דוקטור הו 12x7
נושא הפרק מבורך, רק חבל שהכותבת (כותבים) לא ככ הצליחו לכתוב את זה כמו שצריך.
-רק בגלל שהעניין דוּבר דרך מילים הבנתי שהפרק מדבר על עצב ועל מחלות נפש, כי מבחינת רגש אני לא הרגשתי את זה בכלל. גילוי נאות אני מתמודד עם העניין לא מעט בחיי לכן הייתי חושב שפרק כזה היה גורם לי להרגיש משהו, and well, הרגשתי ממש כלום. היה כדאי להם להסתכל על ״וינסנט והדוקטור״ מעונה 5 כדי לקבל השראה.
-טעות מרכזית פה בעיניי זה שאין פה מוקד רגשי. לא יודע אם זה מושג אמיתי או שהמצאתי, אבל הכוונה היא שאין לנו פה מישהו להתמקד בו וברגש שלו, וזה פרק שכל כך צריך מישהו כזה שנוכל להרגיש דרכו את מה שהפרק רוצה שנרגיש. הבחירה הכל כך מובנת מאליה היא *יאז*, שסוףףף סוףףףף מקבלת פיתוח וסיפור רקע די מפתיע אבל היא מקבלת רק חמש דקות בסוף הפרק בשביל הפלאשבק שלה, כשכל הסיפור הזה יכל לעגן את כל הפרק בצורה כל כך יפה, ולתת סוף סוף חיים אמיתיים בדמות של יאז. היא הייתה צריכה להיות המוקד של הפרק בעיניי. גם ריאן וגרהאם יכלו לקבל את הרגעים שלהם (זה ממילא כל מה שהם קיבלו- רגעים), אבל בעיניי זה היה צריך להיות של יאז.
-בפרק הזה במיוחד בלט לי משהו- אני חושב שדוקטור הו איבדה את היכולת שלה לספר סיפורים באופן מעניין. כל הפרקים נראים אותו דבר, נשמעים אותו דבר, מספרים סיפור באותה דרך. אנליטית, מסבירנית, די משעממת. זה לא משנה אם יש רעיונות נפלאים, זה הולך לאיבוד באיך שהסדרה בוחרת לספר את הסיפור. וחבל. אחד הדברים שככ אהבתי בסדרה זה שכל פרק היה נראה אחרת איכשהו. לכל פרק היה פסקול מיוחד. פתאום יכל להיות פרק אגתה כריסטי והוא היה נראה שונה לחלוטין מהפרק בספרייה שבחלל שבא ישר אחרי. אם היו עושים פרק אגתה כריסטי היום, הוא כנראה לא היה נראה כזה מיוחד.
-טיפה הצחיק אותי שבמהלך הכתוביות השדרנית של הbbc נתנה את המספר של ער״ן שלהם או משהו לעזרה נפשית. לא מצחיק כי זה מטופש, זה כמובן דבר נפלא לעשות, זה הצחיק אותי כי זה לא הרגיש לי נחוץ. באמת שלא הרגשתי הרבה מהפרק הזה, אם בכלל. רק את יאז הרגשתי, וגם way too little כי לא נתנו לה את הזמן שלה. איזה דמות טרגית. (בגלל חוסר תשומת הלב אליה מהסדרה) הם עשו את אותו הדבר (לתת את המספר) אחרי ״וינסנט והדוקטור״ אבל שם זה הרגיש הרבה יותר נכון.
-היה פרק בSarah Jane adventures שקוראים לו the nightmare man שיש שם יצור שמשתלט לך על הסיוטים. גם עשוי יותר טוב מהפרק הזה.
-נראה לי שהרשע של הפרק שיחק בטורצ׳ווד, עונה 3.
-בכלל כל העלילה של הפרק עם הרשעים האלה הרגישה מיותרת. היא גם נפתרה בכזאת קלות ואז ישר הלכנו לקטעים ״הרגשיים״ של יאז והשאר, וזה ככ ברור שזה מה שבאמת מעניין את הכותבת. (As it should! זה הכי engaging) הם לגמרי יכלו לפשט את כל העלילה על הרשעים, ושהמיקוד האמיתי של הפרק יהיה הסיוטים עצמם, הרגשות, הפחדים והעצב.
-הייתי מוותר על כל מה שקשור לסוריה. חלילה לא משהו נגד, פשוט מרגיש מאוד מיותר.
-השיחה של גרהאם והדוקטור בסוף צרמה לי. אתם לא יכולים לכתוב אותה כמישהי שלא יודעת לדבר פתאום כשזה נוח לכם. היא מלכת הנאומים הרי, מה העניינים פתאום? וזה רק מחזק לי את זה שוואט דה פאק גרהאם עושה איתה, הם אפילו לא כאלה חברים טובים מסתבר.
-במהלך הפרק נרמז שיאז ואחותה מתאבלות על משהו, שזה anniversary לאיזה משהו שקרה ונרמז שזה קשור לפלאשבק הזה שלה. אבל בסוף זה לא קשור לפלאשבק שלה ולא נראה בכלל שהן מתאבלות יותר. קיצר זה ננטש. אולי פשוט יספרו בפעם אחרת, או שלא הבנתי משהו.
נראה לי שזהו. רעיונות טובים (בחלקם), נושא נפלא וחשוב לפרק, ביצוע צולע.
#JusticeForYaz