהדה על שדה פרחי בר מלוכלך שמנוקה על ידי ילדים שמשתמשים בשקיות פלסטיק מפרסמים אותן כניתנות לפרוק טבעי כשלמעשה הן לא (מוביל אויל נתבעה לדין ונקנסה על ידי התובע הכללי בכמה מדינות בארה"ב בגלל פרסומת זו). חברת הנייר סיפמסון השיקה קו של נייר "ממוחזר" עם קמצוץ של נייר מפסולת. חברות החשמל המשתמשות באנרגיה גרעינית בבריטניה הכריזו שאנרגיה גרעינית היא ירוקה בגלל שהיא לא מזהמת את האוויר. חברות הטבק מוציאות מליונים כדי לשכנע את הציבור שאין בסיס מדעי לטענות שהעישון מזיק לבריאות; יצרני מכוניות נלחמים בתקני פליטה; יצרני נשק נלחמים בתקנות להגבלת נשק -חם; חברות כימיקלים שופכים את הפסולת הרעילה שלהן בצורה בלתי חוקית; וחברות תרופות עוסקות בתמחור מונופולי. זה קורה כל יום. על כל טענות התאגידים לכך שהדברים הם הפוכים ביזנס וויק בעצמו ניסח זאת בצורה טובה: " תאגידים רב לאומיים מודרניים אינן מוסדות סוציאליים. הם ישלמו שוחד לממשלות, ישנו תמחירים כדי להקטין את המיסים, ינסו להטות דעות, ייצאו משרות, או יעקבו פיתוחים טכנולוגיים כדי לזכות ביתרון תחרותי." נסיונותיהם של התאגידים לעצב את התרבות שלנו ואת המדיניות שלנו על ידי שליטה בטלוויזיה מזכירה את ספרו של ג´ורג´ אורוול ´1984´ ואת המחזות שלו על חברה סמכותית שנשלטת על ידי מצלמות וצגי טלוויזיה שנמצאים בכל מקום ומבצעים מניפולציות על תפישת העולם של האזרחים. המציאות שלנו עדינה יותר והשיטות מסובכות יותר ממה שאורוול חזה. והחוטים נמשכים על ידי תאגידים במקום שימשכו על ידי ממשלות. אנו נשלטים על-יד שוק עריץ, לא על ידי מדינה מדכאת. הטכניקות ניחנות בפשטות אלגנטית. הם מתמקדות במניפולציה של סמלי התרבות שבהם הערכים והזהות האישית שלנו מעוגנים. לפני תקשורת ההמונים, סמלים אלה היו המצאות קולקטיביות של אנשים שהתייחסו אחד לשני וביטאו את רגשותיהם הפנימיים על ידי מדיה אומנותית. הם ייצגו את התחושה הקולקטיבית שלנו באשר למי אנחנו. ככל שעובר יותר זמן שבו אנו טבולים בעולם הטלוויזיה שנשלט ונעטף על ידי התאגידים, כך יש לנו פחות זמן לחוויות אישיות ישירות שבאופן מסורתי בוטאו, חוזקו ושונו הערכים והזהות התרבותית. באופן מתגבר, אלה ששולטים בתקשורת ההמונים שולטים בלב התרבות. האדריכלים של חזון התאגידים העולמי שואפים לעולם שבו סמלים אוניברסליים שנוצרו ונמצאים בבעלותם של התאגידים החזקים ביותר מחליפים את סמלי התרבות היחודיים שקושרים אנשים למקומות, ערכים וקהילות אנושיות. סמלי התרבות שלנו מספקים מקור חזק של זהות ומשמעות; הם מאשרים את ערכנו, את מקומנו בחברה. הם מעלים את נאמנותנו אות רגש האחריות שלנו לבריאותה ולתקינותה של הקהילה שלנו ולמערכת האקולוגית היחודית שלנו. כשהשליטה על סמלי התרבות שלנו עוברת לתאגידים, אנו למעשה מוסרים לידיהם את הכוח להגדיר את זהותנו. במקום להיות אמריקאנים, נורווגים, ישראלים, מיצרים או פיליפינים אנו הופכים פשוט להיות חברים ב"דור הפפסי," מנותקים ממקום ומכל משמעות שונה מזו שהתאגידים מוצאים לנכון להעניק לנו לשם עשיית רווחים. עריצות השוק היא אולי עדינה יותר מעריצות המדינה, אבל היא אפקטיבית לא פחות בשיעבוד הרבים לאינטרסים של המעטים.
דרור יקר
אתה כותב המון וחלק ממה שאתה כותב אני לא תמיד מבינה, אבל חלק כן, וכל פעם שאני קוראת משהו שכתבת, שלהנחתי מבוסס על ידע נרחב בתחומים מסוימים, פשוט בא לי לבכות. לבכות על זה שאני מרגישה חלשה, חסרת יכולת לשנות, וחסרת יכולת לראות עתיד טוב יותר. הפעולה היחידה שאני יכולה לעשות זה להתנתק, אבל גם ההתנתקות שלי היא מוגבלת, אני עדיין חיה בחברה שצורכת, שמלמדת אותי לצרוך, וכפי הנראה מחנכת את הדור הבא במיוחד, ואין אף אחד בעל עמדה שמנסה לשנות את המצב. המצב כבר ידוע לי- חרא! אנחנו פרטים פה, שרוצים לשנות, שיש להם אמונה בכח היחיד, אמונה שאפילו אם לא משנים את העולם, משנים משהו סביבנו. אבל אני כבן אדם, מאוד צריכה חיזוקים לכך שהדרך שלי כן מתפתחת, כן מתחזקת. אני מרגישה שכל העניין הזה הוא בבחינת אמונה שלי, לא פחות מאמונה בדת זו או אחרת. בכל הכתבות שאתם מביאים פה, אני רואה שהאמונה שלי נתפסת כרדיקל קיצוני שלא משפיע ולא משנה, אלא עושה בלאגן, נלחם בתחנות רוח, ומי שנשאר עשיר ומאושר הם אלה שתזרים ההון ממשיך להגיע אליהם. מה יש לנו לעשות? איך נשנה? איך נגרום לצרכנים האחרים והפחות מודעים את מצב העניינים? רוב האזרחים, וכך זה היה תמיד בכל ממשל, דואגים לצרות הקיומיות שלהם לפני הכל. לא ממש משנה להם אם חברת משקה אחת או אחרת מפרסמים בבי"ס כל עוד, כמו שנאמר בכתבה, יש מזגנים בביה"ס. אז ידע זה טוב, וגם כח, ואני מאוד מחכימה פה בפורום, אבל האם זה הפתרון? האם יש למישהו פתרון? ואני לא מחפשת פתרון קל, אבל כן משהו שיראה לי את ההתחלה של שביל האבנים הצהובות. איך משכנעים מישהו בכל הדברים שכתבת (ואני אפילו לא יודעת לחזור עליהם)
אתה כותב המון וחלק ממה שאתה כותב אני לא תמיד מבינה, אבל חלק כן, וכל פעם שאני קוראת משהו שכתבת, שלהנחתי מבוסס על ידע נרחב בתחומים מסוימים, פשוט בא לי לבכות. לבכות על זה שאני מרגישה חלשה, חסרת יכולת לשנות, וחסרת יכולת לראות עתיד טוב יותר. הפעולה היחידה שאני יכולה לעשות זה להתנתק, אבל גם ההתנתקות שלי היא מוגבלת, אני עדיין חיה בחברה שצורכת, שמלמדת אותי לצרוך, וכפי הנראה מחנכת את הדור הבא במיוחד, ואין אף אחד בעל עמדה שמנסה לשנות את המצב. המצב כבר ידוע לי- חרא! אנחנו פרטים פה, שרוצים לשנות, שיש להם אמונה בכח היחיד, אמונה שאפילו אם לא משנים את העולם, משנים משהו סביבנו. אבל אני כבן אדם, מאוד צריכה חיזוקים לכך שהדרך שלי כן מתפתחת, כן מתחזקת. אני מרגישה שכל העניין הזה הוא בבחינת אמונה שלי, לא פחות מאמונה בדת זו או אחרת. בכל הכתבות שאתם מביאים פה, אני רואה שהאמונה שלי נתפסת כרדיקל קיצוני שלא משפיע ולא משנה, אלא עושה בלאגן, נלחם בתחנות רוח, ומי שנשאר עשיר ומאושר הם אלה שתזרים ההון ממשיך להגיע אליהם. מה יש לנו לעשות? איך נשנה? איך נגרום לצרכנים האחרים והפחות מודעים את מצב העניינים? רוב האזרחים, וכך זה היה תמיד בכל ממשל, דואגים לצרות הקיומיות שלהם לפני הכל. לא ממש משנה להם אם חברת משקה אחת או אחרת מפרסמים בבי"ס כל עוד, כמו שנאמר בכתבה, יש מזגנים בביה"ס. אז ידע זה טוב, וגם כח, ואני מאוד מחכימה פה בפורום, אבל האם זה הפתרון? האם יש למישהו פתרון? ואני לא מחפשת פתרון קל, אבל כן משהו שיראה לי את ההתחלה של שביל האבנים הצהובות. איך משכנעים מישהו בכל הדברים שכתבת (ואני אפילו לא יודעת לחזור עליהם)
לא פתרון, אבל...
