דיון: לשחק עם הילדים?

Internet Mom

New member
דיון: לשחק עם הילדים?

אני עברתי שתי תקופות כאמא- בשנים בהן עבדתי הרבה שעות לא ממש ישבתי ושיחקתי עם הילדים אלא הרגשתי שהתפקיד שלי הוא בעיקר לתת חום, אהבה, אוזן קשבת. היום, גם סביב האתר שפתחתי וגם סביב העבודה מהבית אני משחקת איתם די הרבה.

אז השאלה שלי היא כזו:

עד כמה זה חשוב לשחק עם הילדים? ולמה זה חשוב?
 
לדעתי זה מאוד חשוב לשחק...

אבא שלי לדוגמא היה משחק איתי מונופול כל שבוע כמעט.
זה היה הדבר היחיד שהוא עשה איתי והמשחק איתו כלל דיבור שלעולם לא היה מדבר איתי

עד עכשיו יש בי געגועים למשחק איתו למרות שזה היה צריך להיות עם חוקים שהוא המציא ולא ויתר אף פעם כדי לתת תחושה של ניצחון.

יש משהו בלשבת ולשחק ולהיות עם הילדים בגובה העיניים שעושה כל כך טוב בלב. אני מקפידה לעשות את זה עם הילדים בגן כל יום- במפגשים,אני עושה הכל יחד איתם-קופצת,מדלגת,משטחת על הריצפה (היממתי היום איזו אמא שבאה לראות את הגן
), ובמשחקים-יושבת ומשחקת איתם,בונה איתם בקוביות, נותנת להם לעשות לי עיצובים בשיער וכל מיני כאלה.
 

Internet Mom

New member
בוקר טוב! חשבתי שכולן יגיבו כאן...

בפורום בילוי יצירתי עם הילדים- לאף אחת אין דעה האם זה חשוב לשחק עם הילדים? ולמה?????
רק פרפרי אהבה הגיבה כאן וגרמה לי לחשוב, כרגיל, שחבל שהיא לא הגננת שלי!
 

Internet Mom

New member
אז רגע... סיכום ביניים

לא קשה לשחק עם הילדים אבל לפעמים אין כל כך חשק
זה חשוב ומשמעותי מבחינות שונות: לימוד, ערכים, קשר עם הילד

אבל נגיד שאני עונה לטענות האלה משהו כזה:

גם אמא חשובה ואסור לה להדחיק את הצרכים שלה אחרי יום קשה
אם את עצבנית וטרודה אחרי יום עבודה הילדים ירגישו והמשחק יהיה מתסכל עבור כולם
ותופעת ׳אמא משעממממםםםם׳ קשורה אולי לזה שאנחנו לא מאפשרים לילד ללמוד לשחק עם עצמו!

אני פשוט מנסה להשמיע כאן את מה שהייתי כותבת אם הייתי משתתפת בדיון הזה לפני כמה שנים. אבל אני עדיין מרגישה שיש בזה משהו...
 
תודה רבה על ההרמה להנחתה


כבר אמרתי שאת מנהלת פורום נהדרת ויודעת לפתח דיון ענייני ומעניין?


קודם כל לא יקרה כלום אם כמה פעמים בשבוע נרצה לנוח ולא נשחק באותו הערב עם הילדים. מה גם שלא תמיד יש מצב רוח, לפעמים אנחנו טרודות מדי. ואני מסכימה איתך לחלוטין, לא טוב להביא את האנגריות האלה למשחק עם הילדים. כי אז האם הופכת לקצרה מדי, מתעצבנת בקלות וכו'. במקרה כזה אפשר וכדאי להסביר לילד שאמא קצת עצובה/טרודה היום, וצריכה קצת זמן לעצמה. במקרים כאלה אני מנסה למצוא לילדים פעילות שתעסיק אותם בצורה עצמאית. לדוגמה מוציאה את הפלסטלינה/לגו/קוביות/פסי רכבת/ספרים וכו' או נותנת להם מדבקות, לעניין בספרים, לצייר ולצבוע. אבל, שזה לא יהיה על בסיס יומי. כי אז הילד קולט מסר שלא היינו רוצות להעביר לו, לאמא אין פנאי/כח/רצון/חשק לבלות איתי.
ולגבי אמא משעמם לי, לדעתי זה לא זהה ל"אמא תשחקי איתי", במקרה הראשון זה סתם נודניקיות וחוסר רצון להעסיק את עצמו, הילד מחפש שמישהו יפתור את השעמום במקומו, ואז אני מסכימה איתך, הילד צריך ללמוד להעסיק את עצמו גם כן.
אני התכוונתי למשהו אחר, לבקשה של הילד לשחק איתו. שימו לב, שלפעמים הילד מבקש שישחקו איתו כבר בזמן המשחק, זאת אומרת שלא משעמם לו הוא פשוט רוצה את הנוכחות של ההורה. תכבדו את הבקשה שלו, תענו לו ולצורך הכל כך בסיסי הזה, לקבל תשומת לב מההורה. הילד לא יגיד לכם "אמא תהיי איתי בבקשה, אני זקוק לך, אנ רוצה להיות לידך", הוא לא יודע להתבטא בצורה הזו, "אמא תשחקי איתי" זאת הצורה בה הוא מבקש את תשומת הלב הזו.
 

