דיכאון.

[nati6589884]

דיכאון.

הערה: אני לא מתכוון לפגוע בעצמי, אז בבקשה לא לשלוח משטרה.


להיות מי שאתה לעולם לא היית לחיות את מה שלא חוות לסבול את מי שלא היית
כי מי מחכה למוות?: ומי צוחק למשמע קולך האחרון?: לדעת כי רבים הם המעשים
שיבלו אל הסוף, וענן שחור וכוס תרעלה אתה מחזיק בידך בא לך לסיים את הסבל בל ישעור את המכה הזו שנקראת חיים, את הדיכאון שמחורר בך כל יום ויום שעה שעה דקה.

דקה, ושאתה מנסה אתה כבר חלש מידי מותש סוחט כמו עגבינה עלובה
שהכל ההושפץ החוצה, ליפול, ליפול, ליפול עוד פעם ועוד פעם בקצב מסחרר.
שהייתי ילד חלמתי לעולם טוב אפילו שחטתי את כל החרא, היום אני מחכה לרגע
בו אני יסיים את הסבל הזה, מרגיש אטום מכל הצדדים, שונא חגיםך, שונא את הורי
אני לבד, בודד, רק רציתי פעם להרגיש שיש אהבה אבל מה הרגשתי, את הלהב בתוך
הגרום העלוב שלי, אני אפס, נמושה, תולעת ורמש על האדמה, אין לי שום סיכוי
אני חלש מידי, דרה קווין עלוב, שעשוע בשבילכם בשביל כולם, דמות מרתקת עלק
בא לי להיות לפעמים עלוב כמו כולם, חלש ורגיל רק לא לסבול את השונות המחורבנת הזו, ליפול ,ליפול, ליפול אני זז במרחב הזמן זז בתוך הקיר הזה של
ביתי, יושב ומביט בתקרה 24/7 אין לי אף אחד בעולמי אחי אמר " נתי גאון
אבל הוא בעולמו הוא לעולם לא יצא מעולמו ולעולם לא נכנס לעולמו הוא והספרים,
המחשבות, אבל המגבלות תמיד תהיה" אני שונא את אחי, על זה שיש לו הכל,
אני מקנא על זה שתמיד הוא היה הטוב ביותר ואני הייתי החרא השחור, סמור

השער, הרע, המכוער הטיפש והזבל של המשפחה המנוולת שלי, שיאשפזו אותי
מה אכפת לי, שיתנו לי מלא כדורים במגוון צבעים, אני ילך יסתמם , כמו עכשיו
ליפול, ליפול, ליפול בכל הכוח, זה מה שאני רוצה לישון קצת, לנוח לסזים את הראש
על האבן הבזלת השחורה הזאת, שתמחץ את לועי שתחרר את עייני העלבות
שראו רק שחרים שחרים, נקבה זכר נקבה זכר אלוהים העניש אותי שברא אותי
ליפול בבקשה לסיים את הסבל, אני צועק, וצעקתי והכתי את עצמי מהיום
שנולדתי כלאו אותי בתוך הריק הגדול, והאם התווה לו אדם? וענעניים ימרדו?
לא יודע אבל ליפול, ליפול, ליפול ומתחת לקברי תנח לה תולעת שתכרר את תכרכרי
לובשי שרוי בדמי, זה עולמי חברי טוב לכם? כי לי לא. ליפול ,ליפול, ליפול זה החלום.

 

[nati6589884]

אני יודע שאתם לא יכולים לעזור לי.

אולי אני כבד מידי, אלי יותר מידי אובר, אז אני מניח את הכאב שלי, והולך
להרקב בחדר שלי, כרגיל ללא חברים, ללא משפחה לבד לגמרי.

