או שניסיתי לתת לזה במשך חצי שעה ניסיון, לפני שויתרתי והבנתי שאני לא מתחברת לשום דבר כולל דמויות שאני עוקבת אחריהם כבר שלוש עונות. זה לא שהחלטתי שאני שונאת את זה, משהו לא עבד לי בפרק. זה לא שאני נוטשת אותה אחרי חמש דק'.
או שניסיתי לתת לזה במשך חצי שעה ניסיון, לפני שויתרתי והבנתי שאני לא מתחברת לשום דבר כולל דמויות שאני עוקבת אחריהם כבר שלוש עונות. זה לא שהחלטתי שאני שונאת את זה, משהו לא עבד לי בפרק. זה לא שאני נוטשת אותה אחרי חמש דק'.
אני כך גם עם ספרים. אני קורא עכשיו איזה זבלון עם עריכה מחורבנת של דניאל סילבה. [זה לאוטובוס בעיקר, לשעות מתות בשירותים ]. נתתי לו 120 כמ' צ'אנס. זהו. בדר"כ אני נותן להם 30 עמ'.
חשבתי לשים משהו מכישור הזמן ולא את הבדיחה הזאת שרצה בפאנדום של סנדרסון לפני שנה, אבל אין לי כוח. והגיפים של כולכם בחתימות מחרפנים אותו אז אני אהיה מגניבה ושונה .
ניסיתי להגיב לשרשור הזה מהנייד לפני שבוע, ואז בטעות לחצתי על משהו וזה ביטל את הציטוטים והשאיר הכל בתור טקסט אז התייאשתי. המזל הוא שהמקלדת שלי בטלפון שומרת אוטומטית את הדברים האחרונים שכתבתי שמרתי את כל הטקסט
בעבודה אצלי המצב עדיין "מתנדנד" ולא ברור לגמרי, אבל החלטתי לעצמי שאני אקח את זה באיזי ככל האפשר ומה שיהיה יהיה מהבחינה הזאת.
גם אם יפטרו אותי - אין סיבה להלחץ כבר מעכשיו, ומקסימום יהיה לי קצת חופש... יש בזה גם דברים טובים.
אני יודעת שמאז קורים דברים אחרים, אבל מה שכתבתי שבוע שעבר שזה שאני שמחה לשמוע שזאת הגישה שלך, כי הדאגה יכולה להתיש. בסוף יש דברים שאנחנו יכולים להתמודד איתם רק בזמן אמת ולא יעזור לנו לחשוב על what if מראש (אלא אם זה על עונה 2..)
וחוצמזה שבשלב הזה בהודעה המקורית כבר מצאתי ושמרתי והעתקתי את הגרף המפורסם, רק כדי לגלות שניק גנב לי את הבכורה (אז מה אם אני בפיגור משמעותי?!)
את תמנונות מחיי נישואים אין לי כוונה לראות. את עוזרת בית אני כםן מתכננת מתישהו. בעיקר רציתי להגיב ולומר שאני מתחברת למה שכתבת על ליהוק של שחקנים. יש לא מעט סדרות, גם קאנוניות, שאני מרגישה שחלק מהדמויות יכלו להיות מוצלחות יותר עם ליהוק שונה. לפעמים אני אוהבת את הדמות אבל מרגיש שהשחקנים לא מתאימים לגלם אותם.
המזל הוא שהמקלדת שלי בטלפון שומרת אוטומטית את הדברים האחרונים שכתבתי שמרתי את כל הטקסט
אני חושבת שאף פעם לא דיברנו על זה, ועכשיו די הרבה ראו את הסדרה
פרק הסיום של עונה 3 ושל הסדרה.
הפרק שהם הולכים לפגישת מחזור של האונברסיטה ושם אייבי פוגשת את מי שהיה חבר שלה בתקופת הלימודים
בעצם הפרק נסוב סביב זה שלאייבי עדיין יש רגשות כלפי האקס שלה ובעצם שאף פעם הרגשות האלו לא נעלמו כי הם נפרדו די בכוח ולא מבחירה.
זה גם נראה שלאקס יש רגשות כלפי אייבי
אבל כמובן שכל הסדרה אנחנו חיכנו שאייבי ודילן יהיו ביחד ומה פתאום מראים לנו שיש לאייבי רגשות לאחר.
הסצנה האחרונה אם אני לא טועה זה בלילה שאייבי בסלון בוכה ודילן בא לנחם אותה, אני גם די בטוחה שאייבי מספר לדילן בדיוק שזה בגלל הרגשות שלה.
בכל מקרה, כסיימתי בהתחלה חשבתי שזה סוף מעפן כי הוא בכלל לא עסק בזוג שלנו וגם הוא בא להראות לנו שאייבי אוהבת אחר, אבל 5 דקות אחרי הבנתי שזה בעצם סוף ממש יפה. הדמות העיקרית בסדרה היתה בעצם אהבה. והם סיימו עם אמירה שאין אדם אחד שמתאים לך וזה בסדר לאהוב כמה אנשים במקביל. זה גם היה ממש מרגש שדילן בא לנחם את אייבי בידעה הזו אבל תוך כדי שהוא יודע שהיא בחרה בו כי היא באמת אוהבת אותו.
