דיווח מלוסקי
שלום חברים נתחיל מאתמול, היום הראשון של התחרות המשימה לאופן קלאס 1000 ק"מ, ולנו 830 ק"מ. משימה כל כך ארוכה ביום הראשון לתחרות היא מפחידה במיוחד בדאון שאתה עוד לא מיומן בו. לילה קודם ידענו שצפויה משימה ארוכה במיוחד, ולכן בנוסף להתרגשות הרגילה של ערב תחרות חשובה נוסף הלחץ שלפני טיסה שלפחות 9-8 שעות רצופות הצפויות. אין חושך בחוץ בלילה, כך שהתעוררתי כבר ב 4:00 בבוקר. עליתי לטיסה עמוס במים בכנפיים כאשר אני וכול הצוות שלנו לחוצים. התחלתי את הטיסה די מהר הקצב היה טוב לאחר כשעתיים כשאני כבר עייף ולחוץ מהיערות האין סופיים והאגמים הרבים מצאתי עצמי נמוך, ניצלתי את הטיסה האיטית יחסית כדי לנקות את הכנפיים בעזרת המתקן שמולבש לי על הכנפיים, המתקן בעזרת מנוע נוסע לקצה וחוזר וכך מנקה את המפלצות הקטנות (יתושים) שמתאבדות על שפת ההתקפה שלי וגורמים לירידת ביצועים של יותר מ10%. ואז תקלה חמורה והמתקן נעמד לו באמצע הדרך פתוח עם גרר רציני, הגובה שלי נמוך, ואני מתמודד בלחץ של גובה עם ניסיונות להתגבר על הבעיה. התחלתי לפרק פיוזים שיש לי מקדימה ולהחליף עם הפיוז של מתקן הניקוי, וכך בהדרגה שרפתי כמעט את כל הפיוזים שלי ושל הדאון, בניסיון נואש אחרון דחפתי עט מתכת שיש לי בכיס לבית הפיוז כדי לנסות להחזיר את המתקן הניקוי למקום והתוצאה הייתה הודעה בGPS למצב בטריה נמוך וריח של עשן בתא. זה הספיק לי והחלטתי להמשיך ולנסות עד כמה שיותר את המשימה, מבלי להתעסק יותר עם המתקן. עוד 650 ק"מ וזהו. אז מה עובר לי בראש בזמן כזה אני ינסה לתאר הבזקי חשיבה. "אין לי גובה לחצות את האגם שלפני ולהישאר בגובה עבודה" "אבל העננים קדימה נראים טוב, אני ממשיך חבל על כל שנייה" "צריך להחליט אני ממשיך אני יגיע לצידו השני בגובה סביר". באמצע האגם כשאני רואה שאין שדות ורק יער ענק מחכה לי, אני חושב: " איזו החלטה מטומטמת לקחתי בגובה כזה מיד לעבור למוד הישרדות." אני לוקח 90 מעלות לנתיב לאזור שיש בו כמה שדות מסכנים בין היערות ובגובה 200 מטר מעל השטח אני בוחר שדה ומתחיל להשליך מים מהכנפיים. מתארגן להקפה מסביב לשדה כשאני לא מאחל לאויבים שלי שדה לנחיתה כזה, ואז ה"וריו מטר" מתעורר בעדינות לחיים לפלוס חלש, כול כולי מתמסר ומתרכז להינצל מהנחיתה. אני סוגר את ברז המים ומקווה שנשאר עוד מים בכנפיים, ואז המלחמה האיטית והקשה לטפס מגובה נמוך בטרמיקה שמחזירה אותי לאחר התעקשות וסבלנות חזרה למשימה עם גרר בכנפיים וכ 650 ק"מ לבצע. אני עובד לבד אין אף דאון באזור וכך למרות הכל אני ממשיך עם דאון חסר במים, וגרר לאחר כ 530 ק"מ אני מחשב את זמן הסיום שלי ויוצא לי 10:00 בערב ולכן אני מפסיק את המשימה באופן יזום פותח מעצורים ויורד לשדה תעופה חביב בדרך. יש מסקנות רבות מטיסה כזו דבר אחד בטוח שהמיקום שלי הולך להיות רע מאוד עם פתיחה כזו. היום ביצעתי משימה של 488 ק"מ. הטיסה הייתה טובה מאוד אפילו מהירה ברמה גבוהה עד לאותו אגם מאתמול עם מצב דומה של ירידה מתחת לגובה עבודה ושוב הפעם מגובה יותר גבוהה טיפוס איטי שגרם לי להפסיד זמן יקר מאוד וחזרתי הביתה עם תוצאה של 106.2 קמ"ש מה שזה לצערי לא מספיק. עכשיו כמעט חצות אור בחוץ, ואני עייף אז מחר עוד יום רפי
