דיון

funky n

New member
דיון

למה אתם חושבים שאנשים מרגישים עצב אחרי שבן אדם נפטר? לדעתי זה בדר``כ מסיבות אגואיסטיות (אני אהיה לבד/המוות מפחיד אותי וכו). גם אם יהיה מישהו נייטרלי בחיים שלנו ,אחד כזה שאנחנו לא שונאים ולא אוהבים ימות זה יכאב לנו ,כי פתאום אדם שראית כל הזמן בדרך לביצפר/בדרך לעבודה/בקפיטריה של העבודה וכו,פתאום ביום אחד הוא נעלם . זה מפחיד אז בטח שזה עושה לנו הרגשה רעה,פתאום חלק מהחיים שלנו חסר. מה אתם חושבים על זה?
 

sivosh

New member
דבר ראשון למה את ערב בשעות כאלו?!

דבר שני, מאוד תלוי עד כמה היינו קרובים לאותו דבר. אם זה רק מכר שהיינו רואים אז אנחנו בני אדם כולנו אוהבים הרגלים ופתאום שינוי הרגל וזה שלא רואים מישהו זה משנה. אני לא חושבת שזה רק קשור לאגואיזם- כמובן יש את הפחד של להיות לבד והמוות מפחיד, אבל עצם זה שאותו אדם איננו זה תחושה קשה זה אדם שהתרגלת לראות כל יום מישהו שכל כך אהבת פתאום כבר לא שם זה לא קל! סתם לדוגמא גם פרידה של בני זוג, תראי אנשים "מתאבלים" שקשה להם להתאושש מהפרידה ולא מוצאים את עצמם. גם במוות זה ככה... יקירתי, אחלה דיון, ולקח לי זמן לחשוב, רגע מה אנחנו אגואיסטים?!
 

funky n

New member
../images/Emo12.gif אמא ?

יש לי נידודי שינה.. אגב הרגת אותי עם ה"תלוי כמה היינו קרובים לאותו דבר"
וכן יש בזה קצת משהו..אבל אם אני אחת שלוקחת את האבל בקלות ?
 

sivosh

New member
כמובן זה דבר=אדם

אני חושבת... תראי באיזה שעה כתבתי לך!!!! זה מאוד מוקדם לפנות בוקר!
 

funky n

New member
"דבר" פחחחחחחחחחח זה היה גדול..

גברתי זה ב10 בבוקר..זה לא לפנות בוקר ולא מוקדם..זה כמעט צהריים.. תירוצים לא מוצלחים
 

yaeli20

New member
אצלי זה 10 לפנות בוקר! ../images/Emo6.gif הצחקתן אותי! ../images/Emo6.gif

 

sivosh

New member
יעלוש, אני שמחה שאנחנו מבדרות אותך!

ד"א מה אם איזה מיני מפגשון? נארגן משהו?
 

yaeli20

New member
דעתי

אני חושבת שהעצבות שלנו היא ממקום של לא יהיה לנו את אותו אדם בחיים שלנו, לא יודעת אם לקרוא לזה אגואיזם אני יכולה להגיד לך שכשחבר של אבא שלי נפטר אדם שאני מכירה מגיל אפס והיה יקר לי מאוד העצב שלי התחלק בין הכאב האישי הכאב על כך שאבא שלי איבד חבר טוב ובין הכאב על המשפחה שנשארה בלעדיו... כמו שסיווש כתבה האבל הוא תהליך שמתרחש במצבים שונים ולאו דווקא כשיש מוות, כמו שהיא ציינה אנשים מתאבלים גם כשהם נפרדים מבני זוג אם כי אולי זה גם סוג של מוות... כל שינוי בשגרת היום-יום שלנו זה דבר שאנחנו צריכים להתרגל אליו ולכן כשאדם שהיה קבוע בחיים שלנו בין אם היה קרוב אלינו ובין אם היה המוכר הקבוע בקיוסק ליד בית ספר, השינוי בחיינו קורה ולכן זה דורש מאיתנו להתרגל למציאות חדשה שלא היינו רגילים או מודעים אליה לפני כן... עוצמת האבל והעצב שלנו תלויה בקרבה שלנו לאותו אדם שהולך מאיתנו ובגיל שבו זה קרה האבל שהיה לי כשאמא שלי נפטרה שונה מהאבל שעברתי כשאדם קרוב אלי נפטר כשהייתי בגיל בוגר, זה קשור לדברים רבים מזמן הכרות עם אותו אדם דרך התבגרות נפשית ודרך הבנה של המציאות... כמו שכבר נאמר פה במקרים שונים כל אחד מתאבל באופן שונה לדוגמא אני לא חושבת שמישהו כאן מתאבל כמו שאני מתאבלת לכן אם את לוקחת את תהליך האבל בקלות זה לגיטימי לחלוטין, אני לדוגמא באבל שלי מאוד צריכה להסתגר עם עצמי ועם העצב שלי מה שהופך את כל עניין השבעה לסיוט בעיני... מצד שני אני מכירה אנשים שבמהלך האבל שלהם הדבר היחיד שהחזיק אותם "מעל קו המים" היה בדיוק הקטע שכל הזמן היו אנשים בבית... תודה על הדיון... אני עוד אחשוב על זה
 

funky n

New member
מסכימה...שבעה זה דבר טוב..

אני אישית הייתי מתחרפנת עם המחשבות אחר כך אם היה שקט בבית..0זה מה שקרה לי בלילה אגב). ככה שהשבוע באמת נתן למראות להרגע קצת.. למרות שגם לי לא היה כוח לאנשים כל כך,במיוחד לכאלה שפתאום מדברים איתך ועד עכשיו לא דיברו..אבל היה נחמד שהיו אנשים והיה פחות בודד.. (טוב נו חוץ מהדוד המרגיז שלי שעיצבן אותי עם האדישות שלו)
 

funky n

New member
אגב עכשיו נזכרתי

שאחרי שאמא נפטרה באנו הביתה וישבנו והבלונים מהיומולדת שלי עדיין היו בסלון.. היה מוזר קצת...
 

MoRoSH11

New member
סיבות אגואיסטיות?

לא מסכימה ולא אוהבת את ההגדרה הזאת. לא חושבת שלהיות עצוב/ה כי מישהו קרוב אלייך מת יש בזה משהו אגואיסטי. מותר, לדעתי, במקרים כאלה לחשוב גם על עצמך ועל מה שאתה עובר ותעבור ובשיא הכנות- אם אגם שאין לי אליו רגשות כלשהן ימות כנראה שזה לא כ"כ יהיה אכפת לי. עכשיו חלקכם תחשבו שאני בנ אדם מגעיל- ואני לא.
 

yaeli20

New member
אני יכולה להבין את קו המחשבה שלך

אני יכולה להבין את קו המחשבה שלך לגבי אנשים שלא קרובים אליך אז לא אכפת לך... אני לא יודעת אם אני יכולה להגיד שלא אכפת לי אבל האבל שלי הרבה יותר קצר עצוב לי קצת עליו אבל למחרת או יומים אחרי אני כבר בסדר... אני לא חושבת שזה הופך אותך לאדם מגעיל אני חושבת שזה הופך אותך לאנושית... יש גבול כמה עצב אדם יכול לסחוב איתו.
 
למעלה