דיכאון

[luli74]

דיכאון

אז זהו, עברו לה כבר שבועיים מאז שגילינו שקצח הקטן שלנו לא נשאר איתנו. הדימומים שהגיעו בעקבות ההפלה היו כבדים מאי פעם. יצאו ממני גושים ענקיים, הרגשתי זוועה והתמכרתי לזריקות וולטרן שמאוד הקלו עליי. דר' סוריאנו היה מדהים ועזר לי מאוד. הוא קיצר בשבילי הרבה תהליכים במיון וחסך ממני בדיקות מיותרות של רופאים צעירים ולא מיומנים. ועכשו, לקטע הכואב באמת. שבועיים שאני לא מסוגלת לחייך.אני בוכה כל הזמן ואיבדתי פשוט את החשק לחיות. עם ההיריון שאבד אבדו לי כל הכוחות. אני לא מסוגלת להתמודד יותר עם הקשיים והכאבים. ואף אחד לא מבין. אפילו לא החצי. הוא חושב שאני מגזימה ושאני דרמטית מדי. אין לי חשק לעבוד יותר, ואני פשוט רוצה לקחת חופש מהכל. לשכב במיטה, בשקט שלי. ללכת לים ולבהות. וכולם סביבי מנסים להמעיט בגודל הכאב וזה הופך את כל הסיטואציה לבלתי אפשרית. אני פשוט רוצה לארוז תיק ולהיעלם. להיע למקום שאיש אינו מכיר אותי ושלא ישאלו אותי שאלות. שאני לא אצטרך להיות "חזקה" כמו שמצפים ממני. שאני אוכל להמציא את עצמי מחדש. להיות הרבה יותר פשוטה. ובינתיים כל מה שאני מסוגלת זה להצטנף בכל מיני פינות בבית, לקוות שיניחו לי, ולבכות. אני לא מצליחה להבין למה כל הנאחס הזה נופל עליי. מתי הייתי כל כך רעה שאני מקבלת את העונש הזה. העונש שנקרא החיים שלי. מן עננה שחורה שרובצת מעליי. לכולם כל כך טוב, ורק עליי ניתך מבול.

 

[לולי72]

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול ../images/Emo201.gif

ורוצה להגיד לך, שאמנם לא מבינה בנושא ההפלות, אבל גם לי הייתה ציפיה הפעם אחרי ההחזרה שהכל ילך, לצערי לא הלך, אבל החלטתי לזרום עם זה וכבר קבעתי תור לטיפול חדש. אבל בפעם הקודמת כשעשיתי את הטיפול השלישי, שאפילו לא הניב הפריה כלשהי (רק עכשיו כשהגעתי לתל השומר היו הפריות והחזרה) הייתי בדיכאון ושלושה ימים לא הפסקתי לבכות, וגם אני שמעתי את המשפטים של: "יש לך ילדה אחת בבית" וזה לא מנחם, למרות שאני כל יום אומרת תודה לאלוהים על הילדה הזו, אבל זה לא מנחם בכלל. אז קודם כל מותר לך להיות בדיכאון, מותר לך לרצות את הפינה שלך ומותר לך לקחת חופש קצת להרגע מהכל, אם את יכולה כמובן, אבל תנסי לא להכניס את עצמך לפינות אפלות יותר מדי, תחשבי שמחר יום חדש, למרות שזה קשה, וכשאומרים את זה, זה מעצבן, אבל אנחנו כאן איתך בפורום ואנחנו הכי מבינות מכולן את כל הדברים האלה, את כל הקשיים שאנו עוברות והתסכולים והכאבים, תני לעצמך לנוח, להיות בשקט, ותחשבי אופטימי, אני החלטתי שמעכשיו לא חשוב כמה זמן יקח לי לעשות טיפולים בתל השומר, אני לא מתייאשת וזורמת עם מה שיהיה, כי בתוך תוכי אני יודעת שיש תינוקת (או שתיים) שמחכה לי. גם לך יש אי שם מישהו שמחכה לך, אני בטוחה בזה

