דייייייייייייי

[נוגה 1234]

דייייייייייייי

אחרי כמה ימים שהצלחתי לאכול לפי התפריט.. בערך.... כמעט........ שוב הכל נהיה יותר גרוע.......
כבר שישה ימים שאני מקיאה כל יום.... מצמצמת בתפריט, עד שזה נהיה יותר גרוע מההתחלה.
היום היה השיא.. יום רביעי זה תמיד היום שאני לומדת עד שעות הערב.. בבצפר אני אפעם לא אוכלת.......... והיום הייתה לי פגישה ראשונה עם הפסיכולוג.. במרכז.. להפרעות אכילה.. אז יצא שמהבוקר לא אכלתי כלום.. וכשחזרתי הבייתה לא מזמן אכלתי שלושה ביסים.. והקאתי.....
ואני מפחדת. שאני הורסת את עצמי.

 

[תמרה45]

נוגהלה היקרה.

בת כמה את, אם מותר לשאול?
ספרי קצת אולי על עצמך...
איך את עם חברות?
אני בטוחה שהיומיום שלך לא פשוט, רווי בבלבול, בכאב, בביחבושים פנימיים שלך עם עצמך.
ספרי לי... מה לדעתך את יכולה לעשות כדי להקל?
איך הייתה הפגישה עם הפסיכולוג?...
זה בהחלט הורס הקאות והתנהגויות כאלה... אבל הם סימפטומים ללב גדול בתוכך, שמחפש תשובה...
שלאט לאט, תימצא. אני מאחלת!!!

 

[נוגה 1234]

היי

אני בת 17... בכיתה י"ב....
מחר ישלי מבחן בשעת אפס, אז אספר בקצרה (וסליחה מראש על החפירה)
אני בסדר עם חברות. אף אחת לא יודעת. אני צוחקת כששואלים אותי על המשקל, אומרים שנעלמת, אני אומרת שהתחלתי כבר לנמוך שתכף אני באמת אעלם. אומרת שהבגרויות עשו לי קיצור קיבה טבעי. אומרת שהכל בגלל החרדת מבחנים (שככה זה באמת התחיל).
הדבר היחיד שגורם לי להרגיש חיה זה האמנות.. המוזיקה.. והציור..
רק כשאני על הבמה, או בהרכבים אני מרגישה חיה.
אבל הפגיעה העצמית זה הדבר היחיד שעוזר.
ועם הפסיכולוג... לאיודעת....... הוא אמר שהפגישות הראשונות יוקדשו להיכרות ולא שיקרתי. אפילו על הפגיעה. שזה מפתיע.
וגם הייתה פגישה ראשונה עם הדיאטנית. ועליתי. אבל עדיין היא אמרה שבגלל שאני אוכלת בערך רק בבוקר, ואם אוכלת באחה"צ\ערב מאוחר מקיאה.. אז היא מפחדת שכשתהיה ירידה זה יהיה מהר והרבה (כבר קרה כמה פעמים..).. ושיש החמרה. ושכרגע עוד יש לי בחירה. אבל אם אני אמשיך ללכת בדרך הזו, זה יוביל לאשפוז כפוי. תודה באמת.............
-סליחה על החפירה-

 

[פרפר בתוך אגרוף]

נוגה

המצב לא הולך ומשתפר. את בטח רואה את זה.
גם אם יש שיפור, זה לרגע, כי הבעיה היא עמוקה יותר,
ומחייבת טיפול רציני.

אני שמחה שהייתה פגישה עם הפסיכולוג. איך זה היה?

 

[נוגה 1234]

הפגישה

הפגישה עם הפסיכולוג הייתה בסדר..... בהתחלה ממש לא התחברתי, אבל כשהוא התחיל לדבר איתי על מוזיקה, ואשכרה הכיר שירים שאני אוהבת, הרגשתי יותר כימיה.. זה היה נחמד, שמישהו קודם רוצה להכיר תחלק הבריא, תחלק הלא משוגע. הוא אמר שהפגישות הראשונות יוקדשו להיכרות.
אבל היום הייתה פגישה ראשונה עם הדיאטנית. שהיא מקסימה. אבל היא נורא הפחידה אותי. אמרה שהגוף מפרק מבפנים תשרירים, שאי אפשר לחיות על ארוחה אחת ביום ולהקיא.. שבסוף מרוב ההקאות אני לא אוכל לשיר. שאני אהרוס לעצמי תלב. שכרגע יש לי בחירה, אבל אפילו לא מבחינת משקל, מבחינת המצב הקליני, שאם אני אמשיך ככה זה יוביל לאשפוז כפוי. אבל אני לא מבינה למה, אפילו עליתי במשקל. והיא שאלה אותי על הפגיעה העצמית. ואמרתי לה. תאמת. והיא אמרה שאני אצטרך להגיד את זה לפסיכיאטר שקיבל אותי, שלו הבטחתי.. שזה היה התנאי לקבלה. אבל לפחות לא לפגוע יותר. שכן לתת צ'אנס לטיפול.
-סליחה על החפירה-

 

[levshavur]

