מישהי בכתום
New member
דייי נמאס ליייי
אתמול יצאנו עם חברים והגעתי למסקנה שאני והוא כל כך שונים תמיד ידענו את זה ..אבל זה כבר מבאס אותי לא כייף לצאת איתו!!! נגיד אם עלינו על האוטובוס ומפוצץ אז הוא מראה שהוא ממש מבואס וגורם לי עוד יותר להתבאס ולהרגיש כאילו הוא סובל ואני סתם תקועה. ליד חברים הוא לא מראה הרבה חיבה כי לא נעים לו ואני מבינה את זה. אנחנו יוצאים רוצים לאכול חיפשנו מקום כשר...ועד שמצאנו הוא אומר לי שאין לו חשק לאכול מרוב חיפושים. אנחנו יושבים ומדברים עם חברים וכל מה שאני בעד הוא נגד מוחץ..כל מה שאני אוהבת הוא שונא הוא לא זורם לכל מקום וגם הכי מעצבן שהוא לא יודע לכייף.. ליד כולם הוא הכי חבר שיש זורם וצוחק. אני בחורה שמעוד אוהבת לכייף ללכת לטייל בקניון אפילו בלי לקנות כלום והוא ישר "מה נעשה פה???" אני רוצה ללכת למסיבה והוא לא אוהב. אתם זוכרים שגם יש ביננו בעייה של דת. שאלתי אותו אם הוא בא שבת לעשות אצלי והוא הביא לי תירוצים שלא נעים לו מההורים שלי (כי נפרדנו ואז חזרנו) ובגלל השבת..אמרתי לו שמעכשיו לא נפגש יותר בשבת?? בקושי אנחנו נפגשים ביום יום... זה משגע אותי..והוא דיבר כל כך קר ואמר לי שהוא בכאב ראש ומנסה לא לחשוב על המצב (הדת) כי זה קשה לו גם ככה.. לא יודעת מה לעשות...הדרך הקלה היא להפרד..אנחנו לא אותו ראש וכמובן הוא דתי ואני חילונית. אני לא יודעת איך אני יעשה את הצעד הזה. כל פעם שאנחנו ביחד בקושי מדברים אני צריכה להמציא נושאים חדשים..אין עניין יותר. איך שיוצאת שבת הוא לא מתקשר אליי ישר כדי לקבוע דברים שתיכננו. אני מנסה לחשוב מה מחזיק אותי..הוא בן אדם מיוחד ובאמת שדואג לי. בן אדם של פעם בחיים (באוביקטיביות לגמריי), תמיד עוזר לי כשאני מרגישה רע, דואג, המגע שלו והנשיקות הכל כך אמיתיות....בן אדם כל כך טוב שאני לא רוצה לתת לו ללכת ממני. רגיש ,אוהב, מעריך, אמיתי וכנה. קשה לי לחשוב שהוא יהיה עם מישהי אחרת. הוא שיגע אותי לגמריי אני אף פעם לא נקשרתי ככה...והוא גורם לי לחשוב עליו כל הזמן ולהיות תלויה בו. ושוב הוא בן אדם דתי, שקול מאוד, לא עושה רע לאף אחד. אוףף אני לא יודעת איך אני יוצאת מכל הסיפור הזה.
אתמול יצאנו עם חברים והגעתי למסקנה שאני והוא כל כך שונים תמיד ידענו את זה ..אבל זה כבר מבאס אותי לא כייף לצאת איתו!!! נגיד אם עלינו על האוטובוס ומפוצץ אז הוא מראה שהוא ממש מבואס וגורם לי עוד יותר להתבאס ולהרגיש כאילו הוא סובל ואני סתם תקועה. ליד חברים הוא לא מראה הרבה חיבה כי לא נעים לו ואני מבינה את זה. אנחנו יוצאים רוצים לאכול חיפשנו מקום כשר...ועד שמצאנו הוא אומר לי שאין לו חשק לאכול מרוב חיפושים. אנחנו יושבים ומדברים עם חברים וכל מה שאני בעד הוא נגד מוחץ..כל מה שאני אוהבת הוא שונא הוא לא זורם לכל מקום וגם הכי מעצבן שהוא לא יודע לכייף.. ליד כולם הוא הכי חבר שיש זורם וצוחק. אני בחורה שמעוד אוהבת לכייף ללכת לטייל בקניון אפילו בלי לקנות כלום והוא ישר "מה נעשה פה???" אני רוצה ללכת למסיבה והוא לא אוהב. אתם זוכרים שגם יש ביננו בעייה של דת. שאלתי אותו אם הוא בא שבת לעשות אצלי והוא הביא לי תירוצים שלא נעים לו מההורים שלי (כי נפרדנו ואז חזרנו) ובגלל השבת..אמרתי לו שמעכשיו לא נפגש יותר בשבת?? בקושי אנחנו נפגשים ביום יום... זה משגע אותי..והוא דיבר כל כך קר ואמר לי שהוא בכאב ראש ומנסה לא לחשוב על המצב (הדת) כי זה קשה לו גם ככה.. לא יודעת מה לעשות...הדרך הקלה היא להפרד..אנחנו לא אותו ראש וכמובן הוא דתי ואני חילונית. אני לא יודעת איך אני יעשה את הצעד הזה. כל פעם שאנחנו ביחד בקושי מדברים אני צריכה להמציא נושאים חדשים..אין עניין יותר. איך שיוצאת שבת הוא לא מתקשר אליי ישר כדי לקבוע דברים שתיכננו. אני מנסה לחשוב מה מחזיק אותי..הוא בן אדם מיוחד ובאמת שדואג לי. בן אדם של פעם בחיים (באוביקטיביות לגמריי), תמיד עוזר לי כשאני מרגישה רע, דואג, המגע שלו והנשיקות הכל כך אמיתיות....בן אדם כל כך טוב שאני לא רוצה לתת לו ללכת ממני. רגיש ,אוהב, מעריך, אמיתי וכנה. קשה לי לחשוב שהוא יהיה עם מישהי אחרת. הוא שיגע אותי לגמריי אני אף פעם לא נקשרתי ככה...והוא גורם לי לחשוב עליו כל הזמן ולהיות תלויה בו. ושוב הוא בן אדם דתי, שקול מאוד, לא עושה רע לאף אחד. אוףף אני לא יודעת איך אני יוצאת מכל הסיפור הזה.