Internet Mom

New member
חחח.. איך עלית עלי

לגמרי הרמה להנחתה. האמת היא שאני מאד מסכימה איתך ואכן חשבתי עלייך כשפתחתי את הדיון הזה!
 
האם חשבת עלי כששאלת

את השאלה הזו?

הקמתי בלוג שלם במטרה להראות להורים כמה זה חשוב לשחק עם ילדים, וכמה קל לעשות את זה.
קודם כל ילדים לומדים תוך כדי משחק, מגיל אפס. וילד לא בהרכח יכול ללמוד לבד, בלי הנחייה ובלי הסברים. התרומה של ההורים במשחק משותף היא ענקית. לא תמיד חייבים להתערב, אפילו סתם לשבת ליד בזמן שהילד מנסה להתמודד עם הקשיים. הוא מרגיש ביטחון ויודע שבמידה ויתקשה יש מישהו/י שנמצא שם לעזור.
כמה פעמים אנחנו שומעים "אמא בואי תשחקי איתי". הילד לא מבקש את זה סתם, זאת ההזדמנות שלו לבלות עם ההורה, שנמצא כל היום בעבודה ובקושי רואה את הילד. הוא בא ומבקש מכם תשומת לב, בדרך היחידה שהוא מכיר, דרך המשחק. כשאתם מסרבים לשחק איתו, אתם למעשה דוחים את הקרבה שהילד דורש מכם וזקוק לה.
נכון שהקשבה וחיבוק הם חשובים, אבל משחק משותף חשובים באותה המידה.
אני יודעת, אתם חוזרים הביתה מיום עבודה קשה וכל כך כייפים. ונכון שהתפרון הכי קל זה להושיב את הילד מול הטלוויזיה, בטענה שהוא צופה בתוכניות מעשירות (מעדיפה
), ואת זה שמעתי מיותר מדי חברים ומכרים.
ואולי אתם בכלל לא עייפים, אבל צריכים לנקות את הבית. נו באמת, אתם באמת חושבים שהרצפה שלכם זכאית ליותר תשומת לב מהילד שלכם?
.
הכל זה עניין של סדר עדיפויות. אני מעמידה את הילדים שלי במקום ראשון, מעל העייפות ומעל בית מצוחצח.
לפני שבוע חברה אמרה לי "אני יודעת שאני לא מעניקה מספיק תשומת לב לבת שלי. אבל אני חוזרת הביתה כל כך כייפה שאין לי כח לכלום". התשובה שלי הייתה מאוד פשוטה "תסבירי לי בבקשה, מה כל כך מעייף בלשבת על השטיח עם הילדה שלך ולבנות ביחד מגדל מקוביות? האם להניח קובייה על קובייה זאת עבודה כל כך קשה? ואולי לעשות פיקניק עם הבובות? כל מה שתצטרכי לעשות זה לשתות תה דמיוני מספל צבעוני ופרחוני". וכו'. כמובן שהיא הייתה בשוק ולא ידעה מה לענות לי. אחרי זה היא התקשרה אלי ואמרה לי שזה שינה לה את כל ההשקפה ועכשיו היא משחקת עם הילדה שלה בכל יום.

