דיון...

[הורסמאן]

מסכים

 

[הורסמאן]

אחת הסיבות שהסכמתי

כל כך בקלות, נתקלתי עכשיו בכמה תמונות. שני אחים, לשניהם היתה את אותה הנגישות בדיוק. הגדול, כמו בתמונה, אף פעם לא רכש את זה, (גם לא מאוד ניסה). הקטן כנראה נולד עם זה.

 

[Hunny Bun]

../images/Emo205.gif מנהלת ../images/Emo70.gif מנהלת ../images/Emo70.gif

יש כאן הסכמה

אין ויכוח

אני דורשת לתעד

לרשום בפרוטוקול

לתייק בארכיון

להכניס לכספת במוזיאון

מהר מהר לפני שזה יעלם

תגידו, יש מספיק סימני קריאה?

 

[dixie chick]

פליפרית סחטיין על הדיון המעניין

אכן יצא לי לדבר על זה הרבה פעמים עם אנשים בחו"ל, ולתהות על העניין הרבה זמן. אני מסכימה שיש מקרים שבהם אפשר אפילו להתחיל לרכב בשנות ה20 ולהצליח מאוד (אני אביא דוגמאות בהמשך פשוט כרגע אני לא מוצאת את הקישור אליו רציתי לקשר), אבל יש אדם כזה והוא ניצח את הפיצ'וריטי 4 פעמים... ואני מסכימה שזה הרבה מאוד לב, יותר מזה שזה לב זה עניין של אופי. זה נכון מאוד ובעיקר בעולם הסוסים שרצון התמדה ושכל יכולים בהחלט לקנות לך את הכישור הזה ותוכל להנות מסוסים ברמה מקצועית מאוד להרבה זמן. אבל להיות איש סוסים, איך לגשת לסוס, איך הסוס חושב, מה הוא משדר וכן הלאה יש כאלה שיודעים, יש כאלה שלא. אני כ-ן בטוחה שהשקעה, רצון והתמדה יכולים לפצות על כל העדר של כשרון טבעי א-ב-ל לעיתים קרובות זה לא קורה... כי אותו אדם שמנסה מתאכזב מהתקדמותו האיטית לעומת אנשים "מוכשרים טבעית" יותר ממנו כי אותו אדם לא יכול להקדיש את המאמצים גם הנפשיים גם הפיזיים וגם השכליים (כי הוא בעצם צריך להשתמש במוח שלו כדי לפצות על העדר התחושה הטבעית, בשבילו זה תמיד לחשוב 5 צעדים קדימה) כדי לפצות על העדר התחושה הטבעית. דוקא אני לא מסכימה עם הדוגמא של הורסמן לגבי הסוס שדורך על הרגל, אני התחלתי לרכב בגיל 19 שזה גיל מאוחר לכל הדעות ואני כיום אשכרה קופצת הצידה כל פעם כשסוס חושב להשעין משקל לכיווני ויש איזשהוא סיכוי שהוא ידרוך עלי, כאב מלמד בכל גיל

