כל הסיטואציה של הפחד והפיגוע
הזכירה לי דברים שכל כך רציתי לשכוח... שלחתי לאחי הגדול הודעה בפלאפון כדי שיגיד לי שהכל בסדר, אבל הוא לא שלח בחזרה, וכבר נכנסתי להיסטריה, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.... התקשרתי אליו, וכששמעתי את הקול שלו כמעט התחלתי לבכות... אחרי זה חזרתי הביתה, כי ממש לא היה לי מצברוח. במקום שהייתי בו התחילו לדבר על אם צריך לעשות מלחמה או לא. ומישהי התחילה להגיד משהו על חיילים שנהרגים, וזה היה כבר יותר מדי בשבילי... הלכתי הביתה ואז ההורים שלי שאלו אותי אם משהו קרה לחברים שלי, או אם אני מכירה מישהו שהלך לשם, ואמרתי להם שחברים שלי היו אמורים, אבל אני לא בטוחה אם הלכו או לא... וכל כך רעעעעעעעעעעעעע
((((((