 

[נעמי 17]

לולי- זה אבל

ולצערי אבל הוא חלק מהחיים. תני לנפשך הדואבת להתאבל ולגופך להחלים. רק לזכור שמאבל- קמים! קחי פסק זמן קבלי עזרה ממי שאת יכולה ותשתיקי את כל הקולות מסביב. קחו חופשה בלי לחשוב על אחרי , וכשתרגישי קצת הקלה תוכלי לחשוב על ההמשך. קבלי חיבוקים ממני.

 

[נעמי 17]

אולי גם פה תכלי לקבל תמיכה

פה

 

[זואילי]

אין לי מילים, רק ../images/Emo201.gif

 

[lilo4]

../images/Emo201.gif ../images/Emo24.gif

לולי, אני אפילו לא יכולה לדמיין איך את מרגישה. עברת הפלה, כל כך ברור וטבעי שתהיי בדיכאון! כל הרגשות האלה כל כך נורמליים, הרי עברת משהו גדול וכבד וכואב, פיזית ונפשית. פיזית הגוף מתאושש ובטח קיבלת הנחיות שונות כיצד לטפל בעצמך, אבל אף אחד לא באמת מתייחס לצד הנפשי שלך, וזה לא נכון ולא בריא. מותר לך לבכות, ומותר לך להתאבל, ומותר לך לא ללכת כמה ימים לעבודה ורק להתחבא מתחת לשמיכה ולבכות. ואם אנשים חושבים שאת מגזימה- שיחשבו, זה בכלל לא משנה. כי זה הגוף שלך, ורק את יודעת מה את עוברת. מצד אחד אני רוצה להגיד לך לקחת את הזמן להתאושש, ומצד שני אני קצת דואגת שאולי דווקא כדאי לחשוב קדימה, כדי להתגבר קצת יותר בקלות. אבל קודם כל חשוב שתדעי שמה שאת מרגישה זה נורמלי, שאף אחד אפילו לא יעיז להגיד לך אחרת! שנייה לפני סיום, אני קצת נוטה להציע עזרה מקצועית...לא בגלל שאת פסיכית או משוגעת, להיפך. בגלל שאת בנאדם, בגלל שכואב לך וקשה לך. אני לא אומרת שבהכרח את חייבת, וזה גם לא חייב להיות פסיכולוג. אבל אולי עזרה של עובדת סוציאלית, או איזושהי קבוצת תמיכה יכולים לעזור. לא רק עכשיו ספציפית, אלא לאורך כל התהליך הקשה הזה של טיפולי פוריות. בגלל שזה באמת תהליך קשה, והוא משאיר עלייך את החותם, והוא מצלק את הנשמה שלך, גם בלי שאת שמה לב. אני רק מציעה את זה בתור רעיון ראשוני, את כמובן לא חייבת לקבל. מתוקה, קחי את הזמן שלך לבכות ולהתאבל, רק באמת תזכרי שהכאב הזה יעבור. כמה שזה לא נראה ככה עכשיו- זה יעבור. את חזקה- לא בגלל שמצפים ממך, אלא בגלל שזה פשוט מה שאת. את חזקה, ואת מסוגלת לעבור את זה, את פשוט צריכה את הזמן והקצב שלך לעשות את זה.