אבל דוגמא אחרת אפשר לראות באנשים שהולכים להביא סוסים מגדרות או מרעים- איש סוסים יגש בצורה שונה לגמרה להפריד ולתפוס את הסוס הרצוי מאשר איש שאינו איש סוסים. איש סוסים יגש כמו סוס: מהצד, הליכה שקטה זורמת ורגועה, לא מאיים, יאגף כשצריך, יסוג כשצריך. איש שאינו מבין כלום יגש כמו טורף: חזיתית, גוף גבוה, הרבה רעש וצלצולים. זה כן כישור נרכש- אני הייתי ניגשת כמו "טורף" פעם, ועם הנסיון למדתי לגשת כמו סוס, מתי סוס "מסמן" שאפשר להתקרב, מתי הוא מרגיש מאוים, מתי אני חוסמת אותו, מתי אני נותנת לו פתח לברוח, מתי הוא "עובד" עלי... אבל היום בהנתן לי משימות שאותן לא "רכשתי" לא אדע לעשות אותן, למשל להבריח עדר של 40 סייחות חוצפניות מערמות החציר של החווה, ולהוביל אותן כל הדרך דרך 10 שערים שונים עד לגדרה שלהן, זה משהו שקרה לי פעם ושלא הצלחתי לעשות, והבוס שלי אז שהוא איש סוסים מדהים, הלך אליהן, "איתר" את המנהיגות, זרק עליהן 5 אבנים קטנות והן כולן רצו ביחד בדיוק לאן שהוא רצה וכיוון אותן. לכן אני למשל לא מגדירה את עצמי כאשת סוסים, כל הידע שלי בטיפול וגישה הגיע מתוך מחשבה ולמידה, לא מתוך כשרון טבעי או בתת מודע, כשאני ניגשת לסוס אני חושבת על כל פעולה, אני מגדירה כל צעד ובוחנת אותו בכל רגע נתון... זה מפצה אבל לכן אני לעולם לא אהיה "מעולה".

 

[הורסמאן]

זהו בדיוק ההבדל

איש סוסים לא קופץ הצידה, הוא פשוט מזיז מעט את הרגל בלי לחשוב על זה.

 

[dixie chick]

תלוי כמה כאב לאדם כילד... ../images/Emo8.gif

הרעיון זהה- הוא מזהה את התזוזה של הכתף. את זה אני גם יודעת בוודאות שאני כיום מזהה כי קל לי להבין את זה גם אצל סייחים ירוקים... וזה לא מחמאה עצמית זה מאיש סוסים שאני מכבדת מאוד שאמר לי את זה.

 

[dixie chick]

להבין את זה גם אצל סייחים ירוקים=

לדעת איך לגשת אליהם ולאן ומתי הם הולכים להזיז את הכתף כדי לברוח ממני כשאני מנסה למשל ללמד אותם להרים רגל אחורית.

 

[הורסמאן]

אכן תלוי כמה כאב

אך תלוי עוד יותר, כמה הוא הספיק להשכיח את הכאב, בכך שהוא הזיז את הרגל בזמן. תלוי אם זה הפך לטבע שני, או שזאת עדיין פעולה שנעשית מתוך זכרון של הכאב.

 

[liors72]

בטח שתהיי

 

[תםטםOHIO]

שילוב של כל מה שכתבת וכנראה עוד

 

[אנרכיסטית]

לדעתי

כישרון לרכיבה זה דבר מולד- יש אנשים שלנצח ינסו לשפץ את הישיבה שלהם, ויש אנשים שאחרי שנה יושבים מושלם. טכניקה זה דבר נרכש. אף אחד לא נולד עם יכולות טכניות, לרכב, לטפל, לנקות רגליים, לנקות תאים, להוביל, לשים מתג. צריך ללמוד את זה. הבנה של סוסים זה משהו שנקלט עם הזמן- כמו שקורה לי שאני נמצאת עם חבר ויודעת מה הוא יגיד או איזו תנועה הוא יעשה לפני שהוא עושה אותה. לעומת זאת, אם אני פוגשת מישהו חדש אני לא יכולה לצפות מה הוא יגיד / יעשה. אני יודעת איך סוס יתנהג (בהקשר של סוס מזיז כתף..), כי הייתי ליד סוסים כל כך הרבה זמן עד שזה נהיה טבע שני. אבל יש מימד נוסף שאם תרצי לקרוא לזה בשם, אז לדעתי זה "איש סוסים". אותו מימד שכשהייתי בת שלוש גרם לי להתמכר לסדרה "פוני קטן" בצורה חסרת מעצורים.. אותו כוח מניע שכשהייתי בת חמש, דחף אותי לנדנד לאבא שלי בלי סוף שישים אותי על הסוסים האלה בקניון ששמים בהם שקל והם זזים.. אותו דבר שגרם לי בלונה פארק תמיד לרצות לעלות על הקרוסלה של הסוסים, ובפסח לבקש בובה של סוס בתמורה לאפיקומן.. אותה התרגשות שליוותה אותי כשבכיתה ד' סוף סוף הגשמתי חלום, ונרשמתי לחוג רכיבה. רק להיות על סוס. זה בפנים, זה בכל האיברים, זה בדם וזה איש סוסים.

