דיכאון בנישואים

[ricki37]

דיכאון בנישואים

יכול להיות שאני אוהבת את בעלי אבל בדיכאון מהנישואין?? אני נשואה ברוך השם כבר 3 שנים ויש לנו ילד מקסים ועוד אחד/ת בדרך, אבל אני מלווה בתחושות יומיומיות של דיכאון, מרגישה געגועים עזים לתקופה בה הייתי רווקה הוללת בלי מחוייבויות. אדון לעצמי בלבד! כאילו איבדתי את ה"אני" שלי, שאני עבד למוסד המשפחה ושאין לי מקום לביטוי עצמי. איך מתמודדים עם הרגשות הקשים האלה??!!! ורק אתמול קראתי נתון מדאיג בפני עצמו: 20% מהאוכלוסיה סובל מדיכאון ברמה כזו או אחרת!!! ונדרשים לטיפול בצורה תרופתית. עצוב לא??

 

[מתלבטת32]

אל תתעמקי בזה יותר מדי

אמרת בעצמך "ועוד אחד/ת בדרך", את בהריון וההורמונים מטמטמים אותך כמו את כל הנשים. כשאני הייתי בהריון כל שני וחמישי רציתי להתגרש. תראי שאחרי שתלדי הכל יעבור כאילו לא היה. בהצלחה.

 

[אייבורי]

זה דווקא נורמלי

אתמול בשיחה עם אמא שלי היא ספרה לי על תקופת הילדות שלנו שהרגישה שהיא עבד לחיי הנישואים והיא עומדת להתפרק היא שיחררה שליטה לגמרי הודיעה לאבי שיום אחד בשבוע היא מגיעה בשמונה בערב אחרי שהוא טיפל בילדים. אמנם ביום הראשון היא מצאה אותנו בבגדים שהלכנו איתם לגן כולל המפית המלוכלכת של ארוחת הערב. היא שאלה אותו אם לא חשב שיש צורך מוזר לעשות מקלחת לילדים ולמה אנחנו במיטה עם נעלים. בשונה מנשים אחרות בעולם, במקום לכעוס על אי עשית הדברים כרצונה. היא אמרה שלדעתה כדאי לקלח אותנו ולהוריד נעלים אבל בשבוע שלאחרמכן היא התחבאה ברחובות עד שמונה בערב.

 

[מתלבטת32]

פעם ראשונה שקוראת משהו סנטימנטלי

ולא עוקצני שיצא ממך. חזק ואמץ!!!!

 

[אייבורי]

../images/Emo46.gif

זה לא יחזור על עצמו רק שתדעי שעוקצני זה לא אני.

 

[מתלבטת32]

למה. זה דווקא מקסים בעיני

לא עוקצני? ציני? בכל זאת קשה לבליעה.

 

[עוקצני]

קראתם לי?

 

[מתלבטת32]

רצינו לשמוע את דעתך

 

[seeyou]

לדעתי 20% מהאוכלוסיה לא סובלת מדיכאון

בגלל הנשואים

את נמצאת בחברה מכובד

נשואים זה סטטוס חברתי -זה לא סוף החיים. גם במסגרת הזאת אפשר לעשות חיים - בהתאם לכללי המשחק או הבנות בין בני הזוג. נכון-יש לך "זנב"( ילד מקסים ) אך זה לא ימנע ממך להינות מהחיים היית רווקה הוללת בלי מחוייבויות. אדון לעצמך בלבד? מתוך קוהלת ג,א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. {פ} ג,ב עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. ג,ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. ג,ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד. ג,ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים; עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. ג,ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. ג,ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. ג,ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם. {פ} תמיד,שוקולד כוס יין,מוזיקה נעימה סקס(או יחסי מין) יכולים לשפר את מצב הדיכאון שלך.