על מנת שאנשים יפתחו לרעיונות האנטי-גלובליזציה, צריכים להתחיל בדברים "רכים". נכון שחסות של חברות על בתי ספר היא נוראה, אבל קשה להבין את הבעיתיות שלה אם אתה לא מודע למושגים ולתהליכים של הגלובליזציה. נסו להסביר את זה לאדם אקראי (נגיד, בני כיתתי החביבים. או זר מהרחוב). התגובה תהיה, סביר להניח, "מה אכפת לי מה כתוב על המזגן? העיקר שיש מזגן!". בדיוק כמו שאם ננסה להסביר למישהו שפרסומות כמו "יש מכבי יש חברים" מנסות למכור לו רגשות, הוא עלול לענות ש"נראה לכם שאני קונה משהו רק כי ראיתי פרסומת?!" (ונראה לכם שחברות היו משקיעות כ"כ הרבה בפרסום אם זה לא היה עובד? אבל עזבו...). וכשניסיתי להסביר למישהו בכיתה שלי מה הבעייה שלי עם חולצות ממותגות, הוא ענה לי "מה אכפת לך? אני לא קונה את זה כי זה נייק, אני קונה את זה כי זה סמל יפה!!!". איך משכנעים מישהו? אני באמת לא יודעת. אבל אני מרגישה שאנחנו צריכים לגרום לאנשים להפתח לרעיונות שלנו, ורק אז- הם יוכלו להבין גם מה רע בחסות בבתי-ספר או במסכי פירסום ענקיים מעל הכביש. אולי, להזכיר לאנשים את החולצה ה"וואו! איזה יופי! אני חייב (!) לקנות את זה!" שהם קנו לפני שנה, ועוד לא לבשו אפילו פעם אחת. לבקש מהם להזכר למה הם קנו אותה. אולי, לשאול הורים לילדים אם הילד אף פעם לא התעקש על מוצר מסויים, רק כי פרסמו אותו יפה בטלוויזיה (קשה לנו לראות את זה בעצמנו, כי אנחנו נורא מודעים. אבל קל מאוד לראות איך ילד רוצה דווקא שוקולד של חברה מסויימת). מה אתם חושבים?
על מנת שאנשים יפתחו לרעיונות האנטי-גלובליזציה, צריכים להתחיל בדברים "רכים". נכון שחסות של חברות על בתי ספר היא נוראה, אבל קשה להבין את הבעיתיות שלה אם אתה לא מודע למושגים ולתהליכים של הגלובליזציה. נסו להסביר את זה לאדם אקראי (נגיד, בני כיתתי החביבים. או זר מהרחוב). התגובה תהיה, סביר להניח, "מה אכפת לי מה כתוב על המזגן? העיקר שיש מזגן!". בדיוק כמו שאם ננסה להסביר למישהו שפרסומות כמו "יש מכבי יש חברים" מנסות למכור לו רגשות, הוא עלול לענות ש"נראה לכם שאני קונה משהו רק כי ראיתי פרסומת?!" (ונראה לכם שחברות היו משקיעות כ"כ הרבה בפרסום אם זה לא היה עובד? אבל עזבו...). וכשניסיתי להסביר למישהו בכיתה שלי מה הבעייה שלי עם חולצות ממותגות, הוא ענה לי "מה אכפת לך? אני לא קונה את זה כי זה נייק, אני קונה את זה כי זה סמל יפה!!!". איך משכנעים מישהו? אני באמת לא יודעת. אבל אני מרגישה שאנחנו צריכים לגרום לאנשים להפתח לרעיונות שלנו, ורק אז- הם יוכלו להבין גם מה רע בחסות בבתי-ספר או במסכי פירסום ענקיים מעל הכביש. אולי, להזכיר לאנשים את החולצה ה"וואו! איזה יופי! אני חייב (!) לקנות את זה!" שהם קנו לפני שנה, ועוד לא לבשו אפילו פעם אחת. לבקש מהם להזכר למה הם קנו אותה. אולי, לשאול הורים לילדים אם הילד אף פעם לא התעקש על מוצר מסויים, רק כי פרסמו אותו יפה בטלוויזיה (קשה לנו לראות את זה בעצמנו, כי אנחנו נורא מודעים. אבל קל מאוד לראות איך ילד רוצה דווקא שוקולד של חברה מסויימת). מה אתם חושבים?
האזרח דרור
New member
מונקיליטה היקרה
גם אני כבן אדם צריך חיזוקים (אפילו הקפיטליסטים והכלכלנים שנא לומד איתם מחפשים אותם אז כנראה שכולנו בני אדם ולא הכל אבוד). כך שכשאת ואחרים כותבים שאתם מזדהים זה כבר עושה טוב על הנשמה. לפני כמה שנים אני וכמה חברים שלי היינו עוד הרבה יותר קיקיוניים, בעיקר בארץ הקודש - אף אחד בכלל לא ידע על מה אנחנו מדברים. היום לאט לאט הדברים משתנים (בעיקר בגלל שהמצב כל הזמן נהיה יותר גרוע ברוב התחומים). לדוגמא היום כולם יודעים שיש בעיה בקישון - רק לא כולם זוכרים למה (חיפה כימקלים, ממשלות ישראל). היום הרבה אנשים יודעים שיש משהו לא בסדר עם מקדונלדס - למרות שרובם לא יודעים ממש למה. המצב איום ונורא. ולפי דעתי הוא עוד יחריף. אני לא רואה הרבה דברים שאני יכול לעשות כדי למנוע מחברות כמו מיצובישי לכרות יערות בקצב מטורף - אני יכול להפגין קצת, לכתוב מכתב באינטנרט, לספר לכמה אנשים ולכתוב על זה ולהחרים אותם - וזהו. אבל צריך לזכור שכמה שהמצב נורא השלב הראשון בכל ריפוי הוא ידיעת האמת. כשמסתכלים בהתחלה על חולה במצב קשה או פצע פתוח זה לא בדיוק מחזה מלבלב. אנשים רבים מעדיפים לסגור חזק את העיניים - אבל הפצע הזה הוא כיום נגע מתפשט, לאט לאט הוא נוגע ביותר אנשים - אפילו אולי במר תומס פרידמן? אני על כל פנים מאמין שאנחנו הולכים להנגשות. בעלי הכוח לא יוותרו על כוחם בקלות, וכשיהיו עוד משברים אנשים יחפשו פתרונות קלים או יפנו לאלימות. כל זה לא יעזור לאף אחד. היתרון אם אפשר להגדיר את זה ככה של הארגונים הירוקים והגאו- אנריכיסטים הוא שיש להם את האח הגדול הירוק. מי שלא מקשיב בקולם -האח הגדול הירוק מרביץ לו. האח הזה הוא הטבע. מי שמתעלם ממנו מזמין על עצמו צרות, צרות שאי אפשר לעצור על ידי זה שעוצמים עיניים. הקפיטליזם משול בעיני לטיטניק שמאיצה לקראת הקרחון (יהי המרחק אליו אשר יהיה) וגם בדרך זורקת את כל סירות ההצלה מהסיפון. אפשר לנסות להאט את הספינה או לשנות כיוון (הפגנות, עצומות מחאה בכלל) ואפשר לנסות לבנות סירות הצלה או לשמר את סירות ההצלה שיש (יציאה מתרבות הצריכה, מטבע מקומי, בניית קהילות, פרוייקטים של חלקאים עצמאיים, חלקאות אורגנית, צמחונות וטבועונות, לימוד וכנראה שיהיו עוד בעתיד). כעת העניין הוא מה הם שורשי המשבר - לפי דעתי קפיטליזם כיום ובאופן יותר כולל גישה לא נכונה כלפי כוח ועוצמה. הדבר שכיום ברור לרוב האנשים בעולם - שכוח פוליטי ראוי שינוהל בצורה דמוקרטית, לא ברור להם בשאר מישורי העוצמה - המישור הכלכלי, התרבותי, התקשורתי, תחבורתי, ידע, מידע וכו´. אם באמת זהו מקור הבעיות שלנו (ואפשר להתווכח אם כן או לא, זה לא ברור מאליו) אז צריך לשאול שתי שאלות לא פחות חשובות - מה במקום (אני לא מאמין בסוציאליזם נוסח ברית המועצות), ואיך מגיעים לשם? לגבי השאלה הראשונה - אני חושב שזה מנוסח בצורה הטובה ביותר בספר בולו´בולו. יש בספר שני אלמנטים חשובים שנעדרים מכל הפתרונות שהוצאו עד היום - הראשון הוא התארגנות סביב קהילות (עד 500 איש) ושיתוף פעולה בין הקהילות האלה. קהילה היא סוג של מנגנון הקצאה שלא מצוי בקפיטליזם(מנגנון הקצאה של שוק) או בסוציאליזם (מנגנון הקצאה על ידי מתכנן מרכזי). בתוך קהילה לדוגמא רוב התוצאות של תורת המשחקים לא מתקיימות. אנשים בדילמת האסיר לא "דופקים" אחד את השני אלא משתפים פעולה (אגב במציאות בניגוד למודל הכלכלי אנשים משתפים פעולה בדילמת האסיר בכל מקרה ויש כתבה מעולה על זה שצריכה להיכנס לבדידות). האלמנט החשוב השני בעיני בבולו בולו הוא ההפרדה הין צרכים קיומיים - מים , אוכל , מחסה בגדים לבין שאר המוצרים. כל בולו (מעין שבט או קהילה) אמור לספק בעצמו את המצרכים הקיומיים, ולקבל על ידי מסחר את שאר המוצרים שהוא רוצה לדוגמא לייצא לבולואים שכנים סרגלים ולקבל בתמורה כוסות. זה מנגנון של חצי אותרקיה שמצד אחד מבטיח את העצמאות של משק אותרקי, ומצד שני מבטיח את המגוון, התחרות והיתרון היחסי שמציע השוק. איך מגיעים לשם- ובכן אני חושב על מטרות ביניים, ובאופן כללי מאמין בהתקדמות צעד אחר צעד ובהמנעות מהסחפות ואלימות שתמיד נראים קצרים יותר אבל הם הדרך הארוכה שמביאה אותך גם תמיד למקום הלא נכון. רעיון שאני עובד עליו כרגע נקרא ג´ודו לקפיטליזם ואני מקווה שישתחרר בקרוב.
