טריפל סיכום-סיום: באנשי, הרומן והצמד
באנשי
סדרה טובה אך עצם מרכזיותה בפעולה גרע ממנה מבחינתי. קודם כל, ריבוי סצינות המכות המוגזמות האלו כמו שיש בסרטי קולנוע...וכיוצא מכך שהדמות הראשית (הוד) רב מכות כל פרק ויוצא מכך כגיבור-על שסופג הכל וממשיך הלאה כאילו כלום (לפחות בעונות 1-3 נגיד) אז...אני אישית פחות מתלהב מחוסר ההיגיון הזה
מה גם שהייתי נהנה ממנה יותר אילולא צפיתי בה כבינג', בגלל כל הסיבות שכתבתי לעיל היא "כבדה" לצפייה רצופה פרק אחרי פרק.
חבל שאין סדרת-בת לאור המשפט שסגר את הסדרה "מעניין מה תעשה עכשיו כשתתחיל בחיים חדשים רחוק מבאנשי", זה בהחלט יכול להיות מעניין לראות אותו מגיע לעיר הגדולה נגיד רחוק מאנה, דווה וכל השיגעון של באנשי...לא אהבתי כלל את עלילת הלוציפר ההזויה שהייתה בעונה 4, סה"כ הסדרה שמרה על התמדה ברף והיו לא מעט רציחות מזעזעות
הרומן
סדרת דרמה מפוספסת. היה סביבה הייפ בעונה ה-1 (ואולי גם ב-2) ומאז...פחות מדוברת, וחבל.
כי היא התחילה כסדרת דרמה פרובוקטיבית ומינית
והפכה להיות דרמה פסיכולוגית ככל שהתקדמו העונות (ואף כמות העירום והסקס ירדו בהתאמה, עד לכדי מצב שבעונה 5 נגיד כלל לא היו גם אם היו סצינות שמתבקש בהן). אני חושב שגם מבחינת קונספטואלית נעשו התאמות טבעיות לזמן ולרוח הסדרה, נקרא לזה כך, ומתוקף כך שמרה על עניין ועירנות- התחילה כסדרה שמתארת רומן משתי זוויות של נוח ואליסון (לרוב סצינות חוזרות רק מתוארות אחרת), וזה המשיך בעונות הבאות לזוויות גם של הלן וקול (שהתוספת שלהם הייתה מעשירה) ושל דמויות משניות נוספות (שלעתים היו מיותרות נגיד המורה או הצרפתייה שנוח יצא איתן). בעונה ה-5 הוסיפו אפילו עוד מימד- זווית "עתידנית" של ג'ואני, הבת של אליסון וקול. לא סובל את השחקנית הזאת והיה לי די קשה לנתק זאת מהדמות, למען האמת...
אך פרק 7 (למיטב זכרוני) בעימות שלה מול הרוצח של אמה היה פרק מעולה. את פרק 10 במדבר לא כ"כ אהבתי, הפרק האחרון שאורכו שעה וחצי התעסק במרביתו בשטויות, כאשר רק השליש האחרון היה מהותי לטעמי. יש כמה חורים שהייתי שמח להעלות, אבל גם ככה אין עם מי לדון בו...בסה"כ היה פרק יפה, והיה סוג של הפי-אנד ומוסר השכל- "הצאצאים לא חוזרים על טעות הוריהם"= ג'ואני חוזרת לחיק משפחתה, ואף מתברר שנוח והלן חוזרים להיות יחד (על אף כל התלאות שעברו לאורך הסדרה).
אומנם רות וילסון(אליסון) נטשה את הסדרה וזה היה מבאס (ומתוקף כך-חבל גם על קול שעזב בעקבותייה), אך אני חושב שהתסריטאים התמודדו בצורה טובה עם עזיבתם. בכללי אני חושב שלסדרה הזאת בכל עונה היה אפיון וייחוד משלה, העובדה שכל פרק מחולק ל2-3 שמר על עניין, אהבתי את הפסיכולוגיות והעומק שיש בה. לחשוב במבט לאחור כמה הדמויות עברו לאורך הסדרה...מעברי זמן, כלא, שינוי מקום/סביבה, דמויות וזוגות שהשתנו...זאת הייתה דרמה פר-אקסלנס מאלו שנשארות ולא נשכחות מבחינתי, בעיקר בגלל העובדה שהיא ליוותה אותי במשך 5 שנים, צפיתי בה כל עונה בזמנה ולא כבינג'.
הצמד
סדרה שלא התכוונתי לצפות בה, לא הייתה ברשימה שלי, ועל כן- הפתיעה אותי לטובה ואחת הטובות שיצאה לי לראות בשנים האחרונות.
