מנסה לעזור...
לפני שש שנים גם אני ילדתי תאומים ועברתי בערך את מה שאת מתארת. דכדוך עמוק מאוד. מבחינתי כל השנה הראשונה היתה רק קושי ולא זכורות לי כמעט חוויות טובות ממנה, וחבל. לכן אני אומר לך את מה שלי לא היה מי שיגיד, ואני מקווה לעזור כמה שיותר. אין ספק, גידול של תאומים זו תקופה קשה מאווווד, בעיקר השנה הראשונה.
תשתדלי לישון כמה שיותר, ההרגשות האלו נובעות גם מחוסר שינה. אם יש לך אפשרות להביא מישהו לשמור עליהן כדי שאת תחטפי שינה של שעה, זו הצלה! אפילו אם רק אחת ישנה, תנסי לשים את השניה לידך ולנוח קצת יחד איתה. מבטיחה לך: הגמדים לא יבואו לעשות את עבודות הבית במקומך והכביסה לא תברח לשום מקום. תשתדלי להיעזר כמה שיותר בקרובי משפחה/חברים/שכנים, אולי אפילו תדאגי לבייביסיטר פעם בכמה זמן, כשאת מרגישה שזה כבר יותר מדי, ותצאי, תשתחררי קצת מהטיפול בהן. אם אין לך אמצעים לבייביסיטר אולי תשאירי אותן עם קרובי משפחה או אפילו להביא אותן אל הבייביסיטר, ואם זה קשה מדי, אפשר לפצל אותן לכמה שעות, שכל אחת תהיה אצל מישהו אחר שמוכן לשמור על תינוקת.
דבר אחד אני יכולה להגיד לך: זה עובר, זה טס, הם גדלים לפני שאנחנו שמים לב, אז תשתדלי להינות מהגיל הזה כמה שיותר ולתעד אותו בתמונות וסרטונים, כי זה לא חוזר!
היום אני מגדלת זוג שני של תאומים בני 5 חודשים, והרבה יותר קל לי, לא מבחינת הגידול והעבודה סביבם, כי אחרי הכל הם תינוקות, אבל מבחינה נפשית, כי ידעתי לקראת מה אני הולכת.
לכן כדאי שתדעי שזו רק תקופה וזה עובר! גג שנתיים ונהיה הרבה הרבה יותר קל! אבל כבר בעוד חודשיים-שלוש את תראי שהן נהיות יותר רגועות ופחות בוכות ודורשות על הידיים. תחזיקי מעמד ואם את מרגישה שאת צריכה עזרה מקצועית ולא מצליחה להתגבר על המצב, אל תחכי עם זה, הבנות שלך צריכות אמא בריאה...
