נתנאל 123456
New member
דיכאון ורצון למוות
אני איני זוכר מתי היה לי כל כך הרבה חוסר רצון להמשיך במאבקי האין סופי עם עצמי, מאסתי בעצמי זה לא שאני מנהל ריב עם עצמי.
אבל אני חושב על כך: ולא רואה סיבה להמשיך במאבק, אין לי כאלו למען מה, אומרים לי תנסה לחשוב על העתיד אל מה שנצפה על מה
שעומד להתחולל, להאיר את הנקודה בלב והטיפות ירדו מעצמם ויצמחו את אותם העשבים שיבשו להם, אך לשם מה?: אני קודח המוחי
שוב ושוב, הולם בעצמי כמכות פטיש ואני מנסה לחדור אל תוך הקליפה הקשה של חיי,אני מנסה להפיג את עצבי: לחשוב על מה יש שם
מעבר לגבעה, אבל מה יש אם לא מוות? אם יטעם אני קצת פירות אבל תמיד נפשי סובכה היא, כי שממון חיי וכלי ריק אין בם דבר, מזה דיכאון
אם לא חושים אשר מתלכדים יחדיו ויוצים מערבלות בתוך מאורות הנשמה? למה לי להלחם בקצב? לנסות לאיץ את חיי? עכשיו ברצינות ללא
משפטים חסרי פשר, אני בדיכאון, ליבי נחלש, אני לא חושב על המוות כבר, לא חושב על היום שיגע ויקח אותי, אלה מבין שאני נמצא שם,
כל פעולה אשר אני עושה החל : מלימוד, אכילה, שמעת שיים היא סך הכל קפיץ שמסביב את המכונה אבל גם הפקיץ מחליד וגם המכונה.
לא רואה טעם במה שהיה, ולא רואה טעם במה שיש, לשם מה לחיות? ניסיתי לפני כמה ימים להתאבד,אבל הפסקתי ואמרתי לעצמי, נתי עוד
הזדשמנות אחת, אז -חתכחתי כדרך קבע זה משחרר את הכאב והיסורים באותו הרגע,אבל למחרת שוב השעמום, המלחש לי כי לשם מה?
יום ועוד יום כמו קודם היה, לא היה דבר ואשתנה אלה מה שהיה אתמול גם מחיר היה אז לשם מה להמשיך להחיות את המרכבה? בשביל מה?
עכשיו פה הוא התגשות, כי אני יודע שברגע שאני לא יצליח אז אני ישר לתוך תא אנשי הלבנה יכנס ,ואז היה להם עלי תיק, אז עכשיו מה נשאר
לי לעשות? אלה לחכות, לראות יום יבוא ואולי מחר אני ארגיש טוב, חשבתי על כך שכפי שאמא בוכה על בניה יום אחד אז למחרת נשכח הבן.
כי לשם מה לבכות? על ילד חדל לחיות ,עבר הזמן, וחלף לו ונכלא אז לשם מה? אבל הבנתי היא כי כאב משפחתי תחוש, אבל הכול מוכן יש
לי מכתב אחרון ,אני עובד עליו, אבל אותה הרגשה שפספסתי, שלא הספקתי להגשים חלמות מאכלת בשרי, אבל לשם מה? אולי משאלת מוות.
וטבע רע יש בי. אבל אי אין יבין את רוע הגזרה להיות לבדך בעולמך, כי אין מבקר אותך, וחיי אתה באש וניצב אתה לבדך, כי כל חבר עזב אותך.
ובא לך לצעוק, לקורע ברח ,לבוש שחרים, להרוג את מי שבא לידך, אבל חיוך לא? מילה טובה? אז אתה בסדר, אני לא יודע מה עלי לעשות.
אני אחשוב על כך, כי עשיתי כך בעבר, אבל כמ כמו כל כסיל גם במלאכה זאת לא הצלחתי ,כמו כל ל רכיכה לסים סכין בצוואר אינך מסוגל.
אני כרגע שומע שירים משנות ה70 עד 90 זה תענוג, אבל עדיין השעמום ,חוסר המעשה, היצר הרסני שבתוכי מלהטט קורא לי לחדול מלקיים
את עצמי ולשלח ידי בנשמתי, לא משנה אם חיה או מת שבוי הוא במחשבה כי לא חיה, וזאת הבעיה, כי אני עצוב, מאוד עצוב אבל איש לא
מבין זאת. לא יכולים להיכנס אל תוך השירון עשוי פלדה, וקוצים מסביב מחודדים אז לשם מה? השאירו את הצב על גבו ללא נשימה.
קיצור, מצטער כי קדחתי לכם, אני לא אתאבד.אבל ברגע שזה יקרה אני יכתוב מכתב, לא אומר שאני ימוות, אלה שברגע שאני ינסה אני
ישלח לפה תגובה, אולי היה אכפת לכם, לחלכם אני יודע שכן, טוב אני זז לצפות בטן הרכה זה נחמד, ערב טוב לכולם.