רק חבל שעם התקדמות כל עונה- כך הרמה שלה ירדה מבחינתי, כלומר, העונה ה-1 הייתה הטובה ביותר מבחינת קווי העלילה והדמויות למשל, והלוואי והייתה ממשיכה בקו הזה...אך כל עונה התעסקה בתקופה אחרת של התפתחות הפורנו, ובהתאמה- השתנו הדמויות וקווי העלילה (סיסי, לארי והבנות שלהן היו חסרים...), כך יצא למשל שעונה 3 הייתה הכי חלשה. רוב התעסקות העונה האחרונה הייתה באיידס, הרבה דמויות מתו מסיבה זו ואחרות. המוות המפתיע ביותר היה של לורי שפתאום ירתה בעצמה
, לרצח של פרנקי היו סימנים מקדימים אך עדיין חבל... סצינת הסיום הייתה מרגשת ויפה עם הקפיצה ל-2019- פרנקי הולך בטיימסקוור ו"רואה" את המתים/דמויות שהיו לאורך העונה. הייתה ביקורת בוואלה שזה הזכיר במידת מה את הסיום של "עמוק באדמה" ואכן גם לי זה עלה בעת הצפייה... על אף הירידה לאורך העונות-עדיין הייתי ממליץ על צפייה בה
אגב, איזו אירונית הסמיכות בין הסיומות של הרומן והצמד שבשתיהן מבגרים את הדמויות הראשיות בפרק האחרון
סדרה טובה אך עצם מרכזיותה בפעולה גרע ממנה מבחינתי. קודם כל, ריבוי סצינות המכות המוגזמות האלו כמו שיש בסרטי קולנוע...וכיוצא מכך שהדמות הראשית (הוד) רב מכות כל פרק ויוצא מכך כגיבור-על שסופג הכל וממשיך הלאה כאילו כלום (לפחות בעונות 1-3 נגיד) אז...אני אישית פחות מתלהב מחוסר ההיגיון הזה
מה גם שהייתי נהנה ממנה יותר אילולא צפיתי בה כבינג', בגלל כל הסיבות שכתבתי לעיל היא "כבדה" לצפייה רצופה פרק אחרי פרק.
חבל שאין סדרת-בת לאור המשפט שסגר את הסדרה "מעניין מה תעשה עכשיו כשתתחיל בחיים חדשים רחוק מבאנשי", זה בהחלט יכול להיות מעניין לראות אותו מגיע לעיר הגדולה נגיד רחוק מאנה, דווה וכל השיגעון של באנשי...לא אהבתי כלל את עלילת הלוציפר ההזויה שהייתה בעונה 4, סה"כ הסדרה שמרה על התמדה ברף והיו לא מעט רציחות מזעזעות
סדרת דרמה מפוספסת. היה סביבה הייפ בעונה ה-1 (ואולי גם ב-2) ומאז...פחות מדוברת, וחבל.
כי היא התחילה כסדרת דרמה פרובוקטיבית ומינית
אומנם רות וילסון(אליסון) נטשה את הסדרה וזה היה מבאס (ומתוקף כך-חבל גם על קול שעזב בעקבותייה), אך אני חושב שהתסריטאים התמודדו בצורה טובה עם עזיבתם. בכללי אני חושב שלסדרה הזאת בכל עונה היה אפיון וייחוד משלה, העובדה שכל פרק מחולק ל2-3 שמר על עניין, אהבתי את הפסיכולוגיות והעומק שיש בה. לחשוב במבט לאחור כמה הדמויות עברו לאורך הסדרה...מעברי זמן, כלא, שינוי מקום/סביבה, דמויות וזוגות שהשתנו...זאת הייתה דרמה פר-אקסלנס מאלו שנשארות ולא נשכחות מבחינתי, בעיקר בגלל העובדה שהיא ליוותה אותי במשך 5 שנים, צפיתי בה כל עונה בזמנה ולא כבינג'.
סדרה שלא התכוונתי לצפות בה, לא הייתה ברשימה שלי, ועל כן- הפתיעה אותי לטובה ואחת הטובות שיצאה לי לראות בשנים האחרונות.
רק חבל שעם התקדמות כל עונה- כך הרמה שלה ירדה מבחינתי, כלומר, העונה ה-1 הייתה הטובה ביותר מבחינת קווי העלילה והדמויות למשל, והלוואי והייתה ממשיכה בקו הזה...אך כל עונה התעסקה בתקופה אחרת של התפתחות הפורנו, ובהתאמה- השתנו הדמויות וקווי העלילה (סיסי, לארי והבנות שלהן היו חסרים...), כך יצא למשל שעונה 3 הייתה הכי חלשה. רוב התעסקות העונה האחרונה הייתה באיידס, הרבה דמויות מתו מסיבה זו ואחרות. המוות המפתיע ביותר היה של לורי שפתאום ירתה בעצמה