 

[לנושנוש]

ניראה לי שיש מקום למיפגש עם איש מקצוע

טיפולי שיוכל לברר איך תוכלי להחזיר את ה"אני" שלך לעצמך. זה תמיד יותר קל עם מישהו שעוזר ורואה אותך בצורה יותר אובייקטיבית. שום דבר לא נישמע סופני במה שאת מתארת..........טפלי בעצמך, חפשי מה עושה אותך שמחה וחיונית ואיך את יכולה לשלב את זה עם חיי נישואין. בידקי איפה זה רק המחשבות שלך שמגבילות אותך ונותנות לך הרגשה שאת כלואה.........מקומות שאיו שם הגבלה אמיתית על מה שתעשי ואת בעצמך מגבילה אותך. אם אין מנוס אפשר להעזר בהמאופטיה, תרופות טבעיות לדיכאון או אפילו לגשת לפסיכיאטר. לפני שאת רצה לפסיכיאטר גשי לבדיקות כלליות. בעיות בבלוטת הטריס יכולות ליגרום להרגשה זיפת וחוסר אנרגיה כך גם מחסור בכל מיני ויטמינים. בהצלחה!

 

[seeyou]

אתמול הייתי בהצגת "המשוגעת"

ניראה לך שיש מקום למיפגש עם "איש מקצוע"?

מאוד מסוכן

 

[לנושנוש]

???

 

[ricki37]

הייתי אצל פסיכולוג

הוא אמר לי שדיכאון זו לא מילה גסה ושבערך 20% מהאוכלוסיה סובלת מדיכאון ומטופלת בצורה זו או אחרת.. הוא הציע לי כדורים, האמת, אני מאוד מתפתה ללכת על הפיתרון ה"קל" יחסית, פשוט מפחידה אותי המחשבה שאני לוקחת כדורים נגד דיכאון..

 

[לנושנוש]

חוץ מלבלוע כדורים

או במקביל, לא חשבת לעשות עוד משהו למען עצמך? לעשות תוכנית ברורה איך את כובשת את חייך בחזרה? מוצאת את עצמך מחדש וכו'? כל זה לא מחייב לפוצץ את הזוגיות או ללכת לגור לבד חצי שנה....יש גם מקום למשר ומתן עם בעלך בדברים שאולי את מרגישה שהוא לוחץ אותך בצורה שלילית. באמת, תבדקי איפה המיגבלות הן רק בראש שלך.........נישואין זה רק חתיחת נייר. את יוצרת את הקירות של הכלא שלך....................

 

[לנושנוש]

אולי את כרגע למטה מדי בשביל

תוכניות לשיפור חיים וקודם תבלעי כמה כדורים ואחרי שיוכלו להשפיע תוכלי להתחיל לעשות דברים.....מצד שני אני לא ממש מחבבת פסיכולוגים שלא יכולים לכוון אותך למקומות שתוכלי לעשות למאן עצמך וכך להרגיש יותר טוב

 

[נונה17]

תוך 3 שנים עברת מהפך רציני

מרווקה הפכת להיות לנשואה + 1 + 1 בדרך... ברור שאת מרגישה שבזמן קצר החיים שלך עברו טלטלה קשה, והם עברו, וזה לא קל. בעיקר לא בגיל 37 שאת כבר רגילה לחופש שלך ולעצמאות שלך. מצד שני אין סיבה שתרגישי עבד למוסד המשפחה. עד כמה בעלך מעורב בטיפול בילד שלכם ובתחזוקת הבית? עד כמה את עושה דברים שלא קשורים למשפחה ולילדים - עובדת, יוצאת, משקיעה בעצמך? אם את לא ממש, אז תעשי.

 

[מלודי6]