 

[luli74]

תודה

אז זה לא משתפר. אני כל הזמן על טייס אוטומטי. מכבסת, מקפלת,מבשלת, מנקה. זהו.לא רוצה לדבר עם אף אחד ולא רוצה שייגעו בי. מחר אני בביקורת ביחידת הIVF שלי. אני אבקש שיקשרו אותי עם הפסיכולוגית של היחידה שאמורה להבין קצת את מה שעובר עליי. בינתיים אני בחופש עד סוף החג. לא מרגישה בכלל בחופש. אני פשוט רוצה לעוף. רחוק מכולם. וכולם פשוט קושרים לי את הכנפיים. אני הכי אוהבת את ה"את מגזימה". "קחי הכל בפרופורציות"."את לא יכולה לזרוק הכל". "מספיק עם הרחמים העצמיים". אם רק היה לי האומץ להזמין כרטיס, לעלות על מטוס ולנחות רחוק מכאן, בלי שאף אחד יידע איפה אני. ללכת לאיבוד במנהטן, בלי שום יעד ושום מטרה. רק להיות אחת מן ההמון. אבל אני פחדנית. חוששת מה יגידו, איך הסביבה הקרובה תגיב. הם בכלל לא מפנימים שאני במשבר.הרבה יותר קל לטמון את הראש בחול. בדיוק כמו שעד הניתוח, ועד שדר' סוריאנו הסביר להוריי ולבעלי מה יש לי- הייתי ההיפוכונדרית של המשפחה. המגזימנית. ואז פתאום זה נקלט שאני חולה. עשיתי עוד כמה בדיקות והתברר שאני חולה גם בFMF, אבל עד שהיה לי את זה כתוב שחור על גבי לבן- הייתי "זו שממציאה מחלות". אז עכשו אני"זו שממציאה משברים ועסוקה בלרחם על עצמה". מרגישה כל כך מיותרת בעולם הזה.

 

[נעמי 17]

שאלה- מה זה -FMF?

 

[luli74]

קדחת ים תיכונית

נמנית על קבוצת מחלות המכונות מחלות חום מחזוריות – periodic fever . במחלות אילו מדווחים החולים על התקפי חום המתרחשים אחת לתקופה מסוימת . החום מלווה בחלק מהמקרים בדלקות באיזורי גוף שונים. בכל המחלות הללו הסיבה לחום ולדלקות אינה נובעת מזיהום אלא מהפעלה בעודף של תאי מערכת החיסון וחומרים נוספים הקשורים לפעילות מערכת החיסון. כיום ידוע על גן אחד בלבד הגורם למחלה .הגן זוהה בשנת 1997 ,מכונהMEFV (ראשי התיבות של MEditerranean FeVer) ונמצא על כרומוזום 16.החלבון הנוצר ממנו מכונה Pyrin (מהמילה היוונית לאש) או marenostrin (הכינוי הצרפתי לחלבון שמשמעתו בלטינית "הים שלנו"-כך כינו היוונים העתיקים את הים-התיכון סביבו השתרעה האימפריה שלהם). חלבון זה נמצא כמעט באופן בלעדי בתאים בוגרים מסוג נויטרופילים ותפקידו הוא ככל הנראה במניעת התלקחות דלקתית.

 

[luli74]