גם אני כבן אדם צריך חיזוקים (אפילו הקפיטליסטים והכלכלנים שנא לומד איתם מחפשים אותם אז כנראה שכולנו בני אדם ולא הכל אבוד). כך שכשאת ואחרים כותבים שאתם מזדהים זה כבר עושה טוב על הנשמה. לפני כמה שנים אני וכמה חברים שלי היינו עוד הרבה יותר קיקיוניים, בעיקר בארץ הקודש - אף אחד בכלל לא ידע על מה אנחנו מדברים. היום לאט לאט הדברים משתנים (בעיקר בגלל שהמצב כל הזמן נהיה יותר גרוע ברוב התחומים). לדוגמא היום כולם יודעים שיש בעיה בקישון - רק לא כולם זוכרים למה (חיפה כימקלים, ממשלות ישראל). היום הרבה אנשים יודעים שיש משהו לא בסדר עם מקדונלדס - למרות שרובם לא יודעים ממש למה. המצב איום ונורא. ולפי דעתי הוא עוד יחריף. אני לא רואה הרבה דברים שאני יכול לעשות כדי למנוע מחברות כמו מיצובישי לכרות יערות בקצב מטורף - אני יכול להפגין קצת, לכתוב מכתב באינטנרט, לספר לכמה אנשים ולכתוב על זה ולהחרים אותם - וזהו. אבל צריך לזכור שכמה שהמצב נורא השלב הראשון בכל ריפוי הוא ידיעת האמת. כשמסתכלים בהתחלה על חולה במצב קשה או פצע פתוח זה לא בדיוק מחזה מלבלב. אנשים רבים מעדיפים לסגור חזק את העיניים - אבל הפצע הזה הוא כיום נגע מתפשט, לאט לאט הוא נוגע ביותר אנשים - אפילו אולי במר תומס פרידמן? אני על כל פנים מאמין שאנחנו הולכים להנגשות. בעלי הכוח לא יוותרו על כוחם בקלות, וכשיהיו עוד משברים אנשים יחפשו פתרונות קלים או יפנו לאלימות. כל זה לא יעזור לאף אחד. היתרון אם אפשר להגדיר את זה ככה של הארגונים הירוקים והגאו- אנריכיסטים הוא שיש להם את האח הגדול הירוק. מי שלא מקשיב בקולם -האח הגדול הירוק מרביץ לו. האח הזה הוא הטבע. מי שמתעלם ממנו מזמין על עצמו צרות, צרות שאי אפשר לעצור על ידי זה שעוצמים עיניים. הקפיטליזם משול בעיני לטיטניק שמאיצה לקראת הקרחון (יהי המרחק אליו אשר יהיה) וגם בדרך זורקת את כל סירות ההצלה מהסיפון. אפשר לנסות להאט את הספינה או לשנות כיוון (הפגנות, עצומות מחאה בכלל) ואפשר לנסות לבנות סירות הצלה או לשמר את סירות ההצלה שיש (יציאה מתרבות הצריכה, מטבע מקומי, בניית קהילות, פרוייקטים של חלקאים עצמאיים, חלקאות אורגנית, צמחונות וטבועונות, לימוד וכנראה שיהיו עוד בעתיד). כעת העניין הוא מה הם שורשי המשבר - לפי דעתי קפיטליזם כיום ובאופן יותר כולל גישה לא נכונה כלפי כוח ועוצמה. הדבר שכיום ברור לרוב האנשים בעולם - שכוח פוליטי ראוי שינוהל בצורה דמוקרטית, לא ברור להם בשאר מישורי העוצמה - המישור הכלכלי, התרבותי, התקשורתי, תחבורתי, ידע, מידע וכו´. אם באמת זהו מקור הבעיות שלנו (ואפשר להתווכח אם כן או לא, זה לא ברור מאליו) אז צריך לשאול שתי שאלות לא פחות חשובות - מה במקום (אני לא מאמין בסוציאליזם נוסח ברית המועצות), ואיך מגיעים לשם? לגבי השאלה הראשונה - אני חושב שזה מנוסח בצורה הטובה ביותר בספר בולו´בולו. יש בספר שני אלמנטים חשובים שנעדרים מכל הפתרונות שהוצאו עד היום - הראשון הוא התארגנות סביב קהילות (עד 500 איש) ושיתוף פעולה בין הקהילות האלה. קהילה היא סוג של מנגנון הקצאה שלא מצוי בקפיטליזם(מנגנון הקצאה של שוק) או בסוציאליזם (מנגנון הקצאה על ידי מתכנן מרכזי). בתוך קהילה לדוגמא רוב התוצאות של תורת המשחקים לא מתקיימות. אנשים בדילמת האסיר לא "דופקים" אחד את השני אלא משתפים פעולה (אגב במציאות בניגוד למודל הכלכלי אנשים משתפים פעולה בדילמת האסיר בכל מקרה ויש כתבה מעולה על זה שצריכה להיכנס לבדידות). האלמנט החשוב השני בעיני בבולו בולו הוא ההפרדה הין צרכים קיומיים - מים , אוכל , מחסה בגדים לבין שאר המוצרים. כל בולו (מעין שבט או קהילה) אמור לספק בעצמו את המצרכים הקיומיים, ולקבל על ידי מסחר את שאר המוצרים שהוא רוצה לדוגמא לייצא לבולואים שכנים סרגלים ולקבל בתמורה כוסות. זה מנגנון של חצי אותרקיה שמצד אחד מבטיח את העצמאות של משק אותרקי, ומצד שני מבטיח את המגוון, התחרות והיתרון היחסי שמציע השוק. איך מגיעים לשם- ובכן אני חושב על מטרות ביניים, ובאופן כללי מאמין בהתקדמות צעד אחר צעד ובהמנעות מהסחפות ואלימות שתמיד נראים קצרים יותר אבל הם הדרך הארוכה שמביאה אותך גם תמיד למקום הלא נכון. רעיון שאני עובד עליו כרגע נקרא ג´ודו לקפיטליזם ואני מקווה שישתחרר בקרוב.
