דיכאון, טריגר
מדוכאת.
עד כדי כך אין לי עם מי לדבר שחפרתי כול הדרך לנהג המונית שלקח אותי לעבודה. (מסכן... בפעם הבאה יעשה עיקוף כשיראה אותי בתחנה).
כתבתי בפורום השכן שסיימתי את התואר השני, ויחד עם הקושי שנגמר, חזרה הריקנות. ולתוך הריקנות נכנסת בדידות ומחשבות רעות. רעות מדי.
אין אפשרות כרגע להמשיך לדוקטורט למרות שהציונים כנראה מתאימים. המנחה שהיה לי לא יכול/לא רוצה להמשיך ואין לי שם טוב באוניברסיטה הקרובה לבית. אני נחשבת כאחת שגוררת דברים שנים על שנים (בצדק). וגם אם כן - המחיר לדוקטורט אסטרונומי בשבילי. צריכה לחפש בריחה אחרת, זולה יותר.
הכי קשים הם סופי השבוע. הבנות עסוקות בשלהן. הבן לא רוצה לבוא איתי ועם בעלי. לבעלי יש אבא שהוא הולך אליו הרבה, מקום ששם אני לא מי יודע מה רצויה.
לי אין כלום. לא משפחה מורחבת ולא חברים.
אתמול שמעתי מאחותי שהיא הוזמנה לאלמנתו של אבא שלי ביום שישי, בלעדנו. היו מקרים שזה היה הפוך, אבל אני זקוקה להזמנות האלה, ורצוי תכופות. חברים לא רוצים לראות אותי. מתחמקים. אף אחד לא רוצה שק מחלות דיכאוני.
לא נותנים לי אפילו הזדמנות למפגש אחד לנסות להוכיח שינוי, להראות שאני יכולה לקטר פחות. אומרים שהם עסוקים.
בעבודה אני רוב הזמן לבד. עובדת לבד, אוכלת לבד.
יודעת שאני חריגה וככה זה יישאר, ולא רוצה את החיים האלה.
מדוכאת.
עד כדי כך אין לי עם מי לדבר שחפרתי כול הדרך לנהג המונית שלקח אותי לעבודה. (מסכן... בפעם הבאה יעשה עיקוף כשיראה אותי בתחנה).
כתבתי בפורום השכן שסיימתי את התואר השני, ויחד עם הקושי שנגמר, חזרה הריקנות. ולתוך הריקנות נכנסת בדידות ומחשבות רעות. רעות מדי.
אין אפשרות כרגע להמשיך לדוקטורט למרות שהציונים כנראה מתאימים. המנחה שהיה לי לא יכול/לא רוצה להמשיך ואין לי שם טוב באוניברסיטה הקרובה לבית. אני נחשבת כאחת שגוררת דברים שנים על שנים (בצדק). וגם אם כן - המחיר לדוקטורט אסטרונומי בשבילי. צריכה לחפש בריחה אחרת, זולה יותר.
הכי קשים הם סופי השבוע. הבנות עסוקות בשלהן. הבן לא רוצה לבוא איתי ועם בעלי. לבעלי יש אבא שהוא הולך אליו הרבה, מקום ששם אני לא מי יודע מה רצויה.
לי אין כלום. לא משפחה מורחבת ולא חברים.
אתמול שמעתי מאחותי שהיא הוזמנה לאלמנתו של אבא שלי ביום שישי, בלעדנו. היו מקרים שזה היה הפוך, אבל אני זקוקה להזמנות האלה, ורצוי תכופות. חברים לא רוצים לראות אותי. מתחמקים. אף אחד לא רוצה שק מחלות דיכאוני.
לא נותנים לי אפילו הזדמנות למפגש אחד לנסות להוכיח שינוי, להראות שאני יכולה לקטר פחות. אומרים שהם עסוקים.
בעבודה אני רוב הזמן לבד. עובדת לבד, אוכלת לבד.
יודעת שאני חריגה וככה זה יישאר, ולא רוצה את החיים האלה.
