מודה ועוזב - ירוחם משל
"אודה ואתוודה שלא אכפת לי על פי איזה חוק הרבנות פועלת" לי אכפת. כשמוסד ממשלתי חורג מהחוק המסמיך אותו וקובע את גבולות פעילותו זו צריכה להיות סיבה לדאגה לכל אזרח. זו לפחות דעתי, אתה רשאי לחשוב אחרת. "אין זה מוסרי לחייב מישהוא לכתוב על משהו שהוא איננו רואה ככשר את המילה כשר" לרבנות אין שיקול דעת בענין זה. ע"פ החוק היא מחוייבת לתת למוצר הכשר אם הוא עומד בדיני הכשרות. הרבנות לא הוסמכה לקבוע דיני כשרות חדשים או לשנות את הקיימים, ובודאי שאין זה מתפקידה או מסמכותה למנוע מכירת מוצרים לא-כשרים. אם כבוד הרב המחליט בענין סבור שיש כאן אלמנט בלתי מוסרי, זכותו להתפטר מתפקידו. אין שום הלכה המחייבת אדם דתי לעבוד ברבנות, ולכן זהו הצעד המתבקש. "מערכת הכשרות הינה מושחתת , ויותר מזאת , לא צריך להיות למדינה עניין במה אוכלים אזרחיה. אולם המצב כעת הוא שונה" אכן, המערכת מושחתת ואין לה זכות קיום, לכן יש לפרקה בהקדם האפשרי. "בג"ץ כלל לא עוסק בעצם קיום הרבנות הראשית. בג"ץ מחייב להגדיר מזון מסויים ככשר" לבג"ץ אין סמכות לפרק מוסדות ממשלתיים. לעומת זאת הוא יכול לאלצם לפעול בהתאם לחוק, וזה בדיוק מה שהוא עשה. "זהו חיוב מתועב , שכל מי שיכול להתנגד לו , בין אם הוא שומר מצוות ובין אם לאו , חייב להתנגד לו." זהו חיוב צודק מאין כמוהו, אבל גם אלמלא היה כזה מי שמרגיש צורך להתנגד לו יכול לעשות זאת כאדם פרטי, לא כעובד מדינה הכפוף לחוק, לתקשי"ר ולפסיקות הבג"ץ.