אז אני לא זוכרת מה כתבתי בהודעה המקורית אבל בגדול נראה לי שהיופי כאן הוא שמראים סוגים שונים של אהבה. נדמה לי שגם אני הייתי קצת מבואסת שהראו לנו שאייבי עדיין מרגישה משהו חזק כלפי האקס שלה, אבל גם נראה לי שמה שאייבי הרגישה כלפי האקס המיתולוגי שלה היה מין תשוקה סוערת כזאת של נעורים, אבל עם דילן זו אהבה יותר מתונה ובוגרת. אין כאן נכון או לא נכון, אלא פשוט השלב שהם נמצאים בו בחיים
אהבתי את ההתאהבות של לוק בג'ונסי בחלק השני של העונה. שמתם לב שהוא מתאהב תמיד בנשים שדומות לו ממש? נרקיסיזם מאץ'? אבל זה היה חמוד והייתי רוצה לראות עוד פרק אחד שלהם מתפקדים כזוג למרות שאולי כדאי להשאיר את זה לדמיון כטוב.
חח, כן זה ברור אבל אני חושבת שהוא מתאהב בהן כי הוא זקוק לנשים חזקות שיציבו לו גבולות, אחרת הוא יחזור להיות חסר מודעות כמו שהיה לו עם הבת זוג שעזבה אותו או פרפר כמו כל התקופה שאחרי הפרידה ממנה
עוד משהו שרציתי להגיד זה שלוק ודילן הרגישו לי טיפה כמו הגרסה הבריאה של ברני וטד מאיך פגשתי את אמא. כאילו בשני המקרים יש לנו בחור רודף נשים והחבר הכי טוב שלו שמאד רומנטי ורק רוצה אהבה וכושל בכל מערכות היחסים שלו. אבל הבדל של כעשור פלוס (ואולי גם מדינה) בין שתי הסדרות הצליח להביא לנו דמויות כאלה שהן לא רעילות ובעייתיות. לוק אמנם רודף ונשים וקצת דוש אבל לא מסוכן כמו ברני (אני מאד אהבתי את ברני ובדיעבד הבנתי כמה הוא בעייתי וזה טיפה מתסכל כי NPH הוא עדיין מלך ועושה אותו נהדר ואי אפשר שלא לאהוב אותו). ודילן לעומת טד הוא באמת בחור טוב ונחמד שמפשל כל הזמן. ולא רק חושב שהוא טוב ושמגיע לו אהבה למרות שהוא דוש כמעט כמו ברני.
קשה לי עם ההשוואה הזאת... אני לא מתה על איך פגשתי את אמא שלך, לא רק ברמת הקומדיה שלא הצחיקה אותי, אלא בעיקר כי הדמויות כולן ממש עיצבנו אותי. בכל מקרה, זה ההבדל העיקרי בין סדרות אמריקאיות - שאני באמת מאוד אוהבת, לבין סדרות בריטיות. האמריקאים מאוד חיים לפי סטיגמות של איך אנשים צריכים להתנהג ולכן מי שלא מספיק קול נחשב לנחות. בסדרות הבריטיות יש הרבה יותר טבעיות ביחסים בין אנשים- גם בין מגדרי וגם בין גזעי (שונאת את המילה הזאת אבל לא עולה לי בראש מונח אחר כרגע...). זה בדיוק כמו מערכת היחסים בין אוטיס ואריק בחינוך מיני
קשה לי עם ההשוואה הזאת... אני לא מתה על איך פגשתי את אמא שלך, לא רק ברמת הקומדיה שלא הצחיקה אותי, אלא בעיקר כי הדמויות כולן ממש עיצבנו אותי. בכל מקרה, זה ההבדל העיקרי בין סדרות אמריקאיות - שאני באמת מאוד אוהבת, לבין סדרות בריטיות. האמריקאים מאוד חיים לפי סטיגמות של איך אנשים צריכים להתנהג ולכן מי שלא מספיק קול נחשב לנחות. בסדרות הבריטיות יש הרבה יותר טבעיות ביחסים בין אנשים- גם בין מגדרי וגם בין גזעי (שונאת את המילה הזאת אבל לא עולה לי בראש מונח אחר כרגע...). זה בדיוק כמו מערכת היחסים בין אוטיס ואריק בחינוך מיני
אני מאד אהבתי את איך פגשתי את אמא אבל מאוחר יותר הבנתי כמה היא בעייתית שזה באסה.
אבל כאילו דווקא בגלל זה את צריכה להסכים איתי על ההשוואה כי אמרתי איך הבסיס על הנייר מאד דומה ואיך הצליחו לקחת רעיונות דומים ולהציג אותם בצורה שונה ובלאבסיק הרבה יותר טובה.