דיכאון החגים?

[דניאלההה]

דיכאון החגים?

יש אנשים שנכנסים לדיכאון מהחגים וכאלה שפורחים וכיף להם
למי מהאנשים אתם משתייכים?
אוהבות את תקופות החגים ? תמיד מגיע אצלנו
בקבוצה שלושה חגים בבת אחת חבל שאי אפשר לארגן כל חודש חג

 

[niva99]

אוהבת את החגים

אבל לא את כל ה"סמוחה"

שהם יוצרים:
הפרסומות

המתנות (רובן די...יש להודות)

התורים הלא נגמרים בסופר

יחד עם זאת ישנה אוירה אחרת משפחתיות,

קצת חופש מהעבודה

מזג האויר מתחיל להשתנות לטובה - פחות חם

סבבי כזה....

 

[תפו ופוזה]

לא החג שמעניק לי את המשפחתיות

השבוע היה לנו שעור אינטנסיבי במשפחתיות מנצחת

התורנות בבית החולים (אבא)
הדאגה לשלומה של אמא.

 

[תפו ופוזה]

לא בדכאון

לא אוהבת.

 

[hila218]

חגים

האמת היא שבעיני זה קצת קשה שחגי תישרי הם ממש אחרי החופש הגדול. אבל באופן כללי אני אוהבת מאוד חגים. האוכל הארוחות וכו לא עושות לי רע. אני פשוט לא אוכלת בהם הרבה. אני אוהבת את החופש, החגיגיוץ, המשפחה הטיולים השמחה

 

[riki yo]

אוהבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבת את

מאוד מאוד אוהבת את החגים... אוהבת את ה'צפיפות'...
אוהבת כל חג בנפרד ואת כל החגים ביחד. כייף לגוף וכייף גדול לנשמה.
לא דתיה אבל יהודיה. מלאה ביהדותי...
ראש השנה ותחושת ההתחדשות... הארוחות שהן על בסיס בשר הטלה...
הבשר שאנחנו מגדלים ונהנים ממנו בגדול פעמיים בשנה... (שווה את המאמץ?),
יום כיפור זהו יום שאני מנקה בו את עצמי. מתחילה יומיים קודם, עולה לירושלים דרך מערת המכפלה (יודעת את הדרך... חחחחחחחחח), מתמקמת בבית מלון לעולה להר הבית או לפחות לפחות לכותל לתחושה של מחילה ונקיון מבפנוכו...
סוכות, להוציא את הכייף שבלשבת בסוכה וכו'. אחד משני מפגשים חצי שנתיים בחול המועד סוכות... מבוקר עד בוקר (כמעט) על נתחי עגל משובח על פחמים... והמון סמול טוקס... של נשים מתבגרות שמכירות הרבה עשרות שנים...

 

[mykal]

דכאון החגים?

הנושא הפך להיות טרנד חם, ובעיני מוגזם ועקום.
אני מבינה שיש לאנשים בעיה איך לחגוג ועם מי,
יש מי שלא אוהב אורחים, יש מי שלא אוהב להתארח.
יש מי שיש לו קושי משפחתי, אבל שני דברים--
האחד--הבעיות האלה הן קימות גם ביום יום, ן המשפחתיות והן ההתארחות לגוניה--
כמו שאנחנו פותרים אותן ביום יום--כך פותרים אותן בחג, זה לא אמור לגרום
לדכאון החגים.
השני--מי שלא אוהב להתארח ולארח---או את ההרכב המשפחתי--יש כ"כ הרבה
פתרונות, כמו בתי מלון, או חברים, או שכנים, כל אלה תחלופה שלא אמורה לגרום לדיכאון.

באופן אישי, נהנית מהחגים אוהבת את ילדי האורחים, ומענין, כשהם גדלים
יותר וילדיהם גדלים יותר, ולאט לאט הם מעדיפים את בתיהם וטיפוח המשחות הגרעיניות, אני מוצאת דרך להנות גם מזה--- השאלה תמיד היא מה נקודת המבט.

 

[אשבל1]

כל אדם ומצבו הנפשי...