אנסה להסביר מדוע מדובר בדילמה
אמיתית. אני מכיר בית ספר שמארח בשעות אחר הצהריים מוסד חינוכי אחר. בתמורה לשכ"ד הנמוך הוא משתף את תלמידי בית הספר בפירות עבודתו. לבית הספר ישנה הכנסה נוספת, העשרה חינוכית נוספת והמוסד השני יכול להוזיל את השיעורים מפני שהוצאות השכ"ד נמוכות יותר. אני לא רואה את זה עומד בסתירה לאף אחת מהחלופות שהוצעו כאן, מבולו-בולו ועד לכלכלת הנקודות. יש כאן שילוב של הילך כספי ועסקת חליפין, זה נהנה וזה לא חסר. לכן, אני סבור שהתגובה - הפאבלובית משהו - אינה מהווה פתח לדיון אמיתי בסוגיה הנדונה בכתה. ישנם הרבה מאוד מרכיבים שליליים במעשה של בית הספר בכתבה; לא מפני שמדובר ביצרן משקאות גדול אלא בסיפא של העיסקה, בו מזנון בית הספר היה אמור לפנות את הסחורה המתחרה מעל המדפים. זו דוגמא קלאסית לשתלטנות תאגידית וחבל שבית הספר החמיץ אותה. אבל השאלה מבחינתי היא, האם יש כאן תקדים שלילי באופן גורף ועקרוני או שהדיון הוא על דרכי המימוש של רעיון נכון. לדעתי, מוקדם להספיד את הכסף כהילך עיקרי בעסקאות, גם בתחום החינוך. אני בהחלט סבור שעסקאות חליפין (שכבר מתבצעות, כידוע, במספר מקומות ובהצלחה מרובה) הן אמצעי מעולה המאפשר לאנשים שאינם יודעים כיצד לייצר כסף אך ברוכים בכשרונות אחרים להתקיים. אך עם זאת, הן יעילות במקרים קונקרטיים. לכן, פנייה של בתי ספר למקורות מימון חיצוניים לא צריכים להיפסל על הסף. מה שפסול הוא היעדר מישנה חינוכית אשר על פיה אמורה הנהלת מוסד חינוכי לקבל החלטות בתחום. עדיפה עסקה עם סייד אפקט חינוכי ומסר סביבתי ברורים מאשר ביטול גורף של יזמות מהסוג הזה.
אמיתית. אני מכיר בית ספר שמארח בשעות אחר הצהריים מוסד חינוכי אחר. בתמורה לשכ"ד הנמוך הוא משתף את תלמידי בית הספר בפירות עבודתו. לבית הספר ישנה הכנסה נוספת, העשרה חינוכית נוספת והמוסד השני יכול להוזיל את השיעורים מפני שהוצאות השכ"ד נמוכות יותר. אני לא רואה את זה עומד בסתירה לאף אחת מהחלופות שהוצעו כאן, מבולו-בולו ועד לכלכלת הנקודות. יש כאן שילוב של הילך כספי ועסקת חליפין, זה נהנה וזה לא חסר. לכן, אני סבור שהתגובה - הפאבלובית משהו - אינה מהווה פתח לדיון אמיתי בסוגיה הנדונה בכתה. ישנם הרבה מאוד מרכיבים שליליים במעשה של בית הספר בכתבה; לא מפני שמדובר ביצרן משקאות גדול אלא בסיפא של העיסקה, בו מזנון בית הספר היה אמור לפנות את הסחורה המתחרה מעל המדפים. זו דוגמא קלאסית לשתלטנות תאגידית וחבל שבית הספר החמיץ אותה. אבל השאלה מבחינתי היא, האם יש כאן תקדים שלילי באופן גורף ועקרוני או שהדיון הוא על דרכי המימוש של רעיון נכון. לדעתי, מוקדם להספיד את הכסף כהילך עיקרי בעסקאות, גם בתחום החינוך. אני בהחלט סבור שעסקאות חליפין (שכבר מתבצעות, כידוע, במספר מקומות ובהצלחה מרובה) הן אמצעי מעולה המאפשר לאנשים שאינם יודעים כיצד לייצר כסף אך ברוכים בכשרונות אחרים להתקיים. אך עם זאת, הן יעילות במקרים קונקרטיים. לכן, פנייה של בתי ספר למקורות מימון חיצוניים לא צריכים להיפסל על הסף. מה שפסול הוא היעדר מישנה חינוכית אשר על פיה אמורה הנהלת מוסד חינוכי לקבל החלטות בתחום. עדיפה עסקה עם סייד אפקט חינוכי ומסר סביבתי ברורים מאשר ביטול גורף של יזמות מהסוג הזה.
אבל יש כאן משהו שלילי!
אני לא יודעת היכן נמצא בית-הספר עליו אתה מדבר, אבל הרשה לי להעלות ניחוש- הוא נמצא בשכונה מבוססת/בישוב מבוסס/במרכז העיר. צדקתי? זה נורא יפה שתלמידי בית-ספר במרכז ת"א יזכו להעשרה חינוכית בחינם. זה נורא נחמד שחוגי אחר-הצהריים שלהם יהיו זולים יותר- כיוון שהם מתקיימים בבית-הספר, בשכירות זולה. אבל מה לגבי תלמידים שגרים בעיירת פיתוח? הסיכוי לפתוח חוגים באכלוס מלא בעיירת הפיתוח נמוך ביותר. למה? כי אין מי שישלם עבורם! וכך, נוצר עוד פער בין ילדי לב ת"א לילדי הפריפריה. כיף, לא?
אני לא יודעת היכן נמצא בית-הספר עליו אתה מדבר, אבל הרשה לי להעלות ניחוש- הוא נמצא בשכונה מבוססת/בישוב מבוסס/במרכז העיר. צדקתי? זה נורא יפה שתלמידי בית-ספר במרכז ת"א יזכו להעשרה חינוכית בחינם. זה נורא נחמד שחוגי אחר-הצהריים שלהם יהיו זולים יותר- כיוון שהם מתקיימים בבית-הספר, בשכירות זולה. אבל מה לגבי תלמידים שגרים בעיירת פיתוח? הסיכוי לפתוח חוגים באכלוס מלא בעיירת הפיתוח נמוך ביותר. למה? כי אין מי שישלם עבורם! וכך, נוצר עוד פער בין ילדי לב ת"א לילדי הפריפריה. כיף, לא?