הסימפטומים דומים מאוד להתקף אנדו

אני הייתי בטוחה שאין לי אנדו- עד ללפרוסקופיה...ואחריה סוריאנו אמר לי בודאות מוחלטת שהפומלה שהוא הוציא לי היתה אנדומטריומה..וכך גם כל ההידבקויות ושאר הגועל נפש... מדובר למעשה בהתקפים או התלקחויות המתבטאות בחום שנע בין 38 – 40 מעלות המלווה בחלק גדול מהמקרים בדלקת של משטחים רירים ובמקצת המקרים מתלווה גם פריחה להתקף. בחלק מהמקרים המחלה מתחילה בהתקפים חוזרים של עליית חום ללא סימנים אחרים ורק בהמשך מצטרפים סימנים נוספים .משטחים ריריים קיימים באיזורים רבים בגוף – מפרקים, חלל הבטן, הקרום העוטף את הריאות,מעטפת הלב ואחרים. כאשר מתרחש התקף של המחלה בנוסף לחום יכולה להתרחש דלקת סטרילית – כלומר ללא חיידק אלא רק תגובה מקומית של מערכת חיסון – באחד מהאיזורים הללו. (נושא הדלקת הסטרילית הוא מעט מבלבל ואפשר לדמות אותו להפעלת כלי נשק נגד איום כלשהוא למרות שהאיום אינו נמצא שם – פגזים מתפוצצים, כדורים שורקים, למה ? אף אחד אינו יודע - הכול נולד מטעות ומסתיים ללא תוצאות אבל במהלך הפעלת כלי הנשק יש הרבה רעש חום ) . הדלקת הסטרילית הזו יכולה להביא לדלקות מפרקים וכאבי מפרקים,כאבי בטן קשים,כאבי שרירים,כאבים באיזור בית החזה ועוד . התקף נמשך מספר ימים 1-3 ואז חולף מעצמו ונעלם בלא להשאיר כל תופעות לוואי ועד ההתקף הבא החולה אינו חש בשום תופעות חריגות והוא בריא לחלוטין. בחלק מהמקרים מלווים ההתקפים בהתכייבות ברירית הפה (אפטות) בזמן ההתקף. תדירות ההתקפים אינה קבועה ומשתנה בתקופות שונות ואינה מציגה תבנית ברורה. לעיתים המחלה עלולה להתייצג כחום בלבד וללא סימנים אחרים ולעיתים רק לאחר איבחון המחלה יתווספו לחום סימנים אחרים במהלך השנים. בחלק קטן מהמקרים לעומת זאת יכולים להתרחש התקפים שאינם מלווים בחום. מסיבה זו על הרופא להיות ערני ולשקול את קיום המצב גם בהתקפים שאינם מציגים את המחלה בצורה הנפוצה. כאבי בטן : למעט חום מהווים כאבי בטן את הסימן השכיח ביותר בזמן התקף FMF. כ-90 אחוז מהחולים מדווחים בשלב זה או אחר על כאב כחלק מהתקף FMF או כסימן המזהה למחלה. מדובר בכאב חזק וחד ("מקפל" כפי שמגדירים זאת חלק מהחולים) שלעיתים עלול להיות חמור עד כדי כך שהחולה מאובחן כסובל מדלקת של התוספתן ("אפנדיציטיס") וחלק מהחולים עובר ניתוח בהתקף הראשון בחשד לדלקת של התוספתן בטרם נקבעת אבחנה של FMF בהמשך. בסדרת מקרים מהארץ 9 אחוז מחולי ה-FMF עברו ניתוח בחשד לדלקת התוספתן אך רק בכחצי מהם הייתה האבחנה נכונה. יש לציין שברוב המקרים החולה עצמו או הוריו מכירים עם הזמן את סימני המחלה ויודעים לזהות כשמדובר במשהו חריג. משך ההתקף לרוב עד 48 שעות אך הוא יכול להמשך 96 שעות. שיאו לרוב לאחר 12 שעות ולאחר מכן הוא חולף . כאב הבטן יכול להיות מלווה בשלשולים והקאות. כאבי מפרקים : אחרי כאבי הבטן מהווים כאבי המפרקים את הכאבים השכיחים יותר. מדובר לרוב בכאב חד במפרק בודד . התקף יכול להתרחש ספונטנית או עקב שימוש מוגבר במפרקים כגון משחק כדורגל ממושך או מסע רגלי או עקב חבלה באיזור המפרק. המפרקים המעורבים הם לרוב של הגפיים התחתונות – ירך, ברך וקרסול. כרגיל כאב המפרקים מלווה בחום ונמשך 1-3 ימים ואז דועך לאיטו. הפרק עצמו חם, נפוח, רגיש למגע ובחלק מהמקרים יש אודם מקומי. הטיפול בהתקף כזה הוא ע"י משככי כאבים דמויי-אספירין . יש לציין שדלקות המפרקים בילדים מתנהגות אחרת מאילו של מבוגרים. בילדים לרוב מעורבים הברך והקרסול בעוד במבוגרים מעורב הירך באחוזים גדולים יותר. בנוסף במבוגרים יכולה הדלקת להמשך זמן ארוך גם מעבר להתקף החד – כדלקת כרונית ולגרום לנזק מפרקי. כאבים בבית החזה : התקפי הכאבים הללו מתרחשים בכחמישית מהחולים (ההערכות נוקבות במספרים של 10-30 אחוז מהחולים בסדרות השונות).מדובר לרוב בכאבים חזקים חד צדדים המתחילים בפתאומיות עקב דלקת בקרום המקיף את הריאות (המכונה בלעז-"פלאורה"). הכאבים מקשים לעיתים על פעולת הנשימה ובצילום חזה ניתן לעיתים אף לראות כמות קטנה של נוזל בחלל בית החזה. גם בחולים שחוו התקף כזה הוא לא תמיד נשנה בכל התקף חוזר. הכאבים חולפים כלעומת שבאו לרוב במהירות.

