דיכאון....

[מיאווווו]

דיכאון....

קודם כל נתי במילואים, אומנם ליומיים, אבל זה מדכא מספיק...זה יומיים שהוא מדבר איתי אולי פעם ביום ל-5 דקות... חוץ מזה, אני כבר חודשיים עובדת רק בחצי משרה כי הובטחה לי חצי משרה בעבודה בגן לילדים לקויי תקשורת ושפה, אבל בגלל שהיתה שביתה בעיריות, אמרו לי אם זה מעניין אותך (וזה אכן עניין אותי) ברגע שתגמר השביתה נעדכן אותך... חודשיים משכו אותי, והיום סוף סוף תפסתי אותם והם אמרו שכנראה בסוף זה לא יצא לפועל, כי היו צמצומים וכו´. למה לא הודיעו לי עד עכשיו??? הם כמובן נורא מצטערים אבל זה מה יש. עכשיו לבעיה העיקרית: רציתי את העבודה הזו לא בגלל השכר (אבל ממש לא) אלא בגלל שזה ניסיון עם ילדים עם בעיות התפתחותיות ואני בעוד כחודשיים רוצה לנסות להתקבל פסיכולוגיה התפתחותית לתואר שני... וזה ניסיון חשוב לרזומה... עכשיו פתאום יש לי הרגשה שהקבלה שלי לתואר שני ממש מוטלת בספק... ואים לי מושג מה לעשות... חוץ מזה שאני גם צריכה דחוף עבודה אחרת... החיים בבעסה... ורק פושטק המתוק שלי מעלה חיוך על פניי...

 

[מיאווווו]

אופס יצא פעמיים, אני כנראה ממש ב

דיכאון...ורואה כפול

 

[danonit]

היי ../images/Emo24.gif

אני מאוד מאוד קווה שהדברים יסתדרו לך - עם הלימודים ועם העבודה והמילואים יעברו מהר מהר! אל תכניסי את עצמך לדאגות ולמחשבות רעות, ההרגשות האלה הן סצם בראש ואין להם קשר למציאות! ובינתיים, תתפנקי עם הפושטקון

 

[רחלילי]

הי!

קודם כל אני מקווה שימי המילואים יעברו במהרה... ודבר שני, בקשר ללימודים, שווה לברר במקום בו את מתעתדת ללמוד, מה בדיוק צריך שם: האם כזה חשוב הנסיון ואם כן אז להתחיל לברר עם אנשים שלומדים התפתחותית או למדו מה בדיוק עוזר להתקבל, מהידע שלהם. חבל להלחץ ממשהו שלא ברור כמה הוא חשוב לעומת דברים אחרים (מה עם ציונים? המלצות?) כלומר להתחיל לחשוב מה המשקל של כל דבר לקבלה ולהשקיע לפי הצורך. אגב אם חשוב הנסיון אז לידיעתך אנשים אפילו עושים דברים בהתנדבות למשך תקופות ארוכות, מעבר לשעות העבודה. או עובדים בשעות מצחיקות ומתנדבים בבקרים היכן שצריך. בכל מקרה אני מחזיקה לך אצבעות וד"ש לפושטקון.