האזרח דרור
New member
עוד דילמות
אם מקבלים את ההנהח שמערכת החינוך צריכה להיות מופרטת, אז הדילמה שלך נראית לי נכונה. ובוודאי שמכירת עוד שרותים על ידי בית הספר לגורמים אחרים היא אם כבר ניצול נכון יותר של משאבים וחסכון - ועל כן אין לי בעיה עם השכרת המבנים בשעות אחר הצהריים. כדאי בעיני להשאיר את הדיון על כסף או מטבע מקומי או סחר חליפין למקום אחר, אני לא רואה את הרלוונטיות לדיון אם תוכל להעיר את עיני מדוע זה כן קשור לדיון אשמח. כידוע אולי לחלק מהאנשים איני חובב של ממשלה גדולה. אבל בין אמצעי שני אמצעי ההקצאה -מתכנן מרכזי (ממשלה) או שוק אני מעדיף בתחומי החינוך והבריאות את הממשלה. הסיבה היא ששוק אינו יודע לפזר בצורה יעילה צודקת או טובה לטווח ארוך את שני התחומים האלו. שוק נותן פתרון שבו תמיד לחלק מהאנשים אין את המוצר. זה טבעו של מנגנון ההקצאה הזה. אם ליותר אנשים יהיה יותר כסף להציע כדי לקנות חינוך , התוצאה תהיה פשוט עליה של הביקוש והפתרון של השוק פשוט יעלה למעלה (מחיר החינוך יעלה) כך ששוב יהיו אנשים ללא המוצר - חינוך. כך גם בבריאות. האנשים האלו הם תמיד אותם אנשים - העניים. הם תמיד יצטרכו במערכת של שוק לוותר על שרותי בריאות, חינוך וכו´ וישארו במלכודת העוני. אם לחם היה מוצר שמחירו היה נקבע על פי מחירי השוק אז גם היו אנשים רעבים ללחם (לא שככה אין אבל אז היו הרבה יותר). זה לא משהו שהאזרח דרור המציא , קחו כל ספר במיקרו כלכלה ותקראו את זה שם. עוד בעיה ביישום שוק על מערכות חינוך ובריאות הוא שבמערכות אלו יש שיקולי טווח ארוך. עדיף שהאזרח יוכל לקבל תיקון הולם ליד השבורה שלו כדי שיוכל לעבוד בהמשך. עדיף שהילד ימלד חשבון כדי שבעתיד יוכל לעסוק במחשבים. אבל זה פתרון ארוך טווח, שום פתרון שוק לא יתחשב בתועלת העתידית מחינוך או בריאות עוד 12 שנה. מה שמעניין את השוק הוא כמה כסף יש לך עכשיו. עוד בעיה - בעיקר בתחום הבריאות היא שאין דרך לברר את טיב המוצר - אין לך יכולת לברר (חוץ מבמקרים קיצוניים) אם הטיפול שאתה מקבל הוא טוב או רע. טיפול יכול לעבוד רק כעבור כמה חודשים. אין לרוב האנשים מושג ברפואה, כך שאין להם יכולת לתמחר את המוצר הזה. באופן כללי, חינוך ובריאות הם בעיני סימפטומים לבעיה אחרת. אלו שתי מערכות שמושפעות משליטת האינטרס של ההון בשלטון ובתרבות ולכן כל טיפול מקומי בהן לא ממש יעזור. כרגע אנחנו צריכים השכלה כדי להתמודד טוב יותר על חסדי ההון הבינאלומי עם מדינות כמו ניגריה או ארה"ב. בתחרות הזאת אני רואה רק מפסידים. בטווח הארוך ההון מארגן (או שזה מתארגן בלי עזרתו איני יודע) אוכלוסיה ענקית של אנשים עניים המתפרנסים משכר, ולכן ההיצא של עבודה תמיד יהיה ענק, ההיצע של מכונות ומבני תעשייה מתרכז והולך ולכן על פי תורת הכלכלה יוכלו לגבות על השכרתו מחיר גדל והולך - או במילים אחרות לגייס עובדים במשכרות הולכת ויורדת. אם היתה לנו שליטה על ההון (על ידי הקצאה של קהילות - שאינן מתכנן מרכזי ואינן שוק) אני מאמין שהיתה לנו גם שליטה טובה יותר על מערכת החינוך. הטכנולוגיה היתה משרתת אותנו במקום לשרת את הרווח וגם הלימודים בהתאם. בעקרון אני מאמין גם בשיטות ההוראה האנתרופוספיות שבעיני יכולות לחסוך כסף רב ונשענות על עקרונות נכונים יותר. ונא לא לשכוח שחינוך אמור לא רק לתת לילדים השכלה בסיסית וכלי חשיבה אלא גם את הערכים שבהם דגלו הוריהם, שכן אילו יכלו ההורים ללמד את הילדים אלו היו הערכים שהם היו מעבירים להם, כבני אדם מבוגרים הילדים יוכלו ללמוד אילו ערכים לקחת בעצמם. (זאת לא דעה מבוססת מעולם לא החזקתי עצמי מבין גדול בחינוך). בעיית הבריאות היא סבוכה יותר היות ואם תחשבו ברצינות על מערכת הבריאות תבינו שזו מערכת שבעצם אין גבול לצרכים ולרצונות שלה. כמות הכסף שניתן להשקיע שם היא פשוט אינסופית. על כן בעיותה של מערכת כזו לא יכולות בעיני להפתר במסגרת מערכת הכלכלה בלבד אלא מחייבת גישה פילוספית של החברה כלפי בריאות. בנוסף לכך מהפן הכלכלי- אורחות חיים, נקיון סביבתי, תחבורה שפויה, תזונה מאוזנת ללא כמיות עצומות של בשר, סוכר ומסרטנים למינהם היתה כנראה יכולה להקטין מאוד את ההוצאות על מערכת הבריאות. (לשמחתי מכבי הולכים כיום על רעיון כזה ואני מקווה שזה יתפוס תאוצה). דרך אגב, שמעתי שמועה שהסנדיניסטים .(איני יודע עליהם הרבה) לימדו תוך כמה חודשים בניקרוגואה את האוכלוסיה קרוא וכתוב, ורמת אנלפבתיות ירדה מ80 אחוז ל40 אחוז - האם מישהו יודע יותר על נושאים אלו?
אם מקבלים את ההנהח שמערכת החינוך צריכה להיות מופרטת, אז הדילמה שלך נראית לי נכונה. ובוודאי שמכירת עוד שרותים על ידי בית הספר לגורמים אחרים היא אם כבר ניצול נכון יותר של משאבים וחסכון - ועל כן אין לי בעיה עם השכרת המבנים בשעות אחר הצהריים. כדאי בעיני להשאיר את הדיון על כסף או מטבע מקומי או סחר חליפין למקום אחר, אני לא רואה את הרלוונטיות לדיון אם תוכל להעיר את עיני מדוע זה כן קשור לדיון אשמח. כידוע אולי לחלק מהאנשים איני חובב של ממשלה גדולה. אבל בין אמצעי שני אמצעי ההקצאה -מתכנן מרכזי (ממשלה) או שוק אני מעדיף בתחומי החינוך והבריאות את הממשלה. הסיבה היא ששוק אינו יודע לפזר בצורה יעילה צודקת או טובה לטווח ארוך את שני התחומים האלו. שוק נותן פתרון שבו תמיד לחלק מהאנשים אין את המוצר. זה טבעו של מנגנון ההקצאה הזה. אם ליותר אנשים יהיה יותר כסף להציע כדי לקנות חינוך , התוצאה תהיה פשוט עליה של הביקוש והפתרון של השוק פשוט יעלה למעלה (מחיר החינוך יעלה) כך ששוב יהיו אנשים ללא המוצר - חינוך. כך גם בבריאות. האנשים האלו הם תמיד אותם אנשים - העניים. הם תמיד יצטרכו במערכת של שוק לוותר על שרותי בריאות, חינוך וכו´ וישארו במלכודת העוני. אם לחם היה מוצר שמחירו היה נקבע על פי מחירי השוק אז גם היו אנשים רעבים ללחם (לא שככה אין אבל אז היו הרבה יותר). זה לא משהו שהאזרח דרור המציא , קחו כל ספר במיקרו כלכלה ותקראו את זה שם. עוד בעיה ביישום שוק על מערכות חינוך ובריאות הוא שבמערכות אלו יש שיקולי טווח ארוך. עדיף שהאזרח יוכל לקבל תיקון הולם ליד השבורה שלו כדי שיוכל לעבוד בהמשך. עדיף שהילד ימלד חשבון כדי שבעתיד יוכל לעסוק במחשבים. אבל זה פתרון ארוך טווח, שום פתרון שוק לא יתחשב בתועלת העתידית מחינוך או בריאות עוד 12 שנה. מה שמעניין את השוק הוא כמה כסף יש לך עכשיו. עוד בעיה - בעיקר בתחום הבריאות היא שאין דרך לברר את טיב המוצר - אין לך יכולת לברר (חוץ מבמקרים קיצוניים) אם הטיפול שאתה מקבל הוא טוב או רע. טיפול יכול לעבוד רק כעבור כמה חודשים. אין לרוב האנשים מושג ברפואה, כך שאין להם יכולת לתמחר את המוצר הזה. באופן כללי, חינוך ובריאות הם בעיני סימפטומים לבעיה אחרת. אלו שתי מערכות שמושפעות משליטת האינטרס של ההון בשלטון ובתרבות ולכן כל טיפול מקומי בהן לא ממש יעזור. כרגע אנחנו צריכים השכלה כדי להתמודד טוב יותר על חסדי ההון הבינאלומי עם מדינות כמו ניגריה או ארה"ב. בתחרות הזאת אני רואה רק מפסידים. בטווח הארוך ההון מארגן (או שזה מתארגן בלי עזרתו איני יודע) אוכלוסיה ענקית של אנשים עניים המתפרנסים משכר, ולכן ההיצא של עבודה תמיד יהיה ענק, ההיצע של מכונות ומבני תעשייה מתרכז והולך ולכן על פי תורת הכלכלה יוכלו לגבות על השכרתו מחיר גדל והולך - או במילים אחרות לגייס עובדים במשכרות הולכת ויורדת. אם היתה לנו שליטה על ההון (על ידי הקצאה של קהילות - שאינן מתכנן מרכזי ואינן שוק) אני מאמין שהיתה לנו גם שליטה טובה יותר על מערכת החינוך. הטכנולוגיה היתה משרתת אותנו במקום לשרת את הרווח וגם הלימודים בהתאם. בעקרון אני מאמין גם בשיטות ההוראה האנתרופוספיות שבעיני יכולות לחסוך כסף רב ונשענות על עקרונות נכונים יותר. ונא לא לשכוח שחינוך אמור לא רק לתת לילדים השכלה בסיסית וכלי חשיבה אלא גם את הערכים שבהם דגלו הוריהם, שכן אילו יכלו ההורים ללמד את הילדים אלו היו הערכים שהם היו מעבירים להם, כבני אדם מבוגרים הילדים יוכלו ללמוד אילו ערכים לקחת בעצמם. (זאת לא דעה מבוססת מעולם לא החזקתי עצמי מבין גדול בחינוך). בעיית הבריאות היא סבוכה יותר היות ואם תחשבו ברצינות על מערכת הבריאות תבינו שזו מערכת שבעצם אין גבול לצרכים ולרצונות שלה. כמות הכסף שניתן להשקיע שם היא פשוט אינסופית. על כן בעיותה של מערכת כזו לא יכולות בעיני להפתר במסגרת מערכת הכלכלה בלבד אלא מחייבת גישה פילוספית של החברה כלפי בריאות. בנוסף לכך מהפן הכלכלי- אורחות חיים, נקיון סביבתי, תחבורה שפויה, תזונה מאוזנת ללא כמיות עצומות של בשר, סוכר ומסרטנים למינהם היתה כנראה יכולה להקטין מאוד את ההוצאות על מערכת הבריאות. (לשמחתי מכבי הולכים כיום על רעיון כזה ואני מקווה שזה יתפוס תאוצה). דרך אגב, שמעתי שמועה שהסנדיניסטים .(איני יודע עליהם הרבה) לימדו תוך כמה חודשים בניקרוגואה את האוכלוסיה קרוא וכתוב, ורמת אנלפבתיות ירדה מ80 אחוז ל40 אחוז - האם מישהו יודע יותר על נושאים אלו?
