זאת הייתה אחת הסדרות היפות שצפיתי בהן, ואני כותבת את זה אחרי שלא התחברתי אליה מהתחלה. את הפרק הראשון לקח לי שלושה ימים לסיים, כי אני כזאת נוראית. לקח לי זמן להתחבר כי בהתחלה חשבתי שזאת הולכת להיות סדרת אימוץ נדושה ורגשנית וזה לא נראה לי מעניין כל כך, וגם חשבתי שהנושא המרכזי יהיה, שאחד מזוג ממש רוצה לאמץ ואחר מסויג ועושה את זה רק לרצות את הראשון, וזה נראה עוד יותר לא מעניין וגם דיי קראנג'י לצפייה. אבל המשכתי לצפות כי קודם כל אנדי פשוט כבש אותי (איך אפשר שלא?) וכל הסצינות היו כתובות והערוכות ממש ממש יפה, עם הומור בריטי יבש בדיוק במידה הנכונה שתמנע מהם להפוך לאובר דרמטיות, וגם ככל שהסדרה התקדמה העלילה, שהייתה שונה מהתבנית הצפויה שחשבתי בהתחלה שהיא הולכת להיות, שאבה אותי אליה יותר ויותר.
בשיחות הראשונות של גבריאל עם העובדת הסוציאלית, שבמקביל אנחנו רואים פלאשבקים מהעבר שלו כילד שגדל עם אבא מאוד דתי ונוקשה, הייתי בטוחה שגייב סתם מחרטט לעובדת הסוציאלית ושאבא שלו בכלל לא בקשר איתו ולא יודע כלום. אחד הדברים שממש הפתיעו אותי זה לגלות שאבא של גבריאל לא רק ידע בהווה שהבן שלו הומו, הוא גם ידע על הזוגיות שלו עם אנדי והכיר אותו וגם נראה שהוא ממש אוהב אותו (טוב, איך אפשר שלא). יחד עם זאת, זה היה גם ברור שאבא שלו עדיין מסוייג ובעל דעות שמרניות מאוד ושזה בעצם לא הכל שחור או לבן. אהבתי שאנדי ענה לאבא של גייב בתגובה לטענה שלו שילד צריך אמא, ש'לא ,ילד לא צריך אמא, ילד צריך אהבה.' כי הם בעצם לא ענה רק לאבא של גייב הוא ענה לגייב עצמו ולפחד שלו ולחשש שלו בתור מי שגדל בלי אמא בעצמו וכן הרגיש זה חסר לו מאוד, ש'לא, מה שהיה חסר לך בתור ילד זה לא דמות של אמא דווקא אלא דמות הורית שאוהבת אותך ללא סייג'. הזוגיות של אנדי וגייב הייתה כל כך מקסימה ובכלל לא מה שחשבתי בהתחלה שהיא תהיה, אחד הקטעים הטובים היה שהם הלכו ליום אימוץ הזה, או שאיך שלא קראו לזה, ושוב פעם גייב מפתיע אותי שדווקא הוא מתחבר לילדה העיוורת ואנדי הוא זה שמתקשה לנהל איתה שיחה. ואז גייב שוב מפתיע אותי בתשובה הקרה שלו, למה זה היה קל לו להתחבר אליה, כי אין סיכון, כי ברור שהם לא יקחו אותה, אני חושבת שלאנדי היה יותר קשה בסיטואציה הזאת דווקא בגלל זה, כי אם הם לא הולכים לאמץ אותה האם הוא באמת מוכן להכיר להסתכן בכך שהוא יקשר רגשית? והקטע הכי טוב בכל היום אימוץ הייתה השיחה הפרטית שלהם בחדר לבד (כלומר, לפחות רוב הזמן שהיא התנהלה הם חשבו שהם לבד

). היה לי קצת מוזר שהם הגיעו ליום הזה עם חולצות טי של סופרמן כי חשבתי שגייב דווקא היה עף על הזדמנות לתפור לשניים תחפושות יותר יצירתיות. אבל אולי זה קשור לשנאה עצמית שהוא סבל ממנה בגלל החינוך שלו וברור שהיא עדיין משפיעה.
אם לקח לי זמן להתחבר לסדרה בפרק הראשון, הפרק השני כבר היה סיפור אחר לגמרי, השעה של הפרק פשוט טסה לי, כל כך הרבה קטעים חמודים של אנדי וגייב ושל אנדי וגייב עם ג'ייק