"מדוע ימי חג עלולים להוות מועדים למצוקה?
ימי חג נתפשים כמועדים משפחתיים, שבהם מתאחדים בני המשפחה סביב שולחן החג בסולידריות והם משופעים גם במפגשים חברתיים ושלל פעילויות. עבור אנשים המתמודדים עם משבר בחייהם, לרבות גירושין, פיטורין, בעיות בריאות או שכול, מצריכים מפגשים אלה לעתים מאמץ נפשי, העלול לגזול מהם משאבים רגשיים ולהותירם בתחושת דריכות ותשישות."

מתוך: [URL]http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4698311,00.html[/URL]

 

[mykal]

לא הצלחתי לפתוח את הקישור

אבל כל הנימוקים שהעלית, יכולים להוות קשיים גם בחיי היום יום,
בדידות לסוגיה היא קשה, ואם תאמרי בימי חול יש שגרה ועבודה , (תעסוקה)
מי שמודע לקושי מוצא פתרונות גם ליום חול וגם לחג.
אפשר למצוא חברה ללכת למלון, (אופציות שפעם באמת היו כמעט לא קיימות)
למצוא משפחה שכנים מארחים ואת/ה מביאים משהו כדי להרגיש שייכים.
&nbsp
אינני מזלזלת בקושי--אבל אדם צריך למצוא פתרונות למציאות שנוצרה או קימת ,
עברתי משבר לא קל בשנה שעברה--(שתי מכות לא פשוטות )
מצאתי דרכים להתגבר ולהתמודד (אגב, הבעיות קימות לא פתרתי, אלא לימדתי עצמי להתמודד)--אם לא אדאג לעצמי--אחרים לא יעשו לי במקומי.--
זה המוטו של חיי.

 

[אשבל1]

לפעמים לאדם דיכאוני, או במרה שחורה

קשה למצוא פתרון, לא תמיד יש לו את הכוחות, ואני חושבת שבחגים הכל מתעצם...לכאן ולכאן.. אנשים בדיכאון לפעמים מגיעים לאישפוז, הלוואי וזה היה פשוט עניין של החלטה...

 

[mykal]

לאדם דיכאוני....

אנחנו לא מדברים על אנשים חולים--
דיכאון הוא חולי...ולא מתבטא רק בימים מיוחדים, ונכון שבכל חולי
יש תקופות קשות יותר.
אדם בריא (רגיל וממוצע) שהחיים לא בהכרח מראים לו רק פנים שוחקות,
אלא מתמודד עם קשיים, רוקים/ות , גרושים/ות, אלמנים/ות,--בדידות מכל סוג,
אנשים שלא מסתדרים בכיף במשפחותיהם--במקום לבנות ולהעצים קשיים--אמורים לבנות אלטרנטיבות ולחפש פתרונות. ולא להאשים את החגים ולא לשקע באומללות.

אתמול שמעתי רעיון מדהים --מאשה אלמנה מבוגרת--
לכל אדם יש 'חבילה' של קשיים ובעיות--אחד יחזיק אותה ויצמיד אותה אל חזהו ויחבק אותה חזק, והיא תסתיר לו את הנוף ואת הדרך ואפילו את עצמו.
אחר יקח את אותה 'חבילה' של קשיים ובעיות--יעמיס אותה על גבו--הוא לא שוכח
את קשייו אבל ממשיך ללכת ובינתיים רואה עצים, פרחים, שמש זורחת...
זה כל ההבדל.

 

[דנהZ]

לא אוהבת חגים

לא בדכאון. ואין לי בעיה עם אירוח.
אבל לא אוהבת. מעבר לקושי האישי... לחמותי יש תסמונת החגים (ממש כמו לפני מחזור), לחץ עצבים רבה עם עצמה ולפעמים עם אחרים.השנה ניסיתי טקטיקה אחרת (לחכות שהיא תחליט איפה היא עושה ואז נתארגן אנחנו בהתאם (היא הסכימה לחגוג עם גיסתי ואנחנו חוגגים אם עם המשפחה שלי). זה מנע את הריב התורני, אבל לא הוגן כלפי המשפחה שלי.

 

[אשבל1]

אוהבת,אבל מודה שהשימחה מהולה בעצב...