לא הכתבה ולא ההתייחסות שלי עסקו
בנושא הפרטת החינוך, ולכן כל הדיון לאחר משפט הפתיחה לא רלוונטי לדיון, מענין ככל שיהיה. במאמר מוסגר, לא רק שלא מדובר בהפרטה, אלא ששרת החינוך פועלת להנחלת תכני בסיס אחידים לכל מערכות החינוך המתוקצבות ע"י הממשלה. זה אומר שיצטרכו ללמוד הסטוריה של מדינת ישראל ואולי, רחמנא ליצלן, אפילו קורטוב של אזרחות ואנגלית גם במערכת החינוך של ש"ס, אם הם חפצים בתקציב ממשלתי. שרת החינוך קושרת, בצדק רב (אין כאו קביעה פוליטית אלא ערכית) את תכני הלימוד הבסיסיים להקצאה התקציבית הבסיסית. אם למישהו בזרם חינוך עצמאי כזה או אחר הקישור הזה לא נראה, הוא רשאי לפנות לספונסורים אחרים. כמובן, שהיא יכולה להמשיך את הרעיון ולהתלות תקצוב ממשלתי בהצבעה למפלגתה אבל זאת סתם ספקולציה פרועה. הנקודה שעולה מתוך הדיון היא שההקצבה הלאומית אינה מספקת את כל הצרכים. כמובן, עולות כאן שאלות ערכיות לגבי המושג צרכים. האם לינה במלון במקום באוהל על החוף היא צורך חיוני כמו מזגן? מהו תקציב סביר למסיבת סיום? כאן באמת נכנסת לתמונה הסגרגציה הסוציואקונומית, וטוב תעשה המערכת אם תכפה כללים אחידים ע"מ לא להלבין פנים ברבים. השאלה שרציתי להציב היא האם גיוס כספים, כעיקרון, הוא פסול בקונטקסט של חינוך או שאם הדבר מתבצע תוך שימת דגש על הערך המוסף החינוכי אפשר לתמוך בכך. החשש שלי הוא, שהבעיה אינה ברמת התלמידים אלא ברמת ההנהלה, כפי שהפגין המנהל בכתבה שנענה לדרישה המכוערת של הספונסור לבלעדיות למוצריו.
בנושא הפרטת החינוך, ולכן כל הדיון לאחר משפט הפתיחה לא רלוונטי לדיון, מענין ככל שיהיה. במאמר מוסגר, לא רק שלא מדובר בהפרטה, אלא ששרת החינוך פועלת להנחלת תכני בסיס אחידים לכל מערכות החינוך המתוקצבות ע"י הממשלה. זה אומר שיצטרכו ללמוד הסטוריה של מדינת ישראל ואולי, רחמנא ליצלן, אפילו קורטוב של אזרחות ואנגלית גם במערכת החינוך של ש"ס, אם הם חפצים בתקציב ממשלתי. שרת החינוך קושרת, בצדק רב (אין כאו קביעה פוליטית אלא ערכית) את תכני הלימוד הבסיסיים להקצאה התקציבית הבסיסית. אם למישהו בזרם חינוך עצמאי כזה או אחר הקישור הזה לא נראה, הוא רשאי לפנות לספונסורים אחרים. כמובן, שהיא יכולה להמשיך את הרעיון ולהתלות תקצוב ממשלתי בהצבעה למפלגתה אבל זאת סתם ספקולציה פרועה. הנקודה שעולה מתוך הדיון היא שההקצבה הלאומית אינה מספקת את כל הצרכים. כמובן, עולות כאן שאלות ערכיות לגבי המושג צרכים. האם לינה במלון במקום באוהל על החוף היא צורך חיוני כמו מזגן? מהו תקציב סביר למסיבת סיום? כאן באמת נכנסת לתמונה הסגרגציה הסוציואקונומית, וטוב תעשה המערכת אם תכפה כללים אחידים ע"מ לא להלבין פנים ברבים. השאלה שרציתי להציב היא האם גיוס כספים, כעיקרון, הוא פסול בקונטקסט של חינוך או שאם הדבר מתבצע תוך שימת דגש על הערך המוסף החינוכי אפשר לתמוך בכך. החשש שלי הוא, שהבעיה אינה ברמת התלמידים אלא ברמת ההנהלה, כפי שהפגין המנהל בכתבה שנענה לדרישה המכוערת של הספונסור לבלעדיות למוצריו.
האזרח דרור
New member
כפי שכתוב בכתבה
סביר שבית ספר בירוחם לא יצליח לגבות כספי כמו בית ספר ברמת אביב ולכן גיוס כספים מהווה בעיה לא קטנה. לדעתי יש הבדל חד בין השכרת חדרים בשעות אחר הצהריים לבין הקמת החניון או פרסומות - חניון פוגע בבריאות הילדים (ומה גם שמבחינת תחבורה זה בזבוז של כספים - כאילו תחבורה של רכב פרטי יכולה לתפקד). למהלך של קבלת פרסום יש אפילו בעיה יותר גדולה, מה דעתך שבית הספר יקבל כספים ממפלגות או מערב הסעודית או מהבריאתנים (המתכחשים לאבולוציה) או מהמפלגה הנאצית? איפה עובר הקו בין ממי מותר לקבל כספים וממי לא? לתאגידים האלו יש סדר יום שאינו בהכרח הומני או תואם באיזו דרך שהיא את האינרס האנושי (אפקט החממה?). כל דריסת רגל נוספת שלהם במערכות עיצוב התרבות שלנו תיגמר בצורה רעה מאוד. המהלך של הכנסת שעורי אזרחות וקצת העשרה למערכות חינוך אחרות היא נכונה בעיני. אבל עד כמה שאני יודע דווקא זרם החינוך הממלכתי דתי (וזה של ש"ס?) מתוקצב בכבדות גם ללא התכנים האלה. אם תשאל אותי מסיבות סיום צריכות להעשות על ידי התלמידים בעיקר ולא על ידי חברות הפקות. לא רק הלבנת הפנים יש כאן אלא גם ערבוב בין העיקר וההגזמה. לילדים זה חשוב - שיהיו יותר מעורבים אם זה כל כך חשוב להם.
סביר שבית ספר בירוחם לא יצליח לגבות כספי כמו בית ספר ברמת אביב ולכן גיוס כספים מהווה בעיה לא קטנה. לדעתי יש הבדל חד בין השכרת חדרים בשעות אחר הצהריים לבין הקמת החניון או פרסומות - חניון פוגע בבריאות הילדים (ומה גם שמבחינת תחבורה זה בזבוז של כספים - כאילו תחבורה של רכב פרטי יכולה לתפקד). למהלך של קבלת פרסום יש אפילו בעיה יותר גדולה, מה דעתך שבית הספר יקבל כספים ממפלגות או מערב הסעודית או מהבריאתנים (המתכחשים לאבולוציה) או מהמפלגה הנאצית? איפה עובר הקו בין ממי מותר לקבל כספים וממי לא? לתאגידים האלו יש סדר יום שאינו בהכרח הומני או תואם באיזו דרך שהיא את האינרס האנושי (אפקט החממה?). כל דריסת רגל נוספת שלהם במערכות עיצוב התרבות שלנו תיגמר בצורה רעה מאוד. המהלך של הכנסת שעורי אזרחות וקצת העשרה למערכות חינוך אחרות היא נכונה בעיני. אבל עד כמה שאני יודע דווקא זרם החינוך הממלכתי דתי (וזה של ש"ס?) מתוקצב בכבדות גם ללא התכנים האלה. אם תשאל אותי מסיבות סיום צריכות להעשות על ידי התלמידים בעיקר ולא על ידי חברות הפקות. לא רק הלבנת הפנים יש כאן אלא גם ערבוב בין העיקר וההגזמה. לילדים זה חשוב - שיהיו יותר מעורבים אם זה כל כך חשוב להם.
