אנונימית לעת עתה
New member
דילמה אמיתית ../images/Emo4.gif
ומראש אני מתנצלת על האורך, ומודה על הסבלנות לקרוא. אני בת 36. בצעירותי, שנות העשרים המוקדמות, חשבתי כי פסיכולוגיה היא ייעודי המקצועי. למדתי BA בפסיכולוגיה וחינוך באו"פ. כבר במהלך התואר וריבוי התיאוריות הבנתי ששגיתי בבחירה. השתעממתי מכל שיעור ושיעור. אבל סיימתי את התואר. אפילו סיימתי בהצטיינות. ולו רק בכדי לא להפסיק באמצע. לאחר התואר עבדתי כרכזת כח-אדם בחברת כ"א, וגם הפעם התחוור לי שזה ממש לא בשבילי. לא אהבתי את עבודת השיווק הכרוכה בכך, וגם לא את הראיונות, והמגע האינטנסיבי עם אנשים. התפטרתי מהעבודה. למדתי בינתיים תואר שני בניהול מערכות בריאות. בעיקר משום שגיליתי על עצמי במהלך הזמן שתחום הרפואה/בריאות מאוד מעניין אותי. וחיפשתי משהו עם נגיעה לעניין. גם הפעם כנראה ששגיתי, והתואר רובו ככולו עוסק בהיבטים כלכליים ומיעוטו עוסק בהבטים בריאותיים (וגם אז, עם אוריינטציה כלכלית מובהקת), ובכל זאת המשכתי עד תום, למרות העדר ההנאה. אז יש לי היום תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, ותואר שני בניהול מערכות בריאות. א-ב-ל- מזה זמן רב שאיני עובדת. כבר מספר שנים רצופות. תחילה מתוך חוסר עניין בתחומים שציינתי (כ"א, משאבי אנוש, אדמיניסטרציה....), ואח"כ עקב הריון, שמירת הריון ממושכת, לידת תאומים, ושהיה עימם בבית. בכל הזמן הזה, הבנתי יותר ויותר שאני נמשכת מאוד לכיוונים יותר 'ביולוגיים'. 'רפואיים'. ובעצם, תמיד פחדתי לגעת בתחומים הללו (אמא שלי תמיד אמרה שאני גרועה בכך, אז מראש ויתרתי ונמנעתי). משיחות עם אנשים, אני מגלה שהידע שאני צוברת בתחומים הללו הוא אדיר !! הרבה מעבר לאדם מן היישוב. ולא פעם אני רואה אנשים מרימים גבה כשהם שומעים שאין בלי בכלל השכלה פורמלית בתחום, וכל הידע 'הרפואי' שלי הינו מקריאה, מספרות, ושהנני למעשה אוטודידקטית מוחלטת בתחום. בשנה האחרונה החלטתי לעשותמשעה ולנסות לדעת בחומרים גם בצורה פורמלית. לקחתי קורס בביולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. בקורס הזה הבנתי, באופן הברור ביותר, כי שגיתי בבחירותיי המקצועיות הקודמות. ולמעשה, לו הייתי היום בת 20 - זה מה שהייתי הולכת ללמוד. משהו שקשור לביולוגיה. רפואה אולי. סיעוד. משהו בתחום הרפואי. זה, בתכל'ס הכי מענין אותי. אבל.....אני כבר לא בת 20. וכאן אני פונה אליכם. אני בהתלבטות רצינית. אני רוצה (ומוכרחה !) לשוב לשוק העבודה. ברור לי שרפואה זה כבר ממש לא ריאלי עבורי. אני מתלבטת בין 2 מסלולי לימוד: 1. מסלול אחד - מסלול של סיעוד, וכאן אני מתלבטת בין מסלול להסבת אקדמאים לסיעוד (2.5 בבית חולים) לבין מסלול סיעוד מלא (4 שנים באוניברסיטה). 2. תואר שני במדעי ההרפואה (אמבריולוגיה/בקטריולוגיה וכד') או מדעי החיים, ולהתחיל שנת השלמות לצורך זה (אני צריכה בערך 4-6 קורסי השלמה). לכל תחום יתרונות וחסרונות משלו: לתחום הסיעוד: יתרונות - קלוּת במציאת עבודה, אפשרויות תעסוקה מגוונות, ונרחבות, בכל מקום בארץ ובעולם. אפשרויות קידום (בעיקר משום שיש לי כבר תואר שני בתחום). אפשרויות תעסוקה במחקר, וכד'. חסרונות - העדר הערכה. שכר ממוצע. 'עבודה שחורה'. לימודים מפרכים מאוד לאשה נשואה עם 2 תינוקות. עבודה שוחקת מאוד. למדעי הרפואה/החיים: יתרונות - תחום מוערך יותר !! אפשרויות למילגה בזמן הלימודים. חסרונות - אפשרויות תעסוקה מועטות ביותר. בעיקר באקדמיה ובמחקר. אני חושבת שאני דווקא מחבבת את זה (כאמור, לא 'מתה' על עבודה אינטנסיבית עם אנשים.... גם בתור אחות חושבת שהייתי שמחה יותר להגיע לתחומים של מחקר, ולא לעסוק פרופר בסיעוד כל יום, כל היום...). בהתחשב בעובדה שמאוד חשוב לי להשתלב בשוק העבודה (אני נעדרת ממנו כבר 5 שנים בערך...), ושבסה"כ אני אוהבת תחום שמצריך התפתחויות ורכישת השכלה - לאיזה כיוון הייתם ממליצים לי לפנות - סיעוד ? מדעי הרפואה/החיים ? אשמח לקבל מכם עוד קצת תובנות, והדרכה, ונקודות למחשבה. ואולי גם לחדד יותר את ההבדל המהותי בין השניים. אני ממש בדילמה מתמשכת. תודה רבה.