 

[נעמי 17]

ואי ואי

 

[זואילי]

וואו ../images/Emo2.gif

 

[ארץ דימיוני]

וואו

גם אחרי שקראתי על המחלה הזאת באינטרנט במשך שבועות אף אחד לא הצליח להסביר אותה כמוך! היה לי חשד ל FMF, אחרי שהבדיקת דם לגן FMF יצאה שלילית זנחתי את המרפאה... מצטערת לשמוע על כל מה שאת עוברת מחזקת אותך באלף

 

[galias3]

Interesting and sounds familiar

I am shocked from your description because all the symptoms sound very similar to what I had about 18 years ago when my Endometriosis started (according to my theory) and the fever symptoms are something that I experienced in the last 2 years: high fever for 1 day and then completely fine. I was not sure what you were trying to say at the begining: did you mean you were sure you had FMF but not Endometriosis, then you found out you had both? That is a very interesting link, do you think there is a relationship between the 2 diseases? ....

 

[luli74]

אז ככה

לFMF אובחנתי קודם. הבעיה היא שאת האבחון לזה אפשר לעשות בבדיקת דם שבודקת מוטציות, בארץ בודקים רק 6 מתוך 125, כך שגם אם את נבדקת וא מאובחנת עדיין יש סיכוי גדול שיש לך את המחלה (לא בודקים יותר מ-6 מוטציות מאחר והבדיקה יקרה מאוד. רק מומחה גנטיקה יכול להפנות לעשות אותה, וגם אז- לא בכל בי"ח, באיזור המרכז למשל יש מרפאות מתאימות רק בבי"ח תל השומר ובשניידר). אני אובחנתי כח דרשתי להיבדק- יש עוד מקרה במשפחה מקרבה ראשונה שאובחן לפני 13 שנה אחרי שחפרו לו בקרביים (...זכר, לכן אין סיכוי שיש לו אנדו') ורוקנו לו את הבטן. כשהתחילו לי בעיות הפריון- התחזקו גם ההתקפים (בגלל ריבוי ההורמונים) ועמדתי על כך שיבדקו אותי. שנה אחרי האבחון החד משמעי הגעתי לסוריאנו...ומאז ההמשך ידוע..הוציאו לי פומלה משחלה שמאל, החזירו את כל המערכות למקומן ואני חיה על זריקות וולטרן.

 

[maytalita]