אפשר לקבל חסות מארגונים שונים
לחלוטין, כמו ארגוני טבע, סביבה, אולי אפילו מהפורומים של תפוז כששם הפורום הזה מתנוסס בגאון. זו בדיוק הדילמה. את השאלה היכן עובר הגבול צריך להניח לפני הנהלות בתי הספר, ועד ההורים ומועצת התלמידים. עצם תהליך קבלת ההחלטה בסוגייה הוא מפרה וחיובי, ונראה לי כדרך מצויינת להנחיל ערכי א"ג חיוביים. אם קיים פקפוק, ולוא הקלוש ביותר, ששכר הרעיון יצא בהפסד הביצוע ברור שהוא צריך להיפסל על הסף. אבל תסכים שיש די מסלולים להגשמה חיובית וחינוכית של הרעיון, כיוון שככלות הכל מדובר בכסף או בתמורה אחרת המוחזרים לקהילה. כמובן שאם שמפו פנטיין יציע חסות (למה להקצין? יש מפלגה נאצית בארץ?) בית הספר צריך (ונקווה שזה כך) להפעיל מערכת שיקולים ערכית-חינוכית והתקווה היא שההחלטה שתתקבל תהיה הנכונה. לגבי חניונים - גם לדעתי זה שלילי, אפילו אם מדובר בתחנת הרכבת הקלה השכונתית. סוגיית הפער בין בתי הספר קיימת כבר כיום, מפני שתקציבי בתי הספר הם פונקציה של מספר התלמידים (נבחן את הרעיונות החדשניים של השרה במהלך שנה"ל הקרובה), כלומר פר קפיטה. אבל כעקרון, לא ברור לי מה צריך למנוע מנותן חסות להעדיף דווקא בית ספר באזור מבוסס, בהנחה שהשיקול הדומיננטי אצלו הוא כמות החשיפה למוצריו.
לחלוטין, כמו ארגוני טבע, סביבה, אולי אפילו מהפורומים של תפוז כששם הפורום הזה מתנוסס בגאון. זו בדיוק הדילמה. את השאלה היכן עובר הגבול צריך להניח לפני הנהלות בתי הספר, ועד ההורים ומועצת התלמידים. עצם תהליך קבלת ההחלטה בסוגייה הוא מפרה וחיובי, ונראה לי כדרך מצויינת להנחיל ערכי א"ג חיוביים. אם קיים פקפוק, ולוא הקלוש ביותר, ששכר הרעיון יצא בהפסד הביצוע ברור שהוא צריך להיפסל על הסף. אבל תסכים שיש די מסלולים להגשמה חיובית וחינוכית של הרעיון, כיוון שככלות הכל מדובר בכסף או בתמורה אחרת המוחזרים לקהילה. כמובן שאם שמפו פנטיין יציע חסות (למה להקצין? יש מפלגה נאצית בארץ?) בית הספר צריך (ונקווה שזה כך) להפעיל מערכת שיקולים ערכית-חינוכית והתקווה היא שההחלטה שתתקבל תהיה הנכונה. לגבי חניונים - גם לדעתי זה שלילי, אפילו אם מדובר בתחנת הרכבת הקלה השכונתית. סוגיית הפער בין בתי הספר קיימת כבר כיום, מפני שתקציבי בתי הספר הם פונקציה של מספר התלמידים (נבחן את הרעיונות החדשניים של השרה במהלך שנה"ל הקרובה), כלומר פר קפיטה. אבל כעקרון, לא ברור לי מה צריך למנוע מנותן חסות להעדיף דווקא בית ספר באזור מבוסס, בהנחה שהשיקול הדומיננטי אצלו הוא כמות החשיפה למוצריו.
האזרח דרור
New member
בוא אגלה לך סוד קטן
לרוב הארגונים שמקדמים "מטרות חיוביות" אין כל כך הרבה כסף. הסיבה היא שרובם עסוקים בתיקון נזקים שנוצרו על ידי "עלויות חיצוניות" כלומר עסקות שמשתלמות למי שגורם את הנזק, ומופלות על החברה. הדבר דומה לכך שאם היתה אגודה למניעת מעשי שוד, ואוגדת שודדים, שתיהן היו צריכות להתמודד מי תממן את בית הספר, מי לדתעך תזכה? כאן אני לא מקצין. שוד אינו שונה במאום מהחצנת עלויות הסיבה היחידה שיש הבדל היא א- היסטורית וב- בשוד קל לדעת את מי שדדו ובהחצנת עלויות זה יכול לקחת שנים וגם אז לא ברור מי השודד ומי הנשדד - רק ברור מאוד שהיה שוד. לכן על כל בית ספר שהחברה להגנת הטבע תוכל לממן (היא בעצמה חיה מתרומות , אז מה שאתה מציע בה בעצם תרומות יד שניה), יהיו 100 של חברות עם מסרים מנוגדים. מפלגה נאצית בארץ אין, בארצות אחרות יש. למה להקצין - כדי להראות את האבסורד של הדברים . אם מוכנים שמישהו יממן את בית הספר (ויכתיב תכנים) אז איך קובעים מי המישהו הזה? לא יודע מה פנטן עושים. נניח שבית הספר שלך כבר יש מימון של פנטן, ושכעת מתברר למר פלוני שקרוב משפחה שלו גוסס בגלל מוצר שלהם (כבר היו מקרים בעבר - יוניון קרבייד, נסטלה, דיופונט ועוד רבים וטובים). מה עכשיו? כמה סיכוי יש לך לשכנע את שאר ההורים לוותר על התקציב של הפרסום? אבל כפי שכתבתי זה רק דבר שבשולי הדיון , ככל שהריכוזיות הכלכלית תגבר בטח יהיו עוד דילמות כאלו , כמו לדוגמא האם זה בסדר לתרום כליות? לקבל אוכל מהתאגיד בתמורה לזה שהוא יקעקע פרסומת על הגוף שלך או למשכן את הילדים שלך (אני לא צוחק לצערי משבר החוב גרם למאות אלפי משפחות למכור את הילדים שלהם לזנות או עבדות). הבעיה העיקרית היא שם (בחלוקת ההון), ומחסור בכספים למימון החינוך או כל מוצר אחד היא רק הסמפטום.
לרוב הארגונים שמקדמים "מטרות חיוביות" אין כל כך הרבה כסף. הסיבה היא שרובם עסוקים בתיקון נזקים שנוצרו על ידי "עלויות חיצוניות" כלומר עסקות שמשתלמות למי שגורם את הנזק, ומופלות על החברה. הדבר דומה לכך שאם היתה אגודה למניעת מעשי שוד, ואוגדת שודדים, שתיהן היו צריכות להתמודד מי תממן את בית הספר, מי לדתעך תזכה? כאן אני לא מקצין. שוד אינו שונה במאום מהחצנת עלויות הסיבה היחידה שיש הבדל היא א- היסטורית וב- בשוד קל לדעת את מי שדדו ובהחצנת עלויות זה יכול לקחת שנים וגם אז לא ברור מי השודד ומי הנשדד - רק ברור מאוד שהיה שוד. לכן על כל בית ספר שהחברה להגנת הטבע תוכל לממן (היא בעצמה חיה מתרומות , אז מה שאתה מציע בה בעצם תרומות יד שניה), יהיו 100 של חברות עם מסרים מנוגדים. מפלגה נאצית בארץ אין, בארצות אחרות יש. למה להקצין - כדי להראות את האבסורד של הדברים . אם מוכנים שמישהו יממן את בית הספר (ויכתיב תכנים) אז איך קובעים מי המישהו הזה? לא יודע מה פנטן עושים. נניח שבית הספר שלך כבר יש מימון של פנטן, ושכעת מתברר למר פלוני שקרוב משפחה שלו גוסס בגלל מוצר שלהם (כבר היו מקרים בעבר - יוניון קרבייד, נסטלה, דיופונט ועוד רבים וטובים). מה עכשיו? כמה סיכוי יש לך לשכנע את שאר ההורים לוותר על התקציב של הפרסום? אבל כפי שכתבתי זה רק דבר שבשולי הדיון , ככל שהריכוזיות הכלכלית תגבר בטח יהיו עוד דילמות כאלו , כמו לדוגמא האם זה בסדר לתרום כליות? לקבל אוכל מהתאגיד בתמורה לזה שהוא יקעקע פרסומת על הגוף שלך או למשכן את הילדים שלך (אני לא צוחק לצערי משבר החוב גרם למאות אלפי משפחות למכור את הילדים שלהם לזנות או עבדות). הבעיה העיקרית היא שם (בחלוקת ההון), ומחסור בכספים למימון החינוך או כל מוצר אחד היא רק הסמפטום.
