דיון (?)
אתם מאד אוהבים מוזיקאי מסוים, מעריכים את הדרך שלו ומזדהים עם כל בחירה מוזיקלית שהוא עושה. פתאום נודע לכם על בחירה מוזיקלית קצת תמוהה מצדו, שלא הכי מתיישבת לכם מבחינת הטעם המוזיקלי שלכם או הרפיוטיישן שלו שאתם כ"כ אוהבים. איך תגיבו? תתאכזבו, או תסמכו עליו שהוא עושה את הבחירה הנכונה? פרטו, נמקו, הסבירו ובעיקר הפכו את העניין לקצת יותר הגיוני מגיבוב המלים המשונה שבהודעה הזו
אתם מאד אוהבים מוזיקאי מסוים, מעריכים את הדרך שלו ומזדהים עם כל בחירה מוזיקלית שהוא עושה. פתאום נודע לכם על בחירה מוזיקלית קצת תמוהה מצדו, שלא הכי מתיישבת לכם מבחינת הטעם המוזיקלי שלכם או הרפיוטיישן שלו שאתם כ"כ אוהבים. איך תגיבו? תתאכזבו, או תסמכו עליו שהוא עושה את הבחירה הנכונה? פרטו, נמקו, הסבירו ובעיקר הפכו את העניין לקצת יותר הגיוני מגיבוב המלים המשונה שבהודעה הזו
וכן - לדעתי משהו בנגינה החשמלית שלו נפגם בשנתיים(?) הללו - ואולי ישוב אם הוא יחליט לשוב לחומרים של רוק נטו (ומצד שני - אולי התרגלתי לצפות ממנו ליותר מדי). אפשר לקחת את השינוי שעבר על פוליקר (שמוזכר בחוט אחר), כשעבר מבנזין למוזיקה יותר אישית, והחליף למעשה את הקהל שלו (כולל גיחה ליוון, שאישית לא אהבתי בזמנו - אבל היום אני מסוגל להתמודד איתה במידה מסויימת). אפשר לקחת את הגיחה החד פעמית (לצערי) של מיקי גבריאלוב לטורקיה מולדתו ("כשחלמתי על הבית") - שאישית אהבתי יותר מרוב המוזיקה שהוא כתב - וזה למרות סלידתי ממוזיקה טורקית. אפשר להסתכל גם על אלבום כמו חתונה לבנה של שלום חנוך - הרבה אנשים לא אהבו אותו כשיצא (אישית לא היה לי אז שום טעם במוזיקה, ולא היה לי מושג לגבי האלבום, מעבר לשמו), ואותם האנשים מאוד אוהבים אותו היום. האפשרות ההפוכה היא הרכבים כמו אייס אוב בייס, מודרן שמוקינג ודומייהם (שמעולם לא אהבתי- אבל היו הרבה שכן), שמוצאים נוסחה לשיר, וממחזרים אותה על פני מספר תקליטים. אני מניח שזה לא מה שאתה רוצה בתור המוזיקה שאתה שומע. נכון?