א. כפי שאת מבינה, החומר שאני עורכת הוא בתחום המקצוע שלי. ב. מדובר בעיקר בעריכה מדעית. ג. אני לא קוראת ספרות יפה, אבל קוראת הרבה ספרות מקצועית וספרי עיון. כל מה שאני אכתוב מעבר לזה כבר יעשה לי אאוטינג
סרט מעניין ומפחיד שראיתי לאחרונה, בהקשר זה, בסינמטק. מה עוד לא נאמר על התופעה הזו? בכל פעם כשקורה מקרה ושומעים על מישהו שמכירים שחווה את החוויה הנוראית הזו, עולים בי 2 רגשות. כעס על העלם/העלמה שלקחו רחוק מדיי את הטיול לקצה העולם. רחמים על המשפחה שנשאבה להתמודדות קשה בעל כורחה.
שנחשבים ל"סמי מועדונים" - בעיקר מדברים על אקסטזי, LSD ו-GBH. לכולם יש השפעות קשות על המוח, ומי שיש לו מוח שרגיש במיוחד לחומרים דנן יכול ממנה זעירה להגיב קשה (כמו הבחורה ההיא) או להגיב עוד יותר קשה ולמות. איך יודעים שיש מוח רגיש? אז זהו - שלא יודעים. קודם לוקחים אחר כך מתברר. הבעייה היא שיש "נשמות טובות" במועדונים הללו שמכניסים את הסם למשקה ללא ידיעת הקרבן. אי לכך, לאלו שלא רוצים ליפול בפח יש נהלי שתייה במועדונים: לעולם לא לקחת שתייה ממישהו - גם אם מכירים אותו. לא להשאיר כוס/בקבוק/פחית על הבאר ולחזור אליו אחר כך. לקנות רק שתייה מפחית או בקבוק ולדאוג לפתוח אותם בעצמך... וכד'.