דיייי! הילד הזה לא מבין את המילה לא! מה לעשות
? בני אור בן שלוש ושלושה חודשים והוא לא מבין את המילה לא, אין לו שום גבולות. לדוגמא: הוא רוצה להעביר את עגלת הצעצוע של הדובי במסדרון צר שאין בו מקום, אומרים לא שאני לא מסכימה לכך בצורה יפה, והוא ממשיך, מרימים את הקול והוא ממשיך, רק שצורחים עליו הוא מפסיק ומתחיל לבכות. דוגמא שנייה: הוא מנסה לשים את ארגז הצעצועים הגדול על כיסא, הארגז נופל לו והוא שוב מנסה לשים אותו על הכיסא, אני אומרת לו שהארגז גדול ואי אפשר לשים אותו על הכסא, הוא "לא שם" על דברי וממשיך, בשלב שני צועקים עליו שזה לא אפשרי ולא ישים את ארגז הצעצועים על הכיסא והוא ממשיך ושוב רק שצורחים עליו לא לעשות זאת הוא מפסיק ובוכה. דוגמא שלישית: חיכיתי תור ארוך בדואר לשלם את המע"מ, אור היה בחוץ ושם את הדובי שלו על כיסא, (יש לציין שהסניף קטן מאוד ואין שם מקום ישיבות בתוך הסניף, כך שלעיתים קרובות חייבים לעמוד בחוץ ולחכות כאשר התור ארוך) אני אומרת לו שלא ישים את הדובי רחוק מסניף הדואר וממני ושלא ימשיך להיות בחוץ כי אמא נכנסת לסניף, שוב הוא כמובן לא שומע בקולי, ועד שלא החרמתי לו את הדובי הוא לא היה מוכן להיכנס לסניף הדואר ולחכות איתי בפנים, כשכבר לקחתי לו את הדובי הוא נכנס בבכי. כך כל היום יש קרב התשה ולעיתים הפוגה. יחד עם זה ישנם בעיות רבות שהוא עושה בלאכול וכמובן מעדיף לאכול חטיפים וממתקים על אוכל בריא, וגם בשינה אם סיפרתי לו סיפור אחד לפני השינה ואני יוצאת מהחדר הוא יתקשה לישון ולהפרד ממני וירצה הרבה סיפורים. האם גם אצלכם ילדכם באופן שיטתי עושים רק מה שהם רוצים ולא שומעים שום דבר בקולכן? מה אתם עושים במצבים כאלה? איך אתם מלמדים גבולות את ילדכם ורק קצת יותר לציית ולא לעשות הכל דווקא? אודה לעצותיכם כי הילד שלי פשוט מטיש אותי כבר.
? בני אור בן שלוש ושלושה חודשים והוא לא מבין את המילה לא, אין לו שום גבולות. לדוגמא: הוא רוצה להעביר את עגלת הצעצוע של הדובי במסדרון צר שאין בו מקום, אומרים לא שאני לא מסכימה לכך בצורה יפה, והוא ממשיך, מרימים את הקול והוא ממשיך, רק שצורחים עליו הוא מפסיק ומתחיל לבכות. דוגמא שנייה: הוא מנסה לשים את ארגז הצעצועים הגדול על כיסא, הארגז נופל לו והוא שוב מנסה לשים אותו על הכיסא, אני אומרת לו שהארגז גדול ואי אפשר לשים אותו על הכסא, הוא "לא שם" על דברי וממשיך, בשלב שני צועקים עליו שזה לא אפשרי ולא ישים את ארגז הצעצועים על הכיסא והוא ממשיך ושוב רק שצורחים עליו לא לעשות זאת הוא מפסיק ובוכה. דוגמא שלישית: חיכיתי תור ארוך בדואר לשלם את המע"מ, אור היה בחוץ ושם את הדובי שלו על כיסא, (יש לציין שהסניף קטן מאוד ואין שם מקום ישיבות בתוך הסניף, כך שלעיתים קרובות חייבים לעמוד בחוץ ולחכות כאשר התור ארוך) אני אומרת לו שלא ישים את הדובי רחוק מסניף הדואר וממני ושלא ימשיך להיות בחוץ כי אמא נכנסת לסניף, שוב הוא כמובן לא שומע בקולי, ועד שלא החרמתי לו את הדובי הוא לא היה מוכן להיכנס לסניף הדואר ולחכות איתי בפנים, כשכבר לקחתי לו את הדובי הוא נכנס בבכי. כך כל היום יש קרב התשה ולעיתים הפוגה. יחד עם זה ישנם בעיות רבות שהוא עושה בלאכול וכמובן מעדיף לאכול חטיפים וממתקים על אוכל בריא, וגם בשינה אם סיפרתי לו סיפור אחד לפני השינה ואני יוצאת מהחדר הוא יתקשה לישון ולהפרד ממני וירצה הרבה סיפורים. האם גם אצלכם ילדכם באופן שיטתי עושים רק מה שהם רוצים ולא שומעים שום דבר בקולכן? מה אתם עושים במצבים כאלה? איך אתם מלמדים גבולות את ילדכם ורק קצת יותר לציית ולא לעשות הכל דווקא? אודה לעצותיכם כי הילד שלי פשוט מטיש אותי כבר.