מובן שיש הורים שפשוט לא מודעים לחשיבות המשחק, וזה נושא אחר. אני זוכרת ב"סופר נני" היה פרק על אמא לשלושה ילדים שלא שיחקה אף פעם עם הילדים שלה, כי "כבר עברתי את הגיל הזה"
. ויש הורים שלא יודעים איך לשחק או שאין להם מספיק רעיונות. אבל תמיד יש ספרות בנושא, מגזינים, אתרי אינטרנט ואפילו חברות מהן ניתן לקבל רעיונות.

האמת, יצא קצת יותר אגרסיבי ממה שתיכננתי. כנראה שעלית פה על נקודה רגישה. תודה שהעלת את הדיון המעניין והחשוב הזה.
 

אנא2

New member
למידה וטיפוח ערכים

אני נמצאת בתקופה הראשונה שציינת, תקופה של ילדים קטנים ועומס עבודה, לא מצליחה למצוא זמן לשחק עם הילדים גם בשעות הערב, ואת התפקיד " המשחק" לקח אותו בעלי.
דעתי שבמשחק טמון הרבה לימוד וערכים, זה תורם לניסוי וטעייה, אתגר. מה עוד שהמשחק בין שניים או בקבוצה זה עוד יותר תורם לכך שהילד לומד לחקות ולחכות לתורו בסבלנות .
 

KarinDi

New member
קצת לא נעים לי להודות

אבל העבודה שלי היא לשחק עם ילדים,משלמים לי על זה :) . אני מאוד אוהבת לשחק. למרות זאת אני חייבת להודות שלפעמים אחרי יום עבודה מלא משחקים אני מגיעה לבת שלי עם פחות אנרגיות למשחקים. אני מאוד משתדלת להתגבר על זה כי אני מאמינה שזו הדרך הכי נכונה ללמוד על העולם. שפה,חשיבה,ערכים, התנהגות חברתית וכל מה שצריך לדעת
 

noaaaa

New member
בטח לשחק!

בכלל אני חושבת שילדים צריכים לשחק המון!!!
במקרה שלי אני שיחקתי המון עם הבכור כי הוא היה היחיד באותו זמן ומאז שנולדו שתי בנותי הבאות אז נהייתה חלוקה, לפעמים אני מקדישה זמן לזו, לפעמים לאחרת ולפעמים לבן. לפעמים יש משחקים שמתאימים רק לשני הגדולים והקטנה סתם מכרכרת סביבנו ואנחנו נותנים לה תפקידים כמו לשים את הקלף וכו'...
לאחרונה יוצא שאני רואה שהם פשוט משחקים כל כך יפה ביחד עם עצמם במשחקי דמיון או משחקי קופסא או הרכבה ואני לא רוצה להפריע להם.
 
כל כך מזדהה איתך!

היה כל כך קל לשחק עם הבכורה, ללא הפרעות, רק היא ואני (ואבא :))
ואחרי שבני נולד ולמד לזחול, התחיל האתגר. כל משחק נהרס, נזרק באוויר, נקרע וכו'. עכשיו הילדה שלי בת 4.4 והבן שלי בן שנה ושמונה חודשים. והם התחילו לשחק ביחד בחדר. עושים פיקניק על השטיח, משחקים עם הבובות, מכוניות ומה לא. זה פשוט תענוג! ואז כמו שציינת, אני לא מתערבת ולא מפריעה להם. פשוט כיף לראות את זה!
וכשאני משחקת עם אחד הילדים, אני תמיד מנסה למצוא תעסוקה לילד השני. שישב לידי, כאילו משחק איתנו אבל למעשה מתעסק במשהו אחר. ולפעמים אני מנסה להתאים את המשחק לשניהם.
 