ומראש אני מתנצלת על האורך, ומודה על הסבלנות לקרוא. אני בת 36. בצעירותי, שנות העשרים המוקדמות, חשבתי כי פסיכולוגיה היא ייעודי המקצועי. למדתי BA בפסיכולוגיה וחינוך באו"פ. כבר במהלך התואר וריבוי התיאוריות הבנתי ששגיתי בבחירה. השתעממתי מכל שיעור ושיעור. אבל סיימתי את התואר. אפילו סיימתי בהצטיינות. ולו רק בכדי לא להפסיק באמצע. לאחר התואר עבדתי כרכזת כח-אדם בחברת כ"א, וגם הפעם התחוור לי שזה ממש לא בשבילי. לא אהבתי את עבודת השיווק הכרוכה בכך, וגם לא את הראיונות, והמגע האינטנסיבי עם אנשים. התפטרתי מהעבודה. למדתי בינתיים תואר שני בניהול מערכות בריאות. בעיקר משום שגיליתי על עצמי במהלך הזמן שתחום הרפואה/בריאות מאוד מעניין אותי. וחיפשתי משהו עם נגיעה לעניין. גם הפעם כנראה ששגיתי, והתואר רובו ככולו עוסק בהיבטים כלכליים ומיעוטו עוסק בהבטים בריאותיים (וגם אז, עם אוריינטציה כלכלית מובהקת), ובכל זאת המשכתי עד תום, למרות העדר ההנאה. אז יש לי היום תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, ותואר שני בניהול מערכות בריאות. א-ב-ל- מזה זמן רב שאיני עובדת. כבר מספר שנים רצופות. תחילה מתוך חוסר עניין בתחומים שציינתי (כ"א, משאבי אנוש, אדמיניסטרציה....), ואח"כ עקב הריון, שמירת הריון ממושכת, לידת תאומים, ושהיה עימם בבית. בכל הזמן הזה, הבנתי יותר ויותר שאני נמשכת מאוד לכיוונים יותר 'ביולוגיים'. 'רפואיים'. ובעצם, תמיד פחדתי לגעת בתחומים הללו (אמא שלי תמיד אמרה שאני גרועה בכך, אז מראש ויתרתי ונמנעתי). משיחות עם אנשים, אני מגלה שהידע שאני צוברת בתחומים הללו הוא אדיר !! הרבה מעבר לאדם מן היישוב. ולא פעם אני רואה אנשים מרימים גבה כשהם שומעים שאין בלי בכלל השכלה פורמלית בתחום, וכל הידע 'הרפואי' שלי הינו מקריאה, מספרות, ושהנני למעשה אוטודידקטית מוחלטת בתחום. בשנה האחרונה החלטתי לעשותמשעה ולנסות לדעת בחומרים גם בצורה פורמלית. לקחתי קורס בביולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. בקורס הזה הבנתי, באופן הברור ביותר, כי שגיתי בבחירותיי המקצועיות הקודמות. ולמעשה, לו הייתי היום בת 20 - זה מה שהייתי הולכת ללמוד. משהו שקשור לביולוגיה. רפואה אולי. סיעוד. משהו בתחום הרפואי. זה, בתכל'ס הכי מענין אותי. אבל.....אני כבר לא בת 20. וכאן אני פונה אליכם. אני בהתלבטות רצינית. אני רוצה (ומוכרחה !) לשוב לשוק העבודה. ברור לי שרפואה זה כבר ממש לא ריאלי עבורי. אני מתלבטת בין 2 מסלולי לימוד: 1. מסלול אחד - מסלול של סיעוד, וכאן אני מתלבטת בין מסלול להסבת אקדמאים לסיעוד (2.5 בבית חולים) לבין מסלול סיעוד מלא (4 שנים באוניברסיטה). 2. תואר שני במדעי ההרפואה (אמבריולוגיה/בקטריולוגיה וכד') או מדעי החיים, ולהתחיל שנת השלמות לצורך זה (אני צריכה בערך 4-6 קורסי השלמה). לכל תחום יתרונות וחסרונות משלו: לתחום הסיעוד: יתרונות - קלוּת במציאת עבודה, אפשרויות תעסוקה מגוונות, ונרחבות, בכל מקום בארץ ובעולם. אפשרויות קידום (בעיקר משום שיש לי כבר תואר שני בתחום). אפשרויות תעסוקה במחקר, וכד'. חסרונות - העדר הערכה. שכר ממוצע. 'עבודה שחורה'. לימודים מפרכים מאוד לאשה נשואה עם 2 תינוקות. עבודה שוחקת מאוד. למדעי הרפואה/החיים: יתרונות - תחום מוערך יותר !! אפשרויות למילגה בזמן הלימודים. חסרונות - אפשרויות תעסוקה מועטות ביותר. בעיקר באקדמיה ובמחקר. אני חושבת שאני דווקא מחבבת את זה (כאמור, לא 'מתה' על עבודה אינטנסיבית עם אנשים.... גם בתור אחות חושבת שהייתי שמחה יותר להגיע לתחומים של מחקר, ולא לעסוק פרופר בסיעוד כל יום, כל היום...). בהתחשב בעובדה שמאוד חשוב לי להשתלב בשוק העבודה (אני נעדרת ממנו כבר 5 שנים בערך...), ושבסה"כ אני אוהבת תחום שמצריך התפתחויות ורכישת השכלה - לאיזה כיוון הייתם ממליצים לי לפנות - סיעוד ? מדעי הרפואה/החיים ? אשמח לקבל מכם עוד קצת תובנות, והדרכה, ונקודות למחשבה. ואולי גם לחדד יותר את ההבדל המהותי בין השניים. אני ממש בדילמה מתמשכת. תודה רבה.
