דיי.. (טריגר)

[someone343]

דיי.. (טריגר)

סליחה שאני כותבת. אבל לא מסוגלת
כל הגוף כואב
מרגישה שגם הוא כבר לא מסוגל להחזיק את הכאב
הגרון חנוק
נגמרו הכוחות לצרוח, אני שבורה
מדממת מבפנים, וזה כל כך חזק
אני סה"כ רוצה להפסיק את זה בכל מחיר
וזה לא יפסק, אני יודעת
הם לא יתנו לי ללכת, אסור לי להזיק לעצמי
רק לשתוק ולכאובבבבבב
וזה כל כך חזק, בבקשה

זה כמעט כמו להישרף בעודי בחיים, זה קורע אותי

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני יודעת מה זה לכאוב ככה

יש כל מיני דברים שיכולים להקל- תרופות, נגיד
אבל אין שום דבר שיקח ממך את הכאב כמו קסם,
איכשהוא, צריך לעבור דרך הכאב הזה, ולשרוד בשביל החיים שיבואו כשהוא ייגמר.
בנתיים, אל תצטערי שאת כותבת, זה אחד הדברים שאפשר לעשות כדי לעזור קצת לעצמך. תכתבי, תכתבי מתי שאת צריכה, תגידי את זה ותכתבי את זה, ותמצאי לזה את המילים, או אל תמצאי רק תקלידי את הכאב החוצה בכח על המקשים

יום אחד הכאב הזה ייגמר.

 

[someone343]

תודה..

התרופות עוזרות אבל לא במידה ניכרת, אני מתפקדת כרגיל בדר"כ , אני לא רוצה להעלות את המינון גם מתוך פחד גדול לעזור לעצמי.. וגם כי המצב לא מסוכן מאד.
הכאב הזה הורג ומשגע.. בטיפול אני מצליחה לדבר קצת, אבל זה דורש ממני המון כוחות ומציף אותי מאד.
המון חוסר אונים מול הכאב הזה..
פשוט לחכות עד הפגישה הבאה ולהיאחז בשיניים לתפקד כמו שצריך..
וזה קשה מאד..
תודה על התגובה!

 

[שישמים אחרים]

אני מדברת ממקום מאד אישי

ולכן יכול להיות שזה הולך להיות לגמרי לא קשור אלייך, אבל נדמה לי שמצב לא מסוכן מאד זאת אשליה שמתנפצת מהר, מהר מדי. מה המטפלים שלך מיעצים בנוגע לתרופות?
(סליחה שזה כל מה שיש לי לתת כרגע, אני מקווה לכתוב לך עוד מאוחר יותר. תשמרי עלייך).

 

[someone343]

המטפלים

מדברים ומקשיבים, ושם איתי. פעם/פעמים בשבוע.. ( הטיפול הפסיכולוגי)
ואני נוטה מאד לטשטש דברים בביקורת אצל פסיכיאטר למרות שהייתה תקופה טובה ( יציבה יותר נכון) ועכשיו לאט לאט נופלת..
אני חושבת שמצב מסוכן הוא הכוונה של ההרגשה החזקה מאד של להיעלם ולאבד קצת מהשליטה ואני עדיין יציבה ומצליחה לשמור על עצמי..
תודה לך

 

[שישמים אחרים]

למה לטשטש? (ט)

אין לי מה להגיד לך חוץ מזה שאני דואגת. הפסקתי להאמין במצבים "לא מסוכנים מאד" כשמצאתי את עצמי, אחרי יותר מעשור במצב יציב כזה, על מיטת מיון מחוברת לצינורות ומוניטורים. בעצם, את מילת המפתח את אמרת - *עדיין*. בבקשה, אל תגיעי לשלב שבו את מאבדת כל שליטה. הוא מגיע מהר ובהפתעה. צריך - אקטיבית - לעצור את הנפילה (גם אם יציבה ובלתי מורגשת) לפני זה.
ושוב, אני שואלת ממש ברצינות, למה לטשטש?

 

[someone343]

יכול להיות (ט)

שאת צודקת, שהגבול בין המסוכן ליציב הוא דק ולפעמים אני מרגישה את זה, אני מסוגלת להיות במשך כמה שעות אובדנית בצורה נוראית עד שזה נרגע.
אני כרגע במצב שאני רוצה ואוהבת ( ולמרות שלא סובלת) את הנפילה, ההמשכות למחשבות החולות והרצון החזק להידרדר כמה שאפשר..
בקשר לתרופות, אני לא יודעת עד כמה אני מטשטשת ואני יודעת שבפעם האחרונה ששיקרתי הייתי צריכה להתחייב לומר את האמת, אז אני מדברת בכלליות..