אתה בטח לא שם לב שדבריך סותרים
כמעט בעקביות את השקפת עולמך. מונחת לפניך הזדמנות פז ליישם כמעט כל עיקרון שבו אתה תומך: פלורליזם דמוקרטי, דמוקרטיה ישירה, שת"פ בין קבוצות ועוד בזירת מפגש בין חינוך לצרכנות. אני מתקשה למצוא זירה מושלמת יותר להנחלת כל העקרונות הנכונים ובנוסף להגיע לפתרון הולם. בית ספר הוא מוסד קהילתי, ויש טעם בשיתוף הקהילה כולה בתהליך המשא ומתן, שכאמור גם הוא לימודי וחינוכי. דחיה גורפת של כל יוזמה, רק מפני שישנן דוגמאות שליליות היא בעיני סוג של פנאטיות של בדיוק תורמת לדיון. אני לא חושב שפסימיות היא ´כלי עבודה´ בא"ג; נהפוך הוא. אחרת, המצב באמת יהיה ´על הקנטים´. בכל מקרה, לדעתי יש ביזמות הללו משום פיתוי גדול מידי, חרף כל הסכנות והמגרעות, כך שלדעתי מוטב לאחוז את השור בקרניו ולהפוך איניציאטיבה כלכלית מנוף חינוכי ולימודי.
כמעט בעקביות את השקפת עולמך. מונחת לפניך הזדמנות פז ליישם כמעט כל עיקרון שבו אתה תומך: פלורליזם דמוקרטי, דמוקרטיה ישירה, שת"פ בין קבוצות ועוד בזירת מפגש בין חינוך לצרכנות. אני מתקשה למצוא זירה מושלמת יותר להנחלת כל העקרונות הנכונים ובנוסף להגיע לפתרון הולם. בית ספר הוא מוסד קהילתי, ויש טעם בשיתוף הקהילה כולה בתהליך המשא ומתן, שכאמור גם הוא לימודי וחינוכי. דחיה גורפת של כל יוזמה, רק מפני שישנן דוגמאות שליליות היא בעיני סוג של פנאטיות של בדיוק תורמת לדיון. אני לא חושב שפסימיות היא ´כלי עבודה´ בא"ג; נהפוך הוא. אחרת, המצב באמת יהיה ´על הקנטים´. בכל מקרה, לדעתי יש ביזמות הללו משום פיתוי גדול מידי, חרף כל הסכנות והמגרעות, כך שלדעתי מוטב לאחוז את השור בקרניו ולהפוך איניציאטיבה כלכלית מנוף חינוכי ולימודי.
החלק בנוגע לאנרגיה גרעינית
כאשר מדובר בייצור תעשייתי של אנרגיה, מדובר באמת באנרגיה הנקייה ביותר שניתן להפיק (עד שמתרחש אסון - שלא מתרחש לעיתים כל כך קרובות). כמובן - רצוי לפתח חלופות מזהמות פחות (סולארי, רוח וכו´), אבל כאשר הברירה היא בין חשמל גרעיני, לבין חשמל מפחם, יש לשקול את הנזק הממשי, לא את הדמוי הציבורי סביב הנזק.
כאשר מדובר בייצור תעשייתי של אנרגיה, מדובר באמת באנרגיה הנקייה ביותר שניתן להפיק (עד שמתרחש אסון - שלא מתרחש לעיתים כל כך קרובות). כמובן - רצוי לפתח חלופות מזהמות פחות (סולארי, רוח וכו´), אבל כאשר הברירה היא בין חשמל גרעיני, לבין חשמל מפחם, יש לשקול את הנזק הממשי, לא את הדמוי הציבורי סביב הנזק.
האזרח דרור
New member
איני יודע איך הגענו דווקא לזה
אני לא זוכר שהדיון כלל איכשוה את הנושא הזה, אבל בעקרון רוב ארגוני הסביבה שאני מכיר נגד אנרגיה גרעינית ובעיני מסיבה טובה. ראשית כששמים את כל ההגנות הדרושות אנרגיה גריעינית (להבדיל מאנרגיית היתוך שעוד לא פותחה ) היא לא משתלמת מבחינה כלכלית. מסיבה זו , ולא רק בגלל התנגדויות הירוקים לא בונים כורים גרעיניים נוספים באירופה. כדי לבנות עוד כורים על היצרניות (ווסינטגהאווס וגנרל מוטורס בין היתר) לייצא אותם למדינות שיתעקשו פחות על אמצעי הגנה - כמו תורכיה. שנית אין הגנה מוחלטת מבעיות ותקלות. לא רק הטוכנולוגיה היא הבעיה אלא בני האדם. כפי שהודגם יפה בצרנוביל כשתקלה כזאת קוראת הרוח יכולה לגרום נזק בטווח של אלפי קילומטרים. והנזק יכול להשאר למשך מאות או אלפי שנים. שלישית שכחת את הטרור , השחיתות וכו´. מתקנים גרעיניים הם תמיד גם יעד מסוכן ומפחיד כמו 1000 פי גלילות. רביעית, הפסולת של כורים גרעניים היא פלוטוניום. שמתאים לנשק גרעיני הרבה יותר מאורניום. לכן "כורים למטרות שלום" זו בדיחה גרוע, כשכור הוא מספיק גדול לייצור אנריגה הוא פשוט מקור לעוד ועוד נשק גרעיני פוטנציאילי. חמישית גם את הפסולת הגריעינית עצמה קשה יקר מאוד לאחסן או לנטרל (לנטרל מבחינת השימוש בכנשק אטומי לא מבחינת פוטנציאל הזיהום שלה). אני מציע להסתכל באתר של גרינפיס , כדי לקרוא עוד. חוץ מהם (שבדרך כלל נתמכים על ידי מוסדות מחקר עצמאיים ) אני לא מכיר ארגון ירוק רציני שבדק את הסוגייה ושתומך באנרגיה גריעינית.
אני לא זוכר שהדיון כלל איכשוה את הנושא הזה, אבל בעקרון רוב ארגוני הסביבה שאני מכיר נגד אנרגיה גרעינית ובעיני מסיבה טובה. ראשית כששמים את כל ההגנות הדרושות אנרגיה גריעינית (להבדיל מאנרגיית היתוך שעוד לא פותחה ) היא לא משתלמת מבחינה כלכלית. מסיבה זו , ולא רק בגלל התנגדויות הירוקים לא בונים כורים גרעיניים נוספים באירופה. כדי לבנות עוד כורים על היצרניות (ווסינטגהאווס וגנרל מוטורס בין היתר) לייצא אותם למדינות שיתעקשו פחות על אמצעי הגנה - כמו תורכיה. שנית אין הגנה מוחלטת מבעיות ותקלות. לא רק הטוכנולוגיה היא הבעיה אלא בני האדם. כפי שהודגם יפה בצרנוביל כשתקלה כזאת קוראת הרוח יכולה לגרום נזק בטווח של אלפי קילומטרים. והנזק יכול להשאר למשך מאות או אלפי שנים. שלישית שכחת את הטרור , השחיתות וכו´. מתקנים גרעיניים הם תמיד גם יעד מסוכן ומפחיד כמו 1000 פי גלילות. רביעית, הפסולת של כורים גרעניים היא פלוטוניום. שמתאים לנשק גרעיני הרבה יותר מאורניום. לכן "כורים למטרות שלום" זו בדיחה גרוע, כשכור הוא מספיק גדול לייצור אנריגה הוא פשוט מקור לעוד ועוד נשק גרעיני פוטנציאילי. חמישית גם את הפסולת הגריעינית עצמה קשה יקר מאוד לאחסן או לנטרל (לנטרל מבחינת השימוש בכנשק אטומי לא מבחינת פוטנציאל הזיהום שלה). אני מציע להסתכל באתר של גרינפיס , כדי לקרוא עוד. חוץ מהם (שבדרך כלל נתמכים על ידי מוסדות מחקר עצמאיים ) אני לא מכיר ארגון ירוק רציני שבדק את הסוגייה ושתומך באנרגיה גריעינית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.