דיכאון. חרדה. בושה.

[לא אני2]

דיכאון. חרדה. בושה.

שלום... אני בת 30, סטודנטית, חכמה, יפה, "מוצלחת", נשואה, אוהבת ונאהבת.. אך בעיקר מאוד מאוד בדכאון... זה כבר תקופה ארוכה שזה בא והולך. אני לא יכולה לשים על זה את האצבע, וגם לא רוצה. מה שאני יכולה לומר זה שמאז גיל ההתבגרות היו לי פה ושם דכאונות קצרים, לתקופות, כאלה של גיל ההתבגרות, והיו לי לעיתים התקפי חרדה שאחריהם היו דכאונות שבסופו של דבר עברו מעצמם. אמא שלי פסיכולוגית ואולי דווקא בגלל זה מעולם לא יכולתי לראות את עצמי הולכת לטפל בזה, גם לא חשבתי שאני צריכה. חשבתי שהמודעות תספיק, שהאיי קיו יספיק. נראה לי שהוא רק מסבך.. לפני כמה שנים איבדתי חבר קרוב. אני חושבת שהאובדן הזה הפך את העצב לחלק יותר גדול ובלתי נפרד ממני. מאז אני מרגישה שיש משהו כל הזמן שחוסם אותי, שאני לא לגמרי "שם" בשום מקום, שאני יותר מדי נמצאת בתוך עצמי ולא יכולה באמת לצאת מעצמי, לשתף, להשתתף וכו'... אני מרגישה איזושהי מחיצה בין הפנים לחוץ.. בפנים הכל נע בין אפאטיות לבין סערה וכלפי חוץ אני או משועממת, או חסרת עניין או כועסת. העצב שמלווה אותי, החרדות, הפחדים, הנסיון להסתיר את כל אלה ולחיות כרגיל , כך אולי זה יעבור, מעייפים אותי, אני מותשת, משועממת, עייפה,מרגישה לא במיטבי, ישנה הרבה, חסרת אנרגיות.זה רק מגביר את העצב יותר ואת החרדה עוד יותר..הכל נראה כל כך קודר. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם אני מסוגלת ללכת לטיפול. אני נגד לקחת כדורים. אין לי כסף ללכת לפסיכולוג. מצד שני, אני לא רוצה להיות עצובה יותר, אני רוצה להיות אנרגתית, לשמוח, לחוות, להנות...אבל איך?

 

[יעל ניסן]

אם יש לך מוטיבציה

ורצון לטפל בעצמך, ואין לך כסף או משאבים אחרים ללכת לטיפול, תתחילי לקרוא ולנסות ליישם דברים שאפשר לעשות לבד כדי לשפר מצב רוח. אם היה ספר אחד שהייתי צריכה להמליץ לך עליו - זה הספר ללא פרויד ללא פרוזאק. יש שם המון עצות טובות. בגדול מדובר על שינוי בהרגלי חיים באופן די דרסטי. במקום לקחת תרופות וללכת לפסיכולוג, לשנות דיאטה ולהתעמל. כל המחקרים כולם מצביעים על פעילות גופנית נמרצת כדרך היעילה ביותר לטפל בדיכאון, ובכל זאת זה הדבר שאנשים הכי מתקשים ליישם. יותר קל להם לשלם לפסיכולוג ולקחת תרופות, אפילו שמדובר בטיפולים עם יעילות פחות טובה. המלצתי? צאי לחנות הספרים, רכשי את הספר והחלי ליישם ממנו משהו בחייך.

 

[לא אני2]

תודה רבה

זה נשמע כמו משהו שמתאים לתפיסה שלי, כי אני באמת יותר מדי סקפטית לגבי יעילותה של הפסיכאטריה או של הפסיכולוגיה. (שתיהן מאוד טובות בעיניי בלהגדיר מצבים אבל לא בהכרח בלפתור אותם ובשתיהן מתפתחת תלות בקביים חיצוניים במקום בפתרון שבא מבפנים, מתוך אדם עצמו). אבדוק תודה, אני מקווה שזה יעזור... נמאס לי להיות עצובה ומוטרדת כל הזמן.....