../images/Emo201.gif

היה לי ממש עצוב לקרוא את ההודעה שלך. הרבה פעמים אנשים ממעיטים בגודל הכאב כדי לנסות לעודד. אנשים (סליחה על ההכללה) לא כ"כ יודעים איך להתמודד ולהכיל כאב כ"כ גדול. והנטיה הרבה פעמים היא לתת עצות פרקטיות או לגמד את הבעיה. אולי תנסי לבקש מהסביבה הקרובה שתנהג אחרת בימים האלה. להסביר כמה כואב לך ושאת צריכה לגיטימציה לכאוב, להתפרק ולא להעמיד פנים. אני חושבת שלפעמים צריך לאפשר לעצמך קצת להתבוסס בחרא, להיות בדכאון ולרחם על עצמך. כי המצב באמת...חרא. מקווה שתיתני לעצמך את הלגיטימציה לכאוב ושאז תמצאי בעצמך כוחות ותאספי את עצמך לקראת הנסיון הבא. מאחלת לך מכל הלב שהנסיון הבא הוא המנצח. להבדיל מליוני הבדלות, אני (שעדיין מנסה ספונטני) בכל חודש שלא הולך אומרת לעצמי (אחרי שאני גומרת לבכות) שעוד לא הגיע הזמן של הנשמה של הילד שלי, להתגלגל לתוכי. נשיקות

 

[tut77]

לולי הנה ../images/Emo201.gif ענקי

אני הייתי שם, ואני יותר ממבינה אותך וכל פעם שאני קוראת אני מרגישה כאילו אני שוב שם... זה לא פשוט ולא קל, אבל קחי את הזמן ועם זאת תנסי לאסוף את עצמך ולהמשיך הלאה כי מיום ליום זה יהיה יותר קל - גם אם עכשיו זה לא נראה כך... מה שכן תנסי ותמהרי להכנס להריון שוב ואז כשתצליחי פשוט זה ישאר בנקודה קטנה אבל ההריון הבא יחזיר לך את השמחה ואת הרצון להמשיך כי יש לך בשביל מי... כרגע את צריכה לקום בין היתר בשביל החצי כי הוא פשוט לא יודע כנראה איך להיות שם כרגע בשבילך.... החיים זה לא עונש!!!!! ולא היית רעה, דעי שאנחנו לא תמיד יכולות (לצערי) לשלוט במה שאנחנו רוצות... ואם זה קרה מה שנשאר עכשיו זה לאסוף את עצמך אולי אפילו עם תמיכה מעבר לאינטרנט... ולהתחיל מחדש וכשההריון הבא יגיע תראי שהחיים יראו אחרת (לצערי שוב אני כותבת מנסיון כי הייתי בפינה הזאת)... ושוב הרבה הרבה

 

[sheronher]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif|חי

 

[בואינג 707]

../images/Emo24.gif

ממליצה לך כמו נעמי לפנות לפורום אובדן הריון, שם לא תקבלי הערות מיותרות אודות האבל בו את שרויה

מקוה ומאמינה שימים טובים יותר בפתח

קחי את הזמן לכעוס,לזעום,להתאבל, לעבד את כל הרגשות ואל תתני לאף אחד להמעיט מתחושת הכאב שלך, הכאב הוא שלך. מקוה שאת נמצאת בתקופה יציבה מבחינת המחלה,יודעת שעם מתן טיפול פומי (קולכיצין?) אפשר לחיות באיכות חיים סבירה ואף רגילה.

 

[קרנון32]

שולחת ../images/Emo24.gif והרבה כח

אני חושבת שאם כל המילים שיש זה לא ממש ינחם אבל באמת באמת יהיה טוב!!! הרגשה פנימית שאי אפשר שיהיה אחרת! חייב להיות טוב! וזכותך המלאה להרגיש את מה שאת מרגישה , לפעמים החצי השני באמת לא יודע וגם כל הסביבה! וזה מתסכל וזה מעצבן וזה מצער וזה הרבה... הדרך שלי להתמודד זה באמת להיכנס לפורום ולשאוב מכאן כוחות ואופטימיות ולקבל עזרה חיצונית!! אין ברירה ואני שמחה שיש לי את האפשרות הזו כי זה מחזיר לפרופורציות ומגיע לנו את הזמן הזה שהוא רק שלנו ומבינים אותנו. ממליצה לך בחום. מקווה שיש חיוך בפניך! יום קסום ושהפיות שמסביבינו ילטפו את פניך וליבך (-: