יש רבה נכון במה שאתה אומר, אבל
אנשים רבים במעמקי הדכאון לא נמצאים במצב שמאפשר להם לקחת החלטות כאלו. זאת אחריות המטפלים בהם לדאוג להם ולהגן עליהם. ויש תופעות לוואי ויש תופעות לוואי. תופעת לוואי כמו התאבדות (בין אם היא באמת הוכחה פה או לא) היא קצת מוגזמת ואי אפשר לצפות מאדם שיחייה עם זה... יש להבדיל בין מחקרים מדעיים לבין שיחות טוק-שאו. מחקרים מדעיים נחוצים. יש איתם לפעמים בעיות כפי שהזכרתי בהודעה הקודמת שלי, אבל בלי מחקרים מדעיים אי אפשר היה לפתור שום בעייה רפואית ו/או נפשית כי לא היתה על כך ביקורת לראות אם זה עובד או לא או אם זה מסוכן או לא. לדוגמה, אסכולה חסרת תועלת ושטותית כמו פסיכואנליזה התקיימה שנים רבות כל כך בגלל שדחתה כל מחקר מדעי לגבי היעילות שלה. אתה לא מתאר לך איזה נזק איום נגרם לאנשים עם בעיות רציניות שלא קבלו עזרה מתאימה בעקבות זה. אפשר לפעול למען כך שהמחקרים יקחו קו יותר אחיד בנוגע לאיכות המחקר ושיטותיו, אבל לפסול מחקר מדעי סתם כך זה Luddite (סליחה, אין לזה תירגום במורפיקס: המשמעות היא משהו שמתנגד לקידמה, ומקור המילה הוא עובדים אנגלים במאה ה-19 שהשחיתו מכונות כי חשבו שהן יגרמו לאבטלה). ושוב, בעבודה שלי עם ילדים, אני רואה לעיתים לא נדירות ילדים שנותנים להם ריטלין בלי סיבה מוצדקת. כמובן שיש ילדים שזקוקים לריטלין, אבל יש הרבה ילדים שיש להם בעיות אחרות ובכל זאת מקבלים ריטלין. יש כאלו עם בעיות שלמראית העין בלתי נבדלות לעין לא מומחית (ז"א רופא כללי למשל) מ-ADHD אבל יש להן גורמים אחרים לגמרי שאם יטפלו בהם ספציפית אז יפתרו את הבעייה מבלי להזדקק לכדורים (וכל עוד רק נותנים כדורים מבלי לפתור את הבעייה, שום דבר לא משתנה, חוץ מזה שעכשיו יש ילד מסומם), או שהכדורים לא עוזרים להם אבל בכל זאת, ריטלין זה השטאנץ הקבוע אז פשוט נותנים בלי מחשבה ובלי מעקב לראות מה התוצאות. Medication זה לא עניין פשוט של שחור ולבן. זה עניין מורכב שמצריך התייחסות מעמיקה שלוקחת גורמים רבים בחשבון.