לנוגה

שלום לך
אני לא חושבת שזאת חפירה אני חושבת שפשוט תיארת איך היה אצל הפסיכולוג
והדיאטנית. אני שמחה שמצאת שפה משותפת עם הפסיכולוג אבל ממש חשוב שלא
תזניחי את שאר הטיפול שלך...זה באמת חשוב!!!
זה כמו שהייתה לי מטופלת פעם, שנתתי לה טיפול של צמחי מרפא וויטמינים. אז
אחרי 3 שבועות היא חוזרת אליי ואומרת לי שהטיפול לא עזר לה. שאלתי אותה אם
היא עשתה את כל הטיפול ? והיא אמרה לי "לא לקחתי את הוויטמינים" אמרתי לה
שטיפול יכול להצליח אם עושים את כולו...
אותו דבר גם במקרה שלך,את צריכה לשתף פעולה עם הדיאטנית והפסיכיאטר אחרת זה יהיה "חצי טיפול"...אני מקווה בשבילך שלא תגיעי לאישפוז כפויי , תנסי לטפל בגוף שלך לפחות שלא יהיה נזק נוסף כי אחר כך קשה לתקן...
בהצלחה !!1 (וגם בהצלחה בבגרויות) !
לבשה.

 

[נוגה 1234]

תודה

והיום בגלל שהמבחן היה כלכך מוקדם (שעת אפס) הלך דיי נורא (מי יכול להתרכז בשעה כזאת?! זה אשכרה לפנות בוקר)
אבל תודה
ואני הולכת לדיאטנית,, וגם בחשש גדול מאוד מאוד גם לפסיכיאטר. והחלטתי שאני לא אסתיר מימנו. כן, אני אמות מפחד לפני. אבל אני לא אשקר.
מספיק אני משקרת לכל מי שסובב אותי בקשר לאוכל.
היום בבצפר חברה שיושבת לידי התחילה לדבר איתי על זה שאני לא אוכלת. כשחילקו סופגניות בכיתה. אמרתי לה שבטח שאני אוכלת והיא הייתה כזה לא שאני ראיתי. באמת לא חשבתי ששמים לב לזה..... כשהגיע תורי לקחת סופגנייה ניסיתי להתחמק ואמרתי שאני לא אוהבת, והיא, שמכירה אותי יותר מידי טוב אמרה כזה מוזר, ב 9 שנים שאני מכירה אותך כן אהבת. בקיצור זה הגיע למצב שהיא סוג של הכריחה אותי לאכול. לא בזה שהיא אמרה, אלא דווקא בגלל המבט שלה והדיבור על המשקל שלי ומה שהיא לא אמרה. אז לא הייתה לי ברירה. וכלכך שנאתי את עצמי. כלכך רציתי לפגוע. כמעט בכיתי בשיעור. ועצרתי את עצמי. ואני בטח נשמעת טיפשה ומפגרת. אז סליחה...

 

[levshavur]

לנוגה -חג שמח!

שלום לךו
אני לא חושבת שאת טיפשה ומפגרת (אותי בילדות ההורים אמרו עליי את זה- אבל עובדה אני לא...) את פשוט חולה ואליו הן מחשבות חולות שאפשר לפתור אותן בטיפול . אני
מאמינה שאם יש כוח רצון חזק אפשר לצאת מיזה ועובדה היום אני במקום מאוד אחר מיזה שהגעתי איתו לפורום לגביי החברה שלך את יכולה להעריך אותה שאכפת לה ממך ..
זו בעיניי חברה אמיתית שאומרת מה שיש לה בלב ולא מסתירה את מה שהיא רואה
לגבי הסופגנייה זה לא אסון שאכלת אותה וחבל שזה עשה לך מצב רוח רע...זה בגלל המחלה שלך שהרגשת ככה, אבל זה יכול להשתנות.

לבשה.

 

[נוגה 1234]

חג שמח!

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה נשמע כמו התחלה מאוד טובה

הדבר הנכון הוא להגיד את האמת, לספר את הכל כמו שהוא.
זה לא פשוט אבל את עושה את זה, כל הכבוד.
מקווה שימשיך ככה.

 

[נוגה 1234]

היום

אחרי כמעט עשרה ימים שהקאתי כל יום, לרוב כמה פעמים, הצלחתי היום לא להקיא. נכון שלא אכלתי הרבה. אפילו פחות מבד"כ. ועשיתי ספורט. אבל לפחות לא הקאתי..
ותודה

 

[levshavur]

לנוגה

שלום לך
טוב שלא הקאת ותנסי להמשיך ככה כל הכבוד! כל מאמץ זה יכולה להפוך להרגל
טוב, תמשיכי ככה ...!
לבשה

 

[נוגה 1234]

תודה

למרות שכבר מזמן לא כלכך רלוונטי... לצערי...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מאוד מאוד גאה בך

זו התחלה.
אני מאמינה שיש קשר בין זה שנכנסת למסגרת טיפולית לבין ההצלחה הזו.
מגיע לך להרגיש ככה כל יום, ויותר ויותר.
איך את מאז?

 

[נוגה 1234]

זה כבר לא רלוונטי..

מאז חזרתי להקיא... אבל היום היה הכי גרוע..
כי אחרי שאתמול הקאתי מלא. ואמא שאלה אותי אפילו. ואמרתי שלא. והיא אמרה שהיא לא מאמינה.
ושאם אני אמשיך ככה, אני לא אוכל להמשיך לשיר. ולא מוזיקאי מצטיין ולא ולא.
וכבר כאב לי הגרון. ופחדתי.
אז היום היה גרוע כמו שמאז הבגרויות לא היה. לא אכלתי מהבוקר. ותאמת אני בכלל לא מרגישה רעב.
ואני מפחדת. שאני הורסת את עצמי. אבל רק קצת.