yafyafit

New member
כשהבן הראשון היה לבד-

שיחקתי איתו שעות על גבי שעות, הקראתי ספרים, ועוד...
כשנולד השני, הוא קיבל ממני תשומת לב מועטה בגלל הנסיבות, כבר היה קשה יותר לטפל בשניים, גם פתחתי עסק עצמאי בנוסף לעבודתי השכירה ועוד כהנה וכהנה סיבות שבגללן הוא יותר "גדל לבד"...
היום שניהם גדלו (אחד בגן חובה והשני בכיתה ג') - והם משחקים ביחד ולבד , ועם חברים שבאים אליהם. זה כיף גדול לראות אותם ככה.
הם בעיקר סביב המסכים (WII ומחשב) אבל יש גם ימים שבהם אני עושה "עוצר מסכים" והם מתעסקים בדברים אחרים כמו לגו ופאזלים ומשחקים שונים.
אני כמעט ולא משחקת איתם וטוב לי שכך,
אני חושבת שיש שלב שבו הם צריכים לפתח לעצמם את העולם שלהם והמיומנויות שלהם. הם עברו את השלב שבו צריכים את אמא כדי לשמש כחברה למשחק.
לעתים רחוקות כן יוצא לנו לשחק במשחקי קופסא ופאזלים למינהם ואני מרגישה שזה בעיקר בשבילם ופחות נהנית מזה.
מה שאני כן אוהבת לעשות איתם - זה לבלות במחיצתם בשיחות מענינות אחר הצהרים ולפני השינה, במשחקי מילים וחרוזים בזמן נסיעה, ובבית - בצביעה וציור, וסקראפ כמובן.
 

Internet Mom

New member
אבל הדברים שאת מתארת ואת כן עושה...

הם בדיוק לשחק איתם, לא? או לפחות בגדר 'בילוי יצירתי עם הילדים'...
האם אי אפשר לטעון ש'לשחק עם הילדים' זה בעצם שם קוד לתקשורת אוהבת ומעורבת סביב משהו שמעניין את שני הצדדים? גם שיחה, וגם קריאת סיפור- כל דבר שבו העיניים שלכם נפגשות והפלאפון זז הצידה?
 

yafyafit

New member
אני חושבת שכן

כשאת קוראת לזה ככה, לפחות את המצפון שלי זה משקיט
 
לדעתי צריך איזון בין משחק לבד למשחק עם הורים

ברור שזה חשוב לשחק עם ילדים ולהיות איתם, זה זמן איכות נטו, תשומת לב מלאה אל הילד.
גם יש מחקרים שמוכיחים שזה הזכרונות הכי חזקים וטובים של הילדים כמו שפרפרי אהבה העידה בעצמה.
מצד שני חשוב לא פחות שילדים ידעו להעסיק את עצמם, ידעו למצוא עניין, להתרכז, להתמיד במשך זמן מה בפעולה כלשהי.
חשוב שידעו גם לשחק עם האחים ברור שעם ריבים מדי פעם אבל סך הכול באווירה נעימה.
אני יכולה להעיד על עצמי שבגילאים היותר קטנים הייתי מקדישה לזה הרבה יותר זמן מאשר עכשיו.
בשנה האחרונה העברתי את הדגש אליהם וכמובן שמדי פעם יש לנו את הזמן ביחד כולנו או מול כל אחת לבד. בדרך כלל זה בענייני יצירה כמובן
 

kookadoo

New member
אצלנו יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק

עד לא מזמן היינו מגיעים מהגן ואני הייתי נכנסת למצב "מפעילה" - שימשתי מדריכת יצירה (כשאני יושבת לידם ולעיתים קרובות יוצרת איתם), ניסיתי לשחק איתם משחקי קופסא, משחקי דמיון, לרקוד איתם. בשלב מסויים גיליתי שכל מה שהם רוצים זה לנוח עם המוצץ שלהם (בני שנתיים וחצי), לשחק משחק חופשי (מקסימום - "אמא תראי" או "אמא תטעמי את הקפה / עוגה / דייסה שהכנתי") ושאקריא להם סיפורים (והרבה). אז בינתיים שחררתי וגם כשיש איתי בייביסיטר אני אומרת לה לשבת בצד ורק להיות נוכחת (להחמיא, לעודד, ובעיקר לוודא שאין אלימות).
אני ממתינה לתקופה בה אוכל ליצור איתם או לשחק איתם. מאמינה שזה לא רחוק.
 

Internet Mom

New member
נראה לי שאת עושה נכון!

גם הילדים עייפים ורוצים קצת זמן לעצמם... ואני מאד מאמינה בלתת ספייס. זה תמיד מזכיר לי שנורא התרגשנו לקחת את הבן הגדול לגן חיות כשהוא היה קצת לפני גיל שנה, ושעה עמדנו מול הכלוב של הפיל בהתלהבות על, עד שקלטנו שהוא מתעניין רק בברווז הקטן שהסתובב על הרצפה של הכלוב! לפעמים הילדים פשוט עדיין לא שם!
 
למעלה