לטעמי, את לא במקום הנכון למצוא את הפתרונות

תתחילי בהגדרת הבעיה. אומנם הבעיה שלך יוכולה ליצור משבר בזוגיות, אבל כרגע הבעיה שלך היא לא הזוגיות, פה זה פורום למשבר בזוגיות, הרי אין לך משבר בזוגיות, יש לך אולי עודף זוגיות ומשפחתיות, ואת רוצה את הלבד, המשבר שלך הוא חוסר הפרטיות. את נדרשת לאיזון בין הפרטי לזוגי. הטיפול שאת צריכה לעשות זה טיפול אישי, לא זוגי. בעלך יוכל לעזור לך בנושא, ועדיף ותשתפי אותו בקושי שלך, שאיננו קשור אליו, אלא נובע ממך. כשאת פונה אליו התנסחי בצורה מתאימה, שלא יקבל את הרושם שהבעיה בו. את צריכה להתחיל לתת משקל רב יותר לאני האישי שלך, כדי שהתחושות יתאזנו. תוכלי לבקש מבעלך שישגיח על הילד בזמן שאת בונה או מחדשת את האני האישי שלך, זה גם יוסיף לזוגיות פן מרענן. תרשמי לחוגים, לפעילויות אישיות, לשיעורים, לסדנאות... כל דבר שיוציא אותך מהבית ושיהיה קשור רק בך. חשוב מאוד, תקדישי כמה שעות בשבוע רק בשביל עצמך, לא קשור לבעלך, לא קשור לילד, משהו שאת אוהבת. תעשו דברים ביחד, גם בלי הילד. שימו אותו אצל המשפחה הקרובה, אצל מטפלת לשעתיים-שלוש, תקדישו זמן מיוחד לכם בלבד. בכל אופן, אם חסר לך הלבד, הקדישי גם זמן ללבד במכלול הזמן שקיים לך. ואל תגידי לי שאין לך זמן. מיצאי את הזמן, אחרת את תקרסי ותשברי עוד דברים בדרך, כולל את עצמך.

 

[נומלה]

לא רגשות הם מה שאת צריכה להתמודד איתו

את צריכה להחזיר לעצמך קצת שליטה על חייך על ידי שתערבי את בעלך בעניני הבית והמשפחה ותקחי לעצמך חלק מהחופש שהיה לך. ילדים זה עול על הזמן של ההורים. אם רק הורה אחד נושא בנטל העול הזה הוא ירגיש חנוק ומדוכא. מצד שני מה שלא תקחי לא יתנו לך. בעלך לא יתנדב מעצמו לקחת חלק מימי השבוע אחרי הצהרים כדי לטפל בבית ובילד. את צריכה לקחת! ובנוסף לצערי את צריכה להסתלק מהבית בשעות שהוא מטפל. מאיזו שהי סיבה ברגע שהם רואים אותנו נופלת להם המגבת מהיד והם מניחים שאת האחראית. חפשי לעשות לכן דברים מחוץ לבית בשעות אחר הצהרים והערב ולהשאיר אותו אחראי. זה רק יעשה לך טוב

 

[אלירן שמנדוז]

זה באמת מדכא ../images/Emo13.gif

גם אני מתגעגע לתקופה שבה הייתי רווק, צעיר יותר, אדון לעצמי, בלי דאגות, בלי משכנתא, בלי אחריות כבדה להיות הורה לילדים... השאלה היא מה אני עושה עם זה? המהפכה שעברה עלי עם הולדת הילדים היתה כזו קיצונית, שמבחינתי הדרך היחידה להתמודד היתה להתייחס לזה כאל אירוע קומי! המצב שלי של ילד בעצמי שצריך לטפל בילדים הצחיק אותי, ועד היום אני רוב הזמן צוחק (בעיקר כשאני אומר לילדים שלי משפטים מעצבנים שההורים שלי אמרו לי). אבל את יודעת מה, אני אגלה לך סוד - לפני שהיו לי ילדים הייתי הרבה יותר בדיכאון... כי לא הסתדרתי עם עצמי. היום אין לי זמן לעצמי... שלא לדבר על להסתדר עם עצמי

תפנימי שאת עבד!! ללא חופשות בלי שאף אחד משלם לך על העבדות הזו. ברגע שתפנימי את זה, כבר חלק מהדיכאון ייעלם. אני מניח שלאחדים מאיתנו קשה יותר מאחרים, והרבה אנשים ממליצים על כדורים. אני סירבתי לכדורים כי העדפתי להתמודד בעצמי ולהתגבר בעצמי על המכשולים ללא עזרת תרופות. אכן, אומרים שתרופות זה לא כזה ביג דיל... בלי שום קשר תרופות שאני לא מבין בזה כלום, אני מציע לך לנסות לבנות לעצמך חיים. ליצור איים במהלך השבוע שבהם את לא עבד! זה יכול להיות לימודים, בילוי, חופשות קצרות מאוד, וכו'... זה אמנם לא הרווקות, אבל זה יזכיר לך מי את. אני ממליץ להתחיל היום!