אלו שנלחמו עד הרגע בו הם סיימו את מה שכנתי אותו החיים, היו אלו שעמדו על מה שאני
לא עמדתי. הם נלחמו על מה שאני כבר הפסדתי בו, תמיד הייתי לוזר תמיד הייתי הילד הזה
שמרותק לעצמו, למחשבות, להרגשות, לראש המסחרר הזה, שלא יודע לאן לפנות, אני נסיתי
לסיים את הסבל שהייתי נער, הייתי במצב הכי מעורר אבל תמיד ידעתי שהמוות הוא יקהה את
החושים שלי, הוא יגמול אותי מאין סוף על התחלה הראשונית זאת שתוביל אותי לחיות באמת.
יש כאלו שנבראים בצלם ויש כאלו שנבראם מעפר, יש כאלו שצמחו מתוך זרע טהור שמתלבש

צורות צורות של טהרה, ויש אותי הרוע מקודד בתוכי, מרקד למשמע קולי, ורציתי לסים את עצמי
בנקודה הזו, האחרונה, שבו אני יאמר שטוב לדעת כמו שטוב לגעת שלכל אדם יש נשמה, שכל אדם
" עולם ומלאו" אבל שנאתי את עצמי, תמיד שנאתי את מי שאני, שנאתי את מה שאני ואת מי שאני.
ואת מה שהיה ממני ואותי בכלל שנאתי יותר מאשר אתם שנאתם אותי, ונלחמתי באבק השחור,

ושמתי עצמי למלך, ואמרתי " כופו מחיי כי אין בכם צורך ואני לבד ימלוך כי מלכתי" אבל תמיד רציתי
אותכם בני האדם, הרקובים, העלובים, נפולי הפנים, חסרי עמוד השדרה, שזרקו אותי אלף פעם ותמיגחזרתי שוב ושוב לבכות על אשר גמלתם ואתם יגמלכם את אשר גמלתם לי, וירד לי דמעות.
ועזבוני מיום שנולדתי, אבל תמיד הייתי אוהב שננאתי ותמיד שנאתי שהייתי אוהב, היום אני כבר
חמור גדול, מגושם, מזוקן, חסר יכולת להבין בין טוב לרע, בין היום הזה למחר המהבב, רציתי
לסיים את הכל, אבל פחדתי מהרגע שבו יקראו עלי את הקדיש, עוד גוש חרא נכנס לתוך הקבר

הפתוח הזה. ואמרתי " לא" אני יתמודד אז נלחמתי בכם, בי, באלוהים הזה שהפיל אותי קצוץ
כנפי,ם נטול מוח להבין, אקטובר אמר " אני טיפש מכדאי לחיות בעולם הזה" אני היום מבין
אותו, אני מצטער, אני מתנצל, אבל גם בעזובים נטולי הפנים, נטולי היכולת, אלו שנגמרו חייהם
מרגע שיצאו אל עולם הכאב הזה, היאוש, הסבל ,האבדון, נקבה וזכר עצם עצם מלכוד לתוך שרשרת
עצמות יבשות שהם גופי, ונלכדתי בתוך הכור השחור, בתוך המערה חסרת האור, פרויד אהב את
היאוש, את הסבל, את הסטייה, גם אני אוהב, הבדל ביני לבין פריוד שהוא ניתב את היכולת שלו

לראות את השגעון, את הטירוף וליצר מזה משהוא, אני מצייר את הסבל שלי בלבד, את החור השחור
את הלוע הגדולה שמאכלת בשרי מסרקת כל חלקה בגופי, אז המסרק הזה רב הפינות, יסיים הכל
בתוך המכבש הגדול שכבש את יצרי וקבע את מסלול השמש דייהנו חייי, אני במצב לא טוב חברים.
אני כל כך עצוב, כל כך, אני תמיד הייתי אדם ממאוד עצוב, אבל לפעמים לא הייתי מודע לכך.

טוב חברה מצטער על הצקות, על החפירות, ועל השגענות, הייתי מוכרח לכתוב את אשר מחורר
את ליבי, ולזרם את דמי השחור על המקלדת, מצטער.

