דיכאון
אהלן חברים... אני מנסה ללמוד למבחן שיש לי מחר, והמוח הבוגדני שלי לא מקשיב לי ועושה הכל חוץ מללמוד. פתאום הוא קלט שלא רשמנו (אני והמוח) כאן בפורום הרבה זמן, אז החלטנו שהרבה יותר כיף ליצור אינטראקציה מתווכת (אני מושפעת מהמבחן, לפחות זה.) מאשר ללמוד. אז קודם כל, יש כאן הרבה אנשים שלא מכירים אותי, כי אני לא ממש פעילה בפורום (אני מאחורי הקלעים..
) אז לכל מי שלא מכיר - אני לינוי, גרה בתל אביב וסטודנטית לתקשורת. למי ששם לב - אני לא נכנסת לצ'ט בשבוע האחרון, הסיבה היא טראגית... נשפכה לי בירה על הלפטופ, ואני קונה חדש רק עוד יומייים-3. בינתיים השאלתי לפטופ מחברה טובה שיש לה 2. חוץ מזה, אחלו לי בהצלחה, תקופת המבחנים מטשטשת אותי לגמרי, אני מוצאת את עצמי חולמת על אסכולת פרנקפורט, תהליכים הגמוניים שוטפי מוח וקרל מרקס, ומתעוררת עם עלות השחר שטופת זיעה, אחח האימה.. יש לי מבחן כל 3 ימים. זה מתסכל. הימים (והלילות) הטרופים שלי מתחלקים בין לימודים לעבודה.למי שלא יודע, אני מברמנת בבר-מסעדה, והגיעה אחמשית חדשה ונאצית. אני ממש לא מסתדרת איתה. חוצמזה שהיא בן אדם קטנוני ומגעיל ועושה פרינציפים בכוונה כדי לעצבן, היא גם טוחנת את כל המקופלת שיש לי בבר. אני שוקלת לפורר לה כדורי שינה במקופלת. והקש ששבר את גב הגמל - שלשום ישבו אצלי על הבר מלח-הארץ-מבני-המיעוטים. האליטה של משפחות הפשע הערביות בארץ. הם היו נורא נחמדים ופינקו אות בטיפ סבבה לגמרי, אבל אחד מהם התחיל איתי, וזה היה מלחיץ. מה שהיה הרבה יותר מלחיץ זה שהם באו גם אתמול. ומה שהכי מלחיץ, זה שהוא השיג איכשהו את הפלאפון שלי (בטח מהאחמשית הנאצית) וצלצל אלי. ועכשיו, אחרי שפרקתי קצת עול והמוח שלי קיבל את רצונו - והתעסק בדברים אחרים - אני חוזרת ללמוד.
אהלן חברים... אני מנסה ללמוד למבחן שיש לי מחר, והמוח הבוגדני שלי לא מקשיב לי ועושה הכל חוץ מללמוד. פתאום הוא קלט שלא רשמנו (אני והמוח) כאן בפורום הרבה זמן, אז החלטנו שהרבה יותר כיף ליצור אינטראקציה מתווכת (אני מושפעת מהמבחן, לפחות זה.) מאשר ללמוד. אז קודם כל, יש כאן הרבה אנשים שלא מכירים אותי, כי אני לא ממש פעילה בפורום (אני מאחורי הקלעים..
) אז לכל מי שלא מכיר - אני לינוי, גרה בתל אביב וסטודנטית לתקשורת. למי ששם לב - אני לא נכנסת לצ'ט בשבוע האחרון, הסיבה היא טראגית... נשפכה לי בירה על הלפטופ, ואני קונה חדש רק עוד יומייים-3. בינתיים השאלתי לפטופ מחברה טובה שיש לה 2. חוץ מזה, אחלו לי בהצלחה, תקופת המבחנים מטשטשת אותי לגמרי, אני מוצאת את עצמי חולמת על אסכולת פרנקפורט, תהליכים הגמוניים שוטפי מוח וקרל מרקס, ומתעוררת עם עלות השחר שטופת זיעה, אחח האימה.. יש לי מבחן כל 3 ימים. זה מתסכל. הימים (והלילות) הטרופים שלי מתחלקים בין לימודים לעבודה.למי שלא יודע, אני מברמנת בבר-מסעדה, והגיעה אחמשית חדשה ונאצית. אני ממש לא מסתדרת איתה. חוצמזה שהיא בן אדם קטנוני ומגעיל ועושה פרינציפים בכוונה כדי לעצבן, היא גם טוחנת את כל המקופלת שיש לי בבר. אני שוקלת לפורר לה כדורי שינה במקופלת. והקש ששבר את גב הגמל - שלשום ישבו אצלי על הבר מלח-הארץ-מבני-המיעוטים. האליטה של משפחות הפשע הערביות בארץ. הם היו נורא נחמדים ופינקו אות בטיפ סבבה לגמרי, אבל אחד מהם התחיל איתי, וזה היה מלחיץ. מה שהיה הרבה יותר מלחיץ זה שהם באו גם אתמול. ומה שהכי מלחיץ, זה שהוא השיג איכשהו את הפלאפון שלי (בטח מהאחמשית הנאצית) וצלצל אלי. ועכשיו, אחרי שפרקתי קצת עול והמוח שלי קיבל את רצונו - והתעסק בדברים אחרים - אני חוזרת ללמוד.