. אבל היו גם רגעים יותר קשים וכואבים, כמו כל התלבטות של אנדי בפרק בין גייב לג'ייק. והשם של הפרק, 'איתך או בלעדיך' שמטעה אותנו לחשוב שזה מה שהולך לקרות בסוף, שאנדי יבין שגייב לא מוכן או רוצה לאמץ את ג'ייק, ויבחר לאמץ אותו לבד. חוץ מזה, אחד הרגעים הקשים לצפייה בפרק היה הרגע שגייב לקח את ג'ייק לשחק כדורגל וג'ייק התחיל לבעוט עליו את הכדור, מחזיר אותו לימים בתיכון שהבריונים היו מתעללים בו, אני מודה שגם אני קצת רציתי לצרוח על ג'ייק שיפסיק כבר (או לפחות להחרים לו את הכדור), ואז גייב באמת מתפרץ עליו וג'ייק בתגובה נבהל ומתכנס בתוך עצמו

. אבל אחרי הרגע הזה מגיע אחד הקטעים הכי חמודים עם השיחה של גייב וג'ייק שהם מאופרים

. שמחתי גם לגלות קצת יותר על העבר של אנדי בפרק הזה, אני לא יודעת למה אבל בפרק הראשון שהיה ברור שאבא שלו לא בתמונה ישר חשבתי שאבא שלו מת כמו אמא של ג'ייק, שהראו אותו מסתכל על אבא בגן עם הבן שלו, גם חשבתי שזה בגלל שהוא חושב על ג'ייק. בסוף התברר שזה בכלל בגלל אבא הנוראי שלו שהיה מעמיד פנים שהוא לא בבית שאנדי היה בא לבקר אצלו

. הסוף של הפרק היה נוראי כי למה? למה? למה לשבור לי ולגייב את הלב?


הסוף הזה קצת הוציא לי את החשק להמשיך לצפות, איך אפשר להמשיך בלי אנדי? תסריטאים רעים שכמותכם!
טוב, אז אחרי שעבר יום שלם מאז שצפיתי בפרק השני נכנעתי והמשכתי לשלישי בתקווה שהייתה איזושהי אי הבנה מצערת ואנדי לא באמת מת. אבל לא

. אחרי שאנדי מת לא הייתי בטוחה שגייב עדיין ירצה את ג'ייק ויותר מזה לא הייתי בטוחה שעדיין מערכת הרווחה תהיה מוכנה למסור לו אותו (שאלה שלא חשבתי כלל לשאול במצב הפוך שבו אנדי יגדל את ג'ייק לבד). בתחילת הפרק זה עדיין מאוד לא ברור מה המחשבות של גייב עכשיו לגבי האימוץ של ג'ייק, אפילו אחרי השיחה שלו עם אבא שלו, ששוב פעם מצד אחד הפתיע שהוא בחר להשתתף במצעד הלוויה מצד שני אמר לגייב את המשפט הכי מטומטם 'זה יצא לטובה בקשר לג'ייק' כי באמת, אין יום יותר מתאים מיום הלוויה של אהוב של הבן שלך כדי להגיד לו מזל שהוא מת לפני שהספקתם לאמץ את הילד שרציתם

, לא הכי ברור עם גייב ענה לאבא שלו שברור שהוא מתכוון לאמץ את ג'ייק כי זה מה שהוא תמיד חשב או כי הוא פשוט רותח עליו. וגם אחרי זה לא היה ברור לי אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה את ג'ייק או בשביל אמא של אנדי, הרגע שבאמת התחלתי להרגיש שהוא רוצה את ג'ייק מאוד הייתה דווקא בשיחה שלו עם אמא של ג'ייק. בפרק עצמו היה הרבה חלקים דיי קלישאתיים כמו הדרך שבה גייב בחר להתאבל, ועובדת הסוציאלית המצחיקה הזאת שאמרה לו שאין דרך לא נכונה להתאבל, את באמת אומרת את זה למישהו שנגמל מסמים כאילו ה-לו? מה חשבת שיקרה?? הדרך להראות את חמשת שלבי האבל שגייב עובר עם משפטים שהדמות אומרת שמראות באיזה שלב בתהליך האבל הוא נמצא. השיחה שלו עם אמא של ג'ייק שהוא מספר לה שג'ייק הוא 'חכם ומצחיק מאוד מצחיק' שזה בערך משפט שאומרים על כל אחד שרוצים לתאר כ'מדהים' בכל סדרה. אבל למרות שלא היה הרבה מקוריות ברגעים האלו עדיין נהניתי מהם מאוד, במיוחד מהשיחה של גייב עם אמא של ג'ייק שהייתה נורא מצחיקה ושוברת לב ביחד. ועיבוד לשיר mad world היה מקסים.