אני איני זוכר מתי היה לי כל כך הרבה חוסר רצון להמשיך במאבקי האין סופי עם עצמי, מאסתי בעצמי זה לא שאני מנהל ריב עם עצמי.
אבל אני חושב על כך: ולא רואה סיבה להמשיך במאבק, אין לי כאלו למען מה, אומרים לי תנסה לחשוב על העתיד אל מה שנצפה על מה
שעומד להתחולל, להאיר את הנקודה בלב והטיפות ירדו מעצמם ויצמחו את אותם העשבים שיבשו להם, אך לשם מה?: אני קודח המוחי
שוב ושוב, הולם בעצמי כמכות פטיש ואני מנסה לחדור אל תוך הקליפה הקשה של חיי,אני מנסה להפיג את עצבי: לחשוב על מה יש שם
מעבר לגבעה, אבל מה יש אם לא מוות? אם יטעם אני קצת פירות אבל תמיד נפשי סובכה היא, כי שממון חיי וכלי ריק אין בם דבר, מזה דיכאון
אם לא חושים אשר מתלכדים יחדיו ויוצים מערבלות בתוך מאורות הנשמה? למה לי להלחם בקצב? לנסות לאיץ את חיי? עכשיו ברצינות ללא
משפטים חסרי פשר, אני בדיכאון, ליבי נחלש, אני לא חושב על המוות כבר, לא חושב על היום שיגע ויקח אותי, אלה מבין שאני נמצא שם,
כל פעולה אשר אני עושה החל : מלימוד, אכילה, שמעת שיים היא סך הכל קפיץ שמסביב את המכונה אבל גם הפקיץ מחליד וגם המכונה.
לא רואה טעם במה שהיה, ולא רואה טעם במה שיש, לשם מה לחיות? ניסיתי לפני כמה ימים להתאבד,אבל הפסקתי ואמרתי לעצמי, נתי עוד
הזדשמנות אחת, אז -חתכחתי כדרך קבע זה משחרר את הכאב והיסורים באותו הרגע,אבל למחרת שוב השעמום, המלחש לי כי לשם מה?
יום ועוד יום כמו קודם היה, לא היה דבר ואשתנה אלה מה שהיה אתמול גם מחיר היה אז לשם מה להמשיך להחיות את המרכבה? בשביל מה?
עכשיו פה הוא התגשות, כי אני יודע שברגע שאני לא יצליח אז אני ישר לתוך תא אנשי הלבנה יכנס ,ואז היה להם עלי תיק, אז עכשיו מה נשאר
לי לעשות? אלה לחכות, לראות יום יבוא ואולי מחר אני ארגיש טוב, חשבתי על כך שכפי שאמא בוכה על בניה יום אחד אז למחרת נשכח הבן.
כי לשם מה לבכות? על ילד חדל לחיות ,עבר הזמן, וחלף לו ונכלא אז לשם מה? אבל הבנתי היא כי כאב משפחתי תחוש, אבל הכול מוכן יש
לי מכתב אחרון ,אני עובד עליו, אבל אותה הרגשה שפספסתי, שלא הספקתי להגשים חלמות מאכלת בשרי, אבל לשם מה? אולי משאלת מוות.
וטבע רע יש בי. אבל אי אין יבין את רוע הגזרה להיות לבדך בעולמך, כי אין מבקר אותך, וחיי אתה באש וניצב אתה לבדך, כי כל חבר עזב אותך.
ובא לך לצעוק, לקורע ברח ,לבוש שחרים, להרוג את מי שבא לידך, אבל חיוך לא? מילה טובה? אז אתה בסדר, אני לא יודע מה עלי לעשות.
אני אחשוב על כך, כי עשיתי כך בעבר, אבל כמ כמו כל כסיל גם במלאכה זאת לא הצלחתי ,כמו כל ל רכיכה לסים סכין בצוואר אינך מסוגל.
אני כרגע שומע שירים משנות ה70 עד 90 זה תענוג, אבל עדיין השעמום ,חוסר המעשה, היצר הרסני שבתוכי מלהטט קורא לי לחדול מלקיים
את עצמי ולשלח ידי בנשמתי, לא משנה אם חיה או מת שבוי הוא במחשבה כי לא חיה, וזאת הבעיה, כי אני עצוב, מאוד עצוב אבל איש לא
מבין זאת. לא יכולים להיכנס אל תוך השירון עשוי פלדה, וקוצים מסביב מחודדים אז לשם מה? השאירו את הצב על גבו ללא נשימה.
קיצור, מצטער כי קדחתי לכם, אני לא אתאבד.אבל ברגע שזה יקרה אני יכתוב מכתב, לא אומר שאני ימוות, אלה שברגע שאני ינסה אני
ישלח לפה תגובה, אולי היה אכפת לכם, לחלכם אני יודע שכן, טוב אני זז לצפות בטן הרכה זה נחמד, ערב טוב לכולם.
