אני חושבת
שמבחינה הגיונית זה טבעי וברור שאנחנו יותר רגישים ופגיעים. בסופו של דבר אין לנו הגנה כמו לאחרים. הרבה פעמים אני מרגישה ללא הגנה אפילו המון... אני צריכה להתמודד לבד מול הערות פוגעות, כעסים ומילים... ואין לי אל מי ללכת ולבכות... אם אמא שלי הייתה הייתי מספרת לה, משתפת ומרגישה הכי טוב ובטוח שבעולם. והיא הייתה מנחמת, מרגיעה והכי הכי מקבת ומבינה אותי, אני בטוחה... אבל היא לא כאן, ואין לי הגנה...
אמא כל כך רחוקה, אמא כבר לא מגנה, והיא לא תרגיע בכל פעם שנפתח הפצע. לא תמיד את אשמה, לא תמיד את יכולה, להביט עלייך מפנייך, אין לך הגנה. [אין לך הגנה/ דניאל סלומון] אין לך הגנה...