 

[hory0]

(תחזיקי מעמד יקרה..אני חושבת עליך.. סליחה שאין מילים)

 

[someone343]

תודה לך

זה בסדר, מבינה שגם אצלך קשה
ולא תמיד מוצאים את הכוח לכתוב

הרמתי ידיים לבנתים, הפסקתי לפעול כרגיל, אני מרגישה שאי אפשר.
( סליחה אם אני מכבידה ומעצבנת)

 

[hory0]

יקרה שלי..

אני דואגת לך מאוד..מאוד.

בבקשה תסבירי, מה הכוונה הרמתי ידיים? הפסקתי לפעול כרגיל?

אני כל כך מבינה את ההרגשה שאין מנוס מלהרים ידיים, שאין עוד טעם, שקשה מדיי..אבל את יקרה מדיי מכדי שאוכל לאפשר לך לוותר. בשום אופן לא. אני מאמינה בך כל כך..
בבקשה תשתפי קצת יותר, כדי שנוכל לנסות להקל ולעזור לך להחזיק את עצמך..את שתתחזקי ותחזיקי בעצמך.

אני כאן בשבילך!
(גם בפרטי אם את מעדיפה)

מחכה לשמוע יותר..

 

[someone343]

..ט

רוב היום ישנתי, קברתי את הראש בכרית מול האכזבה של כל מי שרואה אותי בבית והרצון שאקום כבר
היו לי מס' מטלות חשובות בלימודים שלא עשיתי כראוי..
ניסיתי כמה פעמים להרים את עצמי ולגשת אבל הריכוז משתבש
כתבתי מס' מילים למטפלת, על כמה שאין יותר כוחות
משעה לשעה המצב משתנה אבל הדיכאון כאן והוא מורגש ומחשבות, על אופן ההתנהלות שלי והמחשבות החולות, לרגע רוצה להידרדר ורגע שני מנסה למצוא הקלה.

תודה לך על הדאגה, אני מעריכה את זה מאד ...

אין מה להילחץ.. אין לי באמת את היכולת/אומץ לשים סוף
ואני כאן.. ממשיכה לכאוב ולהתבלבל מעצמי

 

[קולדון]

עצוב לקרוא

רוצה לשתף יותר? מה הטריגר? מה קרה..?

 

[someone343]

...

מניחה שהצפה שאני לא יודעת מהיכן הגיעה
אין בי הרבה מילים
אבל תודה לך

[ההרגשה של השנאה הגדולה הזו שלא מגיע לי שיתייחסו אלי בכלל,
שיעזבו אותי ליפול בשקט , ואני מושכת תשומת לב/רגשנית מדי
למרות שאני מריונטה חייכנית מבחוץ, בזמן האחרון קצת קשה להסתיר]

 

[levshavur]

לסמוון

שלום לך
מאוד תפש אותי הביטויי שלך מריונטה חייכנית מבחוץ מאוד מזדהה איתך גם אני כזאת....
לבשה

 

[קולדון]

את יכולה לנסות להסביר

מאיפה השנאה הגדולה הזו מגיעה?

אני יודעת שאצלי שנאה עצמית הייתה בדרך כלל מן תגובת היפוך לכעס על אחרים שלא היה לי לאן לכוון.. אז כוונתי אל עצמי..

 

[simplistic]

מחזקת את מה שקולדון אמרה

גלים של שנאה עצמית הרבה פעמים נובעים מכעס גדול שמרגישים שאין על מי או לאן להוציא אותו. ולפעמים בכלל לא יודעים שכ"כ כועסים, ועל מה (או על מי), מרוב שזה מודחק ומוסתר. או לפעמים מפחדים לכעוס. טיפול מאוד עוזר בזה, והחיים בלי שנאה עצמית הם מאוד יפים וקלים, לעומת מה שאת עוברת עכשיו.

 

[someone343]

אני מבינה

שיכול להיות שיש קשר להרבה דברים שעשו לי בעבר..
האמת היא שאני אפילו לא מסוגלת לחשוב על חיים יפים וטובים..
אני מניחה שאני פשוט רוצה את הסבל הזה.
אוהבת לכאוב ..