 

[איב05]

שלום לכולם... ובמיוחד לליאור...

נכנסתי לפורום כיוון שליאור העיר את תשומת ליבי לפורומים... אז נכנסתי בכדי להציץ... ופתאום גיליתי אותו כאן... כך הגעתי לדיונכם בנושא אנשי סוסים ורוכבים... לעניות דעתי... ולדעתי האישית, זהו עניין שאין בו חוקים! בכל שלב ובכל גיל בחיים אנחנו יכולים לגלות אצלנו פינות נסתרות שלא יצא לנו להתוודע אליהן לפני כן מסיבות החיים (סיבות כאלו ואחרות... "נסתרות דרכי האל"...) ולגלות ש - *יש לנו אהבה גדולה לדבר... *שאנחנו אפילו ממש כשרוניים בדבר... *שאנחנו מדברים "סוסית" ועד היום לא ידענו.... *שאנחנו יושבים על הסוס כאילו נולדנו עליו ואף אחד לא סיפר לנו... וכו'..וכו'... נכון שכילדים הרבה יותר קל לנו להכנס לעניין כי ילדים הם נתולי עכבות ופחדים... פחות ממבוגרים בכל אופן... למבוגרים יש דמיון פאסימי בעוד לילדים יש נבואות אופטימיות בד"כ.... אז אכן כמבוגרים אנו נוטים להכנס לנושאים חדשים ביתר זהירות ועם הגיון וזהירות מירביים מראש... ואכן כן... האהבה שלנו לדבר... היא קרש קפיצה ענקי ללמידתה והבנתה של החיה העוצמתית הזו!! כמבוגרים, מכשנמצאה האהבה לדבר, איתה יבוא הרצון להכיר... ואיתו יגיע בהתאם להדרכה נכונה, הריספקט לחיה האצילית והעוצמתית הזו... ויחד עם זה נתוודע גם לרגישויות העדינות שלה ולשבריריות שלה... עם הזמן, עם ההדרכה ועם הרספקט שנעניק לה, כך יבוא ויתגלה לו הכשרון... באם כרוכב או באם כאיש סוסים... ואולי אף לשניהם...זה כבר לא משנה!!! מערכת היחסים הנקראת "horesmanship" - בנויה בחלקה מידע הנובע מהשכל ומהישבן... (זהו החלק הגופני הנרכש...) ובחלקה השני מהאהבה לדבר... האהבה לחיה... הרצון להכירה היטב והרצון שתכיר אותך... מערכת של אמון הדדי שנבנית עם הזמן - היא היא שבאה מהאהבה לדבר (מהנפש...). תחום הרכיבה ומערכת היחסים עם הסוס בנוי משתי מערכות המשולבות גם יחד - גוף ונפש!!! ברגע שישנה האהבה ומתבצעת למידה והפנמה - הרי שאתה המאושר באדם... ולא משנה רמת האיכויות אליהן תגיע... העיקר ההתעסקות במה שהלב שלך לוקח אותך אליו... אז... לליאור ולכל המתעסקים בדבר... החשוב מכל היא אהבתנו לסוס, לנפשו ולעצמנו ביחד איתו... ועצם העובדה שכולנו כאן בפורום אוהבים סוסים ועוסקים בזה - בין אם פעם בחודש ובין אם שלוש ארבע פעמים בשבוע, הרי שאנו כבר - מאושרים!! אז... מה זה משנה בני כמה אנחנו מתחילים??... מתי??? ואיפה???.... החשוב הוא בעשייה, בלמידה, ובעיקר - באהבה!!! תהנו ותשמרו על עצמכם ועל סוסיכם!!! אביבית ובר