דיווח מארמניה
שלום לכולם, מצורף דיווח על טיול שעשינו בארמניה נוב'-אוק' 2012.
אחרי שלא מצאתי כמעט חומר ברשת, אני משתף דרך הפורום, שיהיה לקריאה עבור החברים ושיהיה זמין למגגלים לפני טיול.
-----
We are traveling un-lonely-planet-ly זרקתי לחלל פינת האוכל בבית הארמני בו התארחנו בתשובה לשאלה איך לא הגענו עדיין למנזר המדהים שצופה לעיירה המקסימה. השתררה שתיקה בחדר הדחוס וכולם תלו בי את מבטם. מסביב לשולחן ישבו עוד שמונה מטיילים, תרמילאים מנוסים מארצות שונות. כולם הנהנו מתוך נימוס אירופאי אבל בפועל חלקם חשבו שסתם לא הבינו את האנגלית הלא ברורה שלי ממילא ואלו שהבינו שהם שמעו נכון פשוט לא האמינו שאפשר לטייל בלי התנ"ך של המטיילים.
אחרי שהצ'כים עזרו לתרגם לאנגלית ברורה את הדברים שלי וכולם הבינו, הסברתי שלאור הניסיון שלי בטיולים הבנתי שהחוויות המוצלחות שלי ביותר כמטייל התרחשו במקומות שכותבי הלונלי פלאנט (להלן: "הלונלי") לעולם לא הגיעו ולא יגיעו אליהם. מעבר לכך, לא פעם מצאתי את עצמי נוסע יום נסיעה (ויותר) כדי לראות "מקדש מרהיב", "מנזר מהמם" או "תצפית מדהימה" ומתאכזב. לכן, אני מנסה שרוב הטיולים שלי יהיו ספונטאניים ולנוע ממקום למקום לפי ההרגשה, החוויה והתחושה.
"אבל בכל זאת הגעת למקום הזה שהוא מומלץ לונלי" אמרה בהתרסה הפקצה האמריקאית. אין לי משהו נגד הלונלי, עניתי לה, הוא מהווה בסיס טוב ומאגר של מקומות לינה, קווי אוטובוס וכן... גם נקודות עניין לפעמים. ומדי פעם זה טוב כי מגיעים למקומות כמו זה הנוכחי ואפשר להכיר ולחלוק מידע עם מטיילים אחרים. אבל הרבה פעמים מטיילים עוברים מאתר לאתר ומסמנים V ליד אטרקציות לונלי, ככה יוצרים בעצם שובל של מטיילים שמוחק את האוטנטיות של אותו מסלול עבור המטיילים הבאים. ככה מטייל מונע מעצמו לראות את התרבות האמתית של המקום ומקטין לאפס את הסיכויים למפגש אמתי עם המקומיים שלפעמים ששים למפגש עם זרים לא פחות מהמטייל עצמו.
עם זאת, יש משהו ממגנט בלהצטרף למסלול המטיילים, להגיע למקומות שמדברים בהם אנגלית, שבמסעדות אפשר להזמין משהו וגם לדעת מה יגיע במנה, לפגוש מטיילים אחרים ממקומות שונים, להחליף טיפים וכו'.
זה בקיצור הסיפור של טיול בארמניה לדעתי, מי שיבחר ללכת במסלול המטיילים השגרתי ימצא את עצמו מבקר במספר גדול (מדי, לטעמי) של כנסיות ומנזרים שמפוזרים ברחבי המדינה הלא גדולה הזאת ויפספס את העיקר- התרבות, הנופים, הפשטות, השורשיות, האוכל, הכנסת האורחים ובעיקר- האנשים החמים והחביבים שסקרנים ושמחים כמעט תמיד להכיר אדם מבחוץ (במיוחד מישראל), גם כשכל התקשורת מבוססת על חיוכים, קצת רוסית, קצת אנגלית וסימני ידיים. ארמניה היא מדינה מאוד לא מטויילת ולכן לא קשה למצוא שם אוטנטיות, פשוט צריך להגיע לכפרים המעניינים שפזורים לאורך הדרכים ולהסתובב קצת בכפר, בשדות או באחויים (אחו ברבים...) שסובבים את כפרים, כמעט בכל מקום קיבלנו יחס חם והזמנה להתארח בבית עם לחם טרי, גבינות וריבות תוצרת בית ו-וודקה. מלא וודקה. יחס חם במיוחד קיבלנו בשל היותנו ישראלים וזה משלוש סיבות עיקריות (לדעתי ולאור התרשמותי)-. א. הארמנים הם נוצרים דתיים אדוקים ומאוד אוהבים את ישראל וסקרנים לגבי המקומות הקדושים. ב. הארמנים מוצאים מעין שותפות גורל עם העם היהודי לאור התלאות שעברו, השואה שחוו ועוד. ג. המטייל הישראלי (מהסוג הלא יפה) עדיין לא הגיע לשם.
אבל בכל זאת, קצת פרקטיקה- מה עשינו שם וקצת המלצות-
כללי- שכנו רכב ונסענו בין האזורים השונים בארמניה, היו ימים שעצרנו בכפרים וטיילנו ברגל באזור והיו ימים שבעיקר הסתובבנו ברכב. את רוב הלילות עשינו בהוסטלים ואת חלקם בבתי מקומיים. לרוב, בכל כפר, המקומיים יודעים להפנות למקום שאפשר להתארח בו, לרוב בתשלום.
רכב- הגענו לירוואן ושכרנו רכב בהרץ, סוכנות רכב בינלאומית עם עובדים מצויינים ודוברי אנגלית מעולה. אנחנו שכרנו דייהטסו טריוס 4X4 ב220 ₪ ליום ששירת אותנו מצוין. יש לציין שלא חייבים רכב 4X4 לארמניה, רוב הכבישים סלולים ברמה נמוכה אבל עבירים לכל רכב, במיוחד רכב שכור. עם זאת, ברכב 4X4 הרגשנו בטוחים יותר וזה אפשר לנו גם לסטות מהכבישים לפעמים ולנסוע בדרכי עפר צדדיות הדלק זול יחסית (5 ₪ לליטר נכון לאוק' 12).
*לא חייבים לטייל עם רכב אבל הוא מאפשר עצמאות וגמישות. יש מוניות, זולות יחסית, ומרשרוטקות, זולות מאוד שהן מעין מוניות שירות שעליהן מבוססת רוב התחבורה הציבורית.
יעדים עיקריים-
נכון שאני חוטא לרעיון שהרגע העליתי בדבר טיול עצמאי אבל אני בכל זאת נותן כיוון כללי לטיול כי אין הרבה חומר ברשת.
אזור eghegnadzor- בעיקר כפרים קטנים ומעניינים שמבוססים על חקלאות. אנחנו היינו בסוף הקיץ (אוקטובר) והכל היה יבש וחום וגם קצת חם, אני מניח שבסוף החורף ובאביב יותר מעניין שם.
Dilidjan- עיירה גדולה יחסית שמהווה בסיס לטיולים באזור. מקום מטוייל יחסית ונחמד. יש מעין משרד תיירות במקום שמספק חוברות עם מסלולי טיול. להזהר מאוד, המסלולים לא מסומנים וקל להיאבד ביערות.
אזור alaverdi וערוץ debed – הנסיעה בערוץ מעניינת מאוד, מומלץ לעלות לכפרים שנמצאים במפלס העליון יותר של הערוץ ולראות שם את החיים בהרים.
אזור stepanavan- אזור מדהים ביופיו, לא העיירה עצמה אלא הכפרים מסביב. אפשר לטייל ברכב וגם לרדת ללכת קצת ברגל בגבעות המרעה ובשדות.
הר aragats ו- kari lich- ההר עצמו יפה מאוד, ניסינו לעלות לפסגה הדרומית אבל ויתרנו באמצע, קצת קשה אבל אפשרי אם באים מוכנים והולכים באיזי. לא קל למצוא את המסלול, בעיקר בשלב הראשון. היה קר מאוד, צריך ביגוד חורף. יש במקום מבנה שמהווה מלון ומסעדה, החדר (היחיד) במלון מעולה ובמחיר טוב, המסעדה מזעזעת והשירות נוראי.
Yerevan- עיר מקסימה. עיר מערבית לכל דבר, יפה ומטופחת, המון חנויות בגדים, מוזיאונים, פארקים, בתי קפה ומסעדות מכל הסוגים. מומלץ להעביר איזה יומיים גם מי שלא מתלהב מערים.
מקומות שלא היינו בהם- אזור הדרום: goris, sisian, kapan. בגלל החום והיובש, החלטנו למשוך יותר צפונה.
Nagorno karabach- יכול להיות מעניין, המליצו לנו להגיע אבל בחרנו שלא.
אזור spitak, gyumri- לא הגענו.
אזור lake sevan- עברנו עם הרכב בכל החלק המערבי של האגם, נראה לנו ממצה, סה"כ די מטוייל שם, בעיקר תיירות פנים בעונה.
מסלול מומלץ עם רכב:
Yerevan
Eghegnadzor ודרומה משם, אם רוצים
Dilidjan
Alaverdi
Stepanavan והאזור
Kari lich
Yerevan
טיפ חשוב: במקרה נתקלנו בבחור הולנדי חביב למדיי שחי בארמניה כבר הרבה זמן ובבעלותו חברת טיולים ובית קפה. הוא שמח מאוד לעזור לנו במידע ובכל שצריך. קוראים לו גררד gejhard והוא גר באזור הכפר margahovit (בין דיליג'אן לוונדזור). הוא מדריך טיולים ויש לו המון מידע ורעיונות לטיולים מכל הסוגים באזור. הוא הסכים שנפרסם את הפרטים שלו וישמח אם יצרו אתו קשר- 091202297. אימייל: [email protected]
הקפה שלו ממוקם צמוד לכפר הנ"ל, על הכביש הראשי, יש שלט מודרני יחסית שמצביע על המקום.
מעבר לכך, הוא חיבר אותנו עם משפחה מקומית בכפר lemontovo שארחה אותנו בשמחה בביתם והייתה לנו עוד חוויה מעניינת.
*יש לציין העסק של גררד הוא למטרות רווח וגם בעבור הלינה אצל המשפחה שילמנו סכום (נמוך יחסית). מן הסתם, לי אין שום רווח מהעניין. סתם חשוב לציין.
שלום לכולם, מצורף דיווח על טיול שעשינו בארמניה נוב'-אוק' 2012.
אחרי שלא מצאתי כמעט חומר ברשת, אני משתף דרך הפורום, שיהיה לקריאה עבור החברים ושיהיה זמין למגגלים לפני טיול.
-----
We are traveling un-lonely-planet-ly זרקתי לחלל פינת האוכל בבית הארמני בו התארחנו בתשובה לשאלה איך לא הגענו עדיין למנזר המדהים שצופה לעיירה המקסימה. השתררה שתיקה בחדר הדחוס וכולם תלו בי את מבטם. מסביב לשולחן ישבו עוד שמונה מטיילים, תרמילאים מנוסים מארצות שונות. כולם הנהנו מתוך נימוס אירופאי אבל בפועל חלקם חשבו שסתם לא הבינו את האנגלית הלא ברורה שלי ממילא ואלו שהבינו שהם שמעו נכון פשוט לא האמינו שאפשר לטייל בלי התנ"ך של המטיילים.
אחרי שהצ'כים עזרו לתרגם לאנגלית ברורה את הדברים שלי וכולם הבינו, הסברתי שלאור הניסיון שלי בטיולים הבנתי שהחוויות המוצלחות שלי ביותר כמטייל התרחשו במקומות שכותבי הלונלי פלאנט (להלן: "הלונלי") לעולם לא הגיעו ולא יגיעו אליהם. מעבר לכך, לא פעם מצאתי את עצמי נוסע יום נסיעה (ויותר) כדי לראות "מקדש מרהיב", "מנזר מהמם" או "תצפית מדהימה" ומתאכזב. לכן, אני מנסה שרוב הטיולים שלי יהיו ספונטאניים ולנוע ממקום למקום לפי ההרגשה, החוויה והתחושה.
"אבל בכל זאת הגעת למקום הזה שהוא מומלץ לונלי" אמרה בהתרסה הפקצה האמריקאית. אין לי משהו נגד הלונלי, עניתי לה, הוא מהווה בסיס טוב ומאגר של מקומות לינה, קווי אוטובוס וכן... גם נקודות עניין לפעמים. ומדי פעם זה טוב כי מגיעים למקומות כמו זה הנוכחי ואפשר להכיר ולחלוק מידע עם מטיילים אחרים. אבל הרבה פעמים מטיילים עוברים מאתר לאתר ומסמנים V ליד אטרקציות לונלי, ככה יוצרים בעצם שובל של מטיילים שמוחק את האוטנטיות של אותו מסלול עבור המטיילים הבאים. ככה מטייל מונע מעצמו לראות את התרבות האמתית של המקום ומקטין לאפס את הסיכויים למפגש אמתי עם המקומיים שלפעמים ששים למפגש עם זרים לא פחות מהמטייל עצמו.
עם זאת, יש משהו ממגנט בלהצטרף למסלול המטיילים, להגיע למקומות שמדברים בהם אנגלית, שבמסעדות אפשר להזמין משהו וגם לדעת מה יגיע במנה, לפגוש מטיילים אחרים ממקומות שונים, להחליף טיפים וכו'.
זה בקיצור הסיפור של טיול בארמניה לדעתי, מי שיבחר ללכת במסלול המטיילים השגרתי ימצא את עצמו מבקר במספר גדול (מדי, לטעמי) של כנסיות ומנזרים שמפוזרים ברחבי המדינה הלא גדולה הזאת ויפספס את העיקר- התרבות, הנופים, הפשטות, השורשיות, האוכל, הכנסת האורחים ובעיקר- האנשים החמים והחביבים שסקרנים ושמחים כמעט תמיד להכיר אדם מבחוץ (במיוחד מישראל), גם כשכל התקשורת מבוססת על חיוכים, קצת רוסית, קצת אנגלית וסימני ידיים. ארמניה היא מדינה מאוד לא מטויילת ולכן לא קשה למצוא שם אוטנטיות, פשוט צריך להגיע לכפרים המעניינים שפזורים לאורך הדרכים ולהסתובב קצת בכפר, בשדות או באחויים (אחו ברבים...) שסובבים את כפרים, כמעט בכל מקום קיