דיוני סדרות #128

טוני החתול

Well-known member
מנהל
כל מי שיש לו משהו להגיד על סדרת טלוויזיה ולא רוצה לפתוח נושא במיוחד מוזמן לכאן
 

טוני החתול

Well-known member
מנהל
אני מאוד ממליץ על הסדרה החדשה של נטפליקס - Eric

זה מותחן פסיכולוגי שמתרחש בניו יורק ב1985.
יש בו אנסבל של שחקנים שעושים עבודה מעולה, אבל בראשם נמצא בנדיקט קמברבאץ' שפשוט מוכיח שוב איזה שחקן מדהים הוא.

הבעיה היחידה אולי של המיני סדרה זה שלמרות שבמרכז שלה יש סיפור בודד, היא נוגעת בכל כך הרבה נושאים. אבל לדעתי היא עושה את זה באופן מדהים.

1717357101342.png

במרכז הסדרה וינסנט (קמברבאץ') שהוא puppeteer בתוכנית דמויית רחוב סומסום. כשהבן שלו, אדגר, נעלם, ובזמן שמתנהלת חקירת משטרה, וינסנט נעשה ממוקד ביצירת בובת מפלצת בשם אריק שהבן שלו המציא לפני שהוא נעלם.
 

נדירליאל

Active member
אני מאוד ממליץ על הסדרה החדשה של נטפליקס - Eric

זה מותחן פסיכולוגי שמתרחש בניו יורק ב1985.
יש בו אנסבל של שחקנים שעושים עבודה מעולה, אבל בראשם נמצא בנדיקט קמברבאץ' שפשוט מוכיח שוב איזה שחקן מדהים הוא.

הבעיה היחידה אולי של המיני סדרה זה שלמרות שבמרכז שלה יש סיפור בודד, היא נוגעת בכל כך הרבה נושאים. אבל לדעתי היא עושה את זה באופן מדהים.

צפה בקובץ המצורף 105298

במרכז הסדרה וינסנט (קמברבאץ') שהוא puppeteer בתוכנית דמויית רחוב סומסום. כשהבן שלו, אדגר, נעלם, ובזמן שמתנהלת חקירת משטרה, וינסנט נעשה ממוקד ביצירת בובת מפלצת בשם אריק שהבן שלו המציא לפני שהוא נעלם.
גם אני התמכרתי, אבל אחרי 3 פרקים לקחתי הפסקה, הבנתי שאין ביכולתי להכיל עוד. בטח במהלך השבוע אחזור אליה.
 

טוני החתול

Well-known member
מנהל
גם אני התמכרתי, אבל אחרי 3 פרקים לקחתי הפסקה, הבנתי שאין ביכולתי להכיל עוד. בטח במהלך השבוע אחזור אליה.
גם אני עשיתי ככה.
שלושה פרקים ראיתי ממש ברצף ואז הרגשתי שאני חייב לקחת פסק זמן. ראיתי למחרת את פרק 4 ויום אחרי זה את שני הפרקים האחרונים.
 

נדירליאל

Active member
גם אני עשיתי ככה.
שלושה פרקים ראיתי ממש ברצף ואז הרגשתי שאני חייב לקחת פסק זמן. ראיתי למחרת את פרק 4 ויום אחרי זה את שני הפרקים האחרונים.

בראש ובראשונה ראוי לתת את הקרדיטים למשחק לקמברבאצ' - משחק מבריק, מלא עוצמה ומודעות עצמית. [יש שהיו מכנים את משחקו כ-ברכטיאני. ידיעת הסוף והפעלת הדמות והטענתה על פי הסוף.] ברור, כל הקאסט סביב עושה עבודה טובה, כולל הילד, שלא נדרש לתצוגת משחק מיוחדת במינה, אבל כנראה הסביבה האומנותית-החזקה גרמה גם לו להיות יותר מ"סתם" ילד. מבחינה פוליטית-חברתית - שנות ה- 80 היו תחילת הנפילה של משפחות הפשע, [ https://did.li/ENzrl].