 

[nati6589884]

סתם קטע

למוות מה אחכה לך מותי שלי.
לך אכופף ראשי סופי שלי זה
המאחר לבוא בזמנו שלו הוא
יורד מתפתל לי מסביב האוזן.
אמר לי המוות " טוב למוות לבד
כי מותך טוב הוא עבורי" ובתוך
חדרי מנח אני, ליד מיטתי שם
מנח גופתי. ואלו שחיכו למותי
כיף למוות אחים שלי, בתוך
הכרית הכניס הראש, וסיימתי
את מה שהתחלתי מאז שנולדתי.
למוות טוב לי. ולבכות לא בכלל לא.
כי מותי יקהה החושך, ירם גופתי
על שעריך, ואני מת כי בחרתי
לחיות. ועת למות ועת ליפול.
ואין בכלל מה לשואל, אלה
ליפול,ליפול,ליפול

 

[nati6589884]

הנמר שחור חיי בעולמו

זה מה שמרגיש אדם חריג אולי לפחות.

בארץ רחוקה אי שם חיי לו נמר
שחור שעל גופו שורות של נקודות.
מבריקות. הביט הנמר בדגים אשר בנהר שוחים.
הביט היטיב. אין היה יפה במיוחד הנמר,
לא חזק או אמיץ די צורכו, ועל חוטמו

משקף וורד. אך בנהר הזה הביט
והנהר זורם כל יום מחדש. והשמש
נוגעת בנקודות הלבנות.

ונמר לי היה והיה שחור כולו,
ורצה לשחות במי נהר עם הדגים.
ובאי הזה אין עוד נמרים, הוא יחד
או מיוחד אין עוד מלבדו, ונהר אחד
זורם, והדגים הביטו בו כל בוקר,
או בערב שהחשכה כיסתה חזר הוא
למוערתו. לבש כותנת לבנה שתסתיר

את הנקודות הלבנות האלו שעל
גופו. ובאי זה אשר נמר הוא יחדו,
אך לו משקף וורד וראה מעבר כן מעבר
עולמו. ונעו הדגים במעגלים, והוא עצמו
בנהר מביט כל יומו.

 

[nati6589884]

לו היה נמר שחור היה.

פנתר היה שחור /לבן ולו
פנים רבות, שתקן היה ומעט דיבר.
שפם לו מסתלסל על החוטם
מתגלגל, ולו משקף שחור כמו
עורו. והוא טייל הרבה, הלך


מעט וישב בצל אין ראו אותו .
רק מעטים, ידעו על קיימו, ולו
שער פורע ולכל צד יש
מקום. ולו חיוך מסמיר שער/


ולו שני עיניים כה צחות.
ומסתורי היה, ולא שמעו את
היללות בצאת ירח מהבב.
והיה זז, או מקפץ, או בכלל
היה מטייל מעט והולך הרבה.
ושם ביער הסומך, ליד נהר
שוטף.


בין רכסי הרים, שם בית
לו יש. והלך, ולא חזר, הלך
כי היצר בו להטט אחרי הציד
הוא חיפש. ולו בפה טמון סוד
אהבתו,


הוא ליכד בפיהו.
את אהבתו. ולא ברחה,
וכלל לא התנגדה, למרותו.
נמר שחור צד לו בזמנו.

 

[nati6589884]

מלחמת הנמר.

בשולי יער שחור היה נמר זקן אחד.
הרחק משאר בעלי החיים, ודעת אין בו.
ולבד הנמר היה מכל חיות השדה, ובליל
השחר משוטט היה בסבך היער שאהב.



ובלילות אלו - שוטט בדרכים ,ואין הביטו
בו ודקר עצמו במבטו"" ארור אנוכי בן כלאים.
על גופי מבריק השחור מקצה זנב עד ראש
וכתמי הבהירים על גופי מרצדים"".



מלכת הכוכבים זו שהפיצה האור, האירה
את גופו. ובהקו הנקודות שורות, שורות,
של חברברות, וביערו השחר היה שליט.
כמו שנשלט על ידי דמותו שלו,



עין מבריקה כפז/ ושחרה כשרש
מתלכד במעבה אדמה. ושם נכלא
נמר זקן בא בימים, שאין חזק היה.
ולא גיבור, ותלוש, וחלוש גופו היה.


ושהשמש נע במסלול הנכון ולמטה
ירדה,הוא למטה ירד, לביתו שאהב.
ושליט יער סבך שחר היה, וחלש מכל
רמש/ותולעת על פני אדמתו, .



רב פנים היה,רב גווניו בעורו
כרבו צדדו, כחולות הים אשר על
על שפת ימו, כך הם פניך.