מאד מעניין לי לקרוא את כולכן
חשוב לי להדגיש שאני לא באה לאתגר פה את הפורום או אותכן או שום דבר שכזה. אני פשוט מתחבטת בשאלה הזאת ואין מקום יותר טוב להתחבט בעניין הזה מאשר יחד איתכן. זה מוזר מאד כי בכל החיים שלי התחברתי יותר עם גברים. יש לי המון חברות טובות אבל כשנמצאים בחבורה, יותר נוח לי עם גברים ואני נוטה להיות מנויה על קבוצות גברים בעיקר. לא שאני לא מתלבשת באופן נשי. כשרואים אותי ביום-יום אני לא חושבת שאפשר להתבלבל ולחשוב שאני לא אשה (עקבים, איפור, בגדים הדוקים (בעיקר מאז שאני רצה והמידות בגדים ירדו), שיער ארוך מפוזר) אבל בהתנהגויות שלי ישנם הרבה סממנים שנחשבים "גבריים". אני טיפוס מוחצן, לא מושית בכלל (ע"ע הסירוב להשתמש באייקונים של חיבוקים, פרחים ולבבות), קשוחית שכזאת. זה עניין של אופי או מה לא אבל זאת הסיבה שתמיד היה לי נוח בקבוצה עם גברים ופחות עם קבוצות של נשים היכן שהיתה כנראה ציפיה שאהיה יותר רכה אולי?? לא יודעת. זאת לא אני. כמובן שאני סבלתי וסובלת מזה קצת. כי מצד אחד אני סחבקיה עם הגברים וזה כיף לי מצד שני הנשיות שלי כאילו מתבטלת בעיניהם וברמה של קשר בין המינים הרבה פעמים גברים או מאויימים על ידי או לא רואים בי "ממש אשה". בכל מקרה, כשזה הגיע לריצה הניגודים האלה הוארו באור זרקורים. כי מצד אחד, בוודאי שישנם הבדלים פיזיים ופיזיולוגיים שאי אפשר להתעלם מהם. הדברים שעושים אותי לגמרי אשה. פחות כוחות, פחות מהירות, מחזור, רגשי, כל מיני דברים. מצד שני אני כן רוצה להשתוות לחברה שאני נמצאת בה שהיא בעיקרה גברית לפחות ברמה התפיסתית. השאלה שאני שואלת את עצמי הרבה היא: האם זה באמת כמו שהם חושבים, שכאשר אני יוצרת קו משווה ביני לבין הגברים הרצים סביבי אני מבטלת את הנשיות שלי? ובאמת, כמו שציינה מור, הרבה רצות נרתעות ומתרחקות ממני. נראה לי שזה כיוון שגם בעיניהן אני לא לגמרי שייכת לחברה שלהן. מוזר לי כי חשבתי שהמתח הזה שמלווה אותי כל חיי ימצא פיתרון טבעי בריצה ואני מרגישה שלא וחבל לי על כך.
חשוב לי להדגיש שאני לא באה לאתגר פה את הפורום או אותכן או שום דבר שכזה. אני פשוט מתחבטת בשאלה הזאת ואין מקום יותר טוב להתחבט בעניין הזה מאשר יחד איתכן. זה מוזר מאד כי בכל החיים שלי התחברתי יותר עם גברים. יש לי המון חברות טובות אבל כשנמצאים בחבורה, יותר נוח לי עם גברים ואני נוטה להיות מנויה על קבוצות גברים בעיקר. לא שאני לא מתלבשת באופן נשי. כשרואים אותי ביום-יום אני לא חושבת שאפשר להתבלבל ולחשוב שאני לא אשה (עקבים, איפור, בגדים הדוקים (בעיקר מאז שאני רצה והמידות בגדים ירדו), שיער ארוך מפוזר) אבל בהתנהגויות שלי ישנם הרבה סממנים שנחשבים "גבריים". אני טיפוס מוחצן, לא מושית בכלל (ע"ע הסירוב להשתמש באייקונים של חיבוקים, פרחים ולבבות), קשוחית שכזאת. זה עניין של אופי או מה לא אבל זאת הסיבה שתמיד היה לי נוח בקבוצה עם גברים ופחות עם קבוצות של נשים היכן שהיתה כנראה ציפיה שאהיה יותר רכה אולי?? לא יודעת. זאת לא אני. כמובן שאני סבלתי וסובלת מזה קצת. כי מצד אחד אני סחבקיה עם הגברים וזה כיף לי מצד שני הנשיות שלי כאילו מתבטלת בעיניהם וברמה של קשר בין המינים הרבה פעמים גברים או מאויימים על ידי או לא רואים בי "ממש אשה". בכל מקרה, כשזה הגיע לריצה הניגודים האלה הוארו באור זרקורים. כי מצד אחד, בוודאי שישנם הבדלים פיזיים ופיזיולוגיים שאי אפשר להתעלם מהם. הדברים שעושים אותי לגמרי אשה. פחות כוחות, פחות מהירות, מחזור, רגשי, כל מיני דברים. מצד שני אני כן רוצה להשתוות לחברה שאני נמצאת בה שהיא בעיקרה גברית לפחות ברמה התפיסתית. השאלה שאני שואלת את עצמי הרבה היא: האם זה באמת כמו שהם חושבים, שכאשר אני יוצרת קו משווה ביני לבין הגברים הרצים סביבי אני מבטלת את הנשיות שלי? ובאמת, כמו שציינה מור, הרבה רצות נרתעות ומתרחקות ממני. נראה לי שזה כיוון שגם בעיניהן אני לא לגמרי שייכת לחברה שלהן. מוזר לי כי חשבתי שהמתח הזה שמלווה אותי כל חיי ימצא פיתרון טבעי בריצה ואני מרגישה שלא וחבל לי על כך.
) ובעניין הרכות ולהיות "ממש אישה" - כל אחת שונה, חלק מאיתנו מרגישות יותר בנוח עם הבעת רגשות בציבור ופיזור חיבוקים וחלק פחות, בדיוק כשם שבתוך אוכלוסיה גברית תמצאי גברים יותר או פחות רגישים.
