אני אישית
בזה בוז גדול למתאבדים למיניהם. על אחת כמה וכמה, אחד שעושה את זה בשם איזו מחאה.
אני מבינה מצוקות נפשיות. מבינה שלפעמים, החיים קשים מנשוא. אבל לקום, ולגמור את זה בצורה פחדנית שכזו.. קרי, להתאבד... לא מבינה. באמת.
ומאחר ואופירה ציינה את סילמן... אתייחס לזה.
מתאבד, הוא מתאבד, הוא מתאבד. שהיד, שהורג את עצמו בפיצוץ, במסעדה במרכז יפו בירושלים כי הוא מאמין, שכך צריך להיות, ועליו לתקן את העוול שאנחנו גורמים לו... ומתאבד ששורף את עצמו במהלך מחאה כי הוא מאמין, שכך צריך להיות, ועליו לתקן את העוול שהממשלה גורמת לו....
מצטערת. זה נשמע לי אותו דבר. ויקומו אלה שיגידו... אבל הוא לא הרג אף אחד. לא. הוא התאבד. על מזבח משהו שהוא מאמין בו. מה ההבדל בעצם?
בוז גדול.
מצטערת על האגרסיביות. אותי חינכו בבית, שכשיש קשיים, מתגברים עליהם. לא מתאבדים. כואב לי, שהילדים שלנו, יחשבו שהוא גיבור. לא גיבורים כאלה אני מחפשת לילדים שלי.