שלום חברים נתחיל מאתמול, היום הראשון של התחרות המשימה לאופן קלאס 1000 ק"מ, ולנו 830 ק"מ. משימה כל כך ארוכה ביום הראשון לתחרות היא מפחידה במיוחד בדאון שאתה עוד לא מיומן בו. לילה קודם ידענו שצפויה משימה ארוכה במיוחד, ולכן בנוסף להתרגשות הרגילה של ערב תחרות חשובה נוסף הלחץ שלפני טיסה שלפחות 9-8 שעות רצופות הצפויות. אין חושך בחוץ בלילה, כך שהתעוררתי כבר ב 4:00 בבוקר. עליתי לטיסה עמוס במים בכנפיים כאשר אני וכול הצוות שלנו לחוצים. התחלתי את הטיסה די מהר הקצב היה טוב לאחר כשעתיים כשאני כבר עייף ולחוץ מהיערות האין סופיים והאגמים הרבים מצאתי עצמי נמוך, ניצלתי את הטיסה האיטית יחסית כדי לנקות את הכנפיים בעזרת המתקן שמולבש לי על הכנפיים, המתקן בעזרת מנוע נוסע לקצה וחוזר וכך מנקה את המפלצות הקטנות (יתושים) שמתאבדות על שפת ההתקפה שלי וגורמים לירידת ביצועים של יותר מ10%. ואז תקלה חמורה והמתקן נעמד לו באמצע הדרך פתוח עם גרר רציני, הגובה שלי נמוך, ואני מתמודד בלחץ של גובה עם ניסיונות להתגבר על הבעיה. התחלתי לפרק פיוזים שיש לי מקדימה ולהחליף עם הפיוז של מתקן הניקוי, וכך בהדרגה שרפתי כמעט את כל הפיוזים שלי ושל הדאון, בניסיון נואש אחרון דחפתי עט מתכת שיש לי בכיס לבית הפיוז כדי לנסות להחזיר את המתקן הניקוי למקום והתוצאה הייתה הודעה בGPS למצב בטריה נמוך וריח של עשן בתא. זה הספיק לי והחלטתי להמשיך ולנסות עד כמה שיותר את המשימה, מבלי להתעסק יותר עם המתקן. עוד 650 ק"מ וזהו. אז מה עובר לי בראש בזמן כזה אני ינסה לתאר הבזקי חשיבה. "אין לי גובה לחצות את האגם שלפני ולהישאר בגובה עבודה" "אבל העננים קדימה נראים טוב, אני ממשיך חבל על כל שנייה" "צריך להחליט אני ממשיך אני יגיע לצידו השני בגובה סביר". באמצע האגם כשאני רואה שאין שדות ורק יער ענק מחכה לי, אני חושב: " איזו החלטה מטומטמת לקחתי בגובה כזה מיד לעבור למוד הישרדות." אני לוקח 90 מעלות לנתיב לאזור שיש בו כמה שדות מסכנים בין היערות ובגובה 200 מטר מעל השטח אני בוחר שדה ומתחיל להשליך מים מהכנפיים. מתארגן להקפה מסביב לשדה כשאני לא מאחל לאויבים שלי שדה לנחיתה כזה, ואז ה"וריו מטר" מתעורר בעדינות לחיים לפלוס חלש, כול כולי מתמסר ומתרכז להינצל מהנחיתה. אני סוגר את ברז המים ומקווה שנשאר עוד מים בכנפיים, ואז המלחמה האיטית והקשה לטפס מגובה נמוך בטרמיקה שמחזירה אותי לאחר התעקשות וסבלנות חזרה למשימה עם גרר בכנפיים וכ 650 ק"מ לבצע. אני עובד לבד אין אף דאון באזור וכך למרות הכל אני ממשיך עם דאון חסר במים, וגרר לאחר כ 530 ק"מ אני מחשב את זמן הסיום שלי ויוצא לי 10:00 בערב ולכן אני מפסיק את המשימה באופן יזום פותח מעצורים ויורד לשדה תעופה חביב בדרך. יש מסקנות רבות מטיסה כזו דבר אחד בטוח שהמיקום שלי הולך להיות רע מאוד עם פתיחה כזו. היום ביצעתי משימה של 488 ק"מ. הטיסה הייתה טובה מאוד אפילו מהירה ברמה גבוהה עד לאותו אגם מאתמול עם מצב דומה של ירידה מתחת לגובה עבודה ושוב הפעם מגובה יותר גבוהה טיפוס איטי שגרם לי להפסיד זמן יקר מאוד וחזרתי הביתה עם תוצאה של 106.2 קמ"ש מה שזה לצערי לא מספיק. עכשיו כמעט חצות אור בחוץ, ואני עייף אז מחר עוד יום רפי