לגבי סעיף 2 - שיהיו משכילים
הי, לי ישנה וורסיה אחרת:אם הם רוצים, שיהיו משכילים, בדרך המקובלת. אני אישית אוהבת מאד ללמוד, נחשבת ל´קצת משכילה´. בני הבכור, מאד אוהב ללמוד- לא יכול בלי- משכיל ביותר. בעלי לשעבר, לא מוגדר משכיל בדרך המקובלת. ביתי, לא מעניין אותה ללמוד... אבל הם מאושרים. זה מה שהכי חשוב,לדעתי. האופציה ללמוד תמיד קיימת. ואותו בן משכיל מאד, טוען, שאנחנו, הוריו, לא פחות משכילים מאותם משכילים פורמאליים- כי אנחנו אנשים ´סקרניים מאד´ שכל הזמן לומדים מהחיים סביבנו. כששואלים אותי היום, יום יום, מה נשמע- אני עונה, שאני מאושרת, כי לשני ילדי יש אהבה טובה, וזה הדבר החשוב יותר מהכל. לימודים גבוהים,ללא קשר משמעותי- מביאים תחושת עקרות רבה. הצלחה אדירה בקידום בעבודה,ללא קשר אישי אוהב- אנם משמעותיים מספיק. אבל כדי להגיע לאושר,צריך הורים שלא מצפים מילדיהם יותר מידי. צריך הורים שמהווים מודל, והילדים פשוט מחקים. זהו אחד המוטביים המובילים בגישת אדלר, כפי שאני למדתי אותה= השוני בין הילדים, מעבר להבדלים הגנטיים ולתגובת הסביבה על השוני, נובע מהתחרותיות המשפחתית. השווה והזהה בין הילדים- נובע מהאווירת המשפחה. כאם לגדולים, ניתן לומר שהם קלטו היטב את אווירת המשפחה (למרות שהתפרקה). הם קלטו וקולטים את התנהגות הוריהם... דסי "הבדל פעוט- משפחתונים פרטיים איכותיים" (ע"ר)