הסדרה עצמה עוסקת בקשרים הבלתי נאותים של: פשע-הון-סמים-זנות [כולל זנות נערים] ושלטון. לפי המצורף הבסיס לעלילה איננו עובדתי, אבל נשען על אירועים בני הזמן, כגון: איידס, עלייה ברמת דרי הרחוב בעיר [https://did.li/z5KTY]. אבל על אף שכך, הריאליזם הבולט של הסדרה מקנה מבט רחב על הפוליטיקה העירונית המושחתת, על נציגי ציבור סוטים [פדופיליה], על מכירות סמים, מכרזים קנויים, משטרה שמעדיפה את הלבנים [אגב, זה לא רק בשנות השמונים, כידוע לנו!].
על הרקע הזה מתקדמת העלילה בת ששת הפרקים. כן, הסוף טוב. [תרגיל באי קבלת "מתח" כשילד מעורב: צפו בסוף, ואז חזרו חזרה לצפות בפרק, בפרקים. הרבה יותר קל ומעניין, כי המתח העלילתי והחרדה, שלי, נעלמים.]
הבלש לדטרויט, מנהל מחלקת הנעדרים, הוא שחור, קוויר, שהחבר שלו/בן זוגו חולה באיידס. הוא צריך להתמודד עם משטרה הומופובית ואלימה ומושחתת, שמזכירה לו פעם אחר פעם שהוא צריך להגיד "תודה". בשלב מסויים, בעיקר בשני פרקי הסיום הוא מזכיר את אליוט נס, הגיבור הבלתי מעורער של מלחמה במאפייה מהסדרה הידועה "הבלתי משוחדים". אחת הסצינות הקאנוניות מהבלתי משוחדים, שמצולמות בצורה דומה בסדרה ERIC, היא אליוט לבוש באזרחי מוקף בשוטרים עוצר עוד פושע-גנב.
בניגוד לסדרות פשע אחרות, לדטרויט אינו "הגיבור" ממש, ולכן חייו המסובכים, מות אהובו ויחסה של האחות אליו, הם מבט "הצידה" שמטרתו מחד גיסא לאפיין את הבלש הקוייר ומשיכתו למעודון זנות וסמים, דה לוקס, ומאידך גיסא, אפיון החברה בת הזמן. כן, ונכון, יש אפילו רמז לא דק על תחילת דרכו של לדטרויט בניו יורק, עם בעלי "דה לוקס", [בעבר בעלי "סיירה" שלדטרויט השתתף בסגירתו.]המשיכה הפרועה אליו, וה"מתנה" שקיבל בזכות זה.
אבל ובעצם, הסדרה בעיקר עוקבת אחרי וינסט אנדרסון [קאמברבאצ'] שמאבד את בנו, מאבד את עצמו ומוצא גאולה ב-ביבים. הריאליזציה הקיצונית הזו, של הגאולה הנוצרית או היהודית [בקבלה, ירידה לקליפות והצלת ניצוצות של אור] מעוררת השתאות, אצלי לפחות, בזכות העיצוב המבריק של "עיר הגיהנום" תחת העיר, באיזורי הביוב, סביב תחנות הרכבת התחתית. לא חושב שהם "מקוריים" מאוד, אבל העוצמה הויזואלית, הדמויות איתן אדגר [הבן] נמצא בידיאלוג, "הטוב והרע", "התקווה וההצלה" מול חיים כזונת ביבים - אלה רכיבים שמעלים את היסודות הסנסציוניים בסדרה, אך גם תורמים למלודרמה ריאליסטית לא להפוך ל"קיטשית" מדיי.
בסוף יש ERIC
אריק הוא מפלצת שאדגר מצייר, שככל הנראה מייצגת את אביו הנוכח-הנפקד, וינסט. אריק הוא גם החבר הדמיוני של וינסט, שמציל אותו מצרות. אחד הסצינות הקורעות, אבל גם החשובות, הוא צילום של וינסט נלחם באריק, כלומר בעצמו. תצוגת משחק מופלאה של קאמברבאצ'. הבובה הממשית, אותה הוא מממש מציורי בנו ורוצה לעצב, ממלאת את התפקיד שנתן לה וינסט בשיאיה של חרדתו, התפרקות נישואיו והקצנת הניכור ממשפחתו, הבובה שבעזרתה יציל את בנו.

לא ארחיב על משפחתו של אדגר ו-וינסט. כרגיל אותו סיפור נצחי של הורים עשירים ומנוכרים לילדיהם. אמנם לוינסט יש זכרונות ילדות טובים מאביו אבל הוא חייב להיפרד מאביו ולזהות את הרעילות שדמות אביו טבעה בו, וגם אותה לזנוח. מול אדגר האובד, ישנו מרלון רושן, נער-זונה שבמשך 11 חודשים המשטרה עסקה באי חיפוש אחריו. משמעותי או לא משמעותי, מי שעסק בטיוח הוא מפקדו של לדטרויט, קריפ. היש רמז עבה מזה?
[/SPOILER]

מומלץ ביותר!!
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה