דעתי
קודם כל, לשאלתך: התעללות היא התעללות היא התעללות. התעללות נפשית עלולה להותיר צלקות עמוקות יותר, כואבות יותר, חמורות יותר, קשות יותר לריפוי (וגם יקרות יותר לריפוי). גם בלשוננו היומיומית, אנחנו מכנים משבר נפשי (למשל, פטירה של מישהו קרוב, מחלה, או פיטורין) "מכה", ולדעתי השפה משקפת היטב את הלוך הרוח במקרה זה. עכשיו למשהו אחר מאותו השרשור: חשוב להדגיש שלאשה המוכה יש כח של ממש רק בסטירה הראשנה. אז עדיין לא נכנסה למעגל ההתקרבנות, עדיין לא מאמינה שהכל באשמתה, עדיין לא "התרגלה" למעמדה החדש כאסקופה נדרסת. אחר כך מתחיל מעגל ההרס, שממנו קשה לצאת, ולעתים, לצערנו משחרר ממנו רק המוות. אחת הבעיות בהתעללות נפשית היא שקשה מאד לזהות אותה, גם לאשה עצמה וגם לסביבתה הקרובה. בעוד שסטירה היא אות אזהרה ברור, בולט בשטח, הרי הפעם הראשונה שבה הבעל מכנה את אשתו בכינוי גנאי אינה זועקת לשמים באותה עצמה, בעיקר שהעלבון לא חייב להיות קללה ברורה. אני אכתוב עוד על ההבדלים כשאגיע הביתה.