שבת שלום
אני קוראת את הכאב שלך בכל מילה, ואני לא רוצה להשמע כפויות טובה, אני פשוט לא מצליחה להבין, ושוב סליחה, למה את נשארת. נראה לי, אני לא יודעת ושוב לא מנסה לפגוע, נראה לי שהאיש שאהבת איננו (??) והחלום של משפחה מאושרת רק מתרחק (??). אני חייבת להסביר ואני אנסה בקצרה - אני חייתי במערכת של התעללות נפשית ובסופה גם פיזית (גרושה כבר10 שנים מאביה של הגוזל). הסיבה העיקרית שבזכותה קמתי ועזבתי היא הגוזל. קצת אחרי שהיא נולדה הבנתי שאני לא רוצה חיים כאלה בשבילה ואני לא רוצה שהיא תלמד דרכים אלו לחיים ועזבתי - ותאמינו לי זה היה קשה ומפחיד ועברנו המון בדרך. אבל ברגע בעצם שהבנתי שדי! הבנתי שהחלום שלי, שהכל יהיה בסדר הולך ומתרחק החלטתי לעזוב בשביל הילדה (הפוך מלהשאר בשביל הילדים). היום אני יודעת שאבא שלה היה מאושפז פעמיים אחרי הגירושין והתברר לי שאחיו גם אושפז לתקופת מה, ואני חושבת אולי הוא היה חולה, ואולי אם הייתי יודעת את זה אז לא הייתי עוזבת, כי לא עוזבים אהוב בגלל שהוא חולה, אבל לא ידעתי (אני עדיין לא בטוחה שכך הענין) אבל מכיוון שחשבתי רק על העתיד של הגוזל ושלי, הבנתי דרכה שלא צריך להשאר שם. אני מנסה להבין האם את נשארת כי את באמת, באמת - בהווה, עכשיו - אוהבת אותו ? מה לגבי הילדים ? אני שוב מתנצלת אם אני פוגעת בך או שבמישהו אחר אבל נראה לי שטובת הילדים וטובתך היא פירוק החבילה. אני לא שופטת, ואני לא חייתי בסיטואציה שאת חייה, אני באמת רק מנסה להבין, למה נשארים בכל מערכת יחסים (בין גבר לאשה ) אם היא לא בריאה ופוגעת. באמת באמת בלי כוונה לפגוע רק להבין, ובכל דרך שתבחרי אני אתמוך בך, מבטיחה.