הקשר עליו מדובר
בצייני לעניין תנורו של עכנאי, לא היתה כוונתי לסוגייה של הלכה עוקרת מקרא, אלא לציון העובדה כי ביסוד הוויכוח בין חכמים לר´ אליעזר עומדות שתי השקפות שונות לגבי ההתייחסות לדרכי ההכרעה. לפי זה, ר´ אליעזר לא מהסס לגייס גם את התפיסה המיסטית, בעוד חז"ל מגבילים זאת לאמות מידה הבנויות על קטגוריה משפטית. העניין של: " כל שערי חכמה ניתנו למשה בסיני" מקובלת גם על הרמב"ם. אלא שכמובן השאלה היא מה נכנס בגדר המושג ´חכמה´ האם המתודה הפרשנית,קרי: עקרונות יסוד, או גם את הפרטים. כמו כן, השאלה היא: האם המדע כלול בתוך העניין הזה אם לאו. כאמור שיטת הרמב"ם שהמדע לא כלול בכך, והוא נתון לשינויים חדשים לבקרים. נקודת המוצא העיונית שלי נשענת על דברי הרמב"ם עצמו, במורה נבוכים, ח"א, פרק, ע"א. " דע כי המדעים הרבים שהיו באומתינו באמתת הדברים הללו, אבדו במשך הזמן" אולם כמובן המושג חכמה ומדע האמורה כאן, אינה מתייחסת למה שנקרא אצלינו מדעי הטבע אלא לגרעיני מחשבה פילוסופית. וכפי שמבאר זאת הרמב"ם, בפרק האחרון של מורה נבוכים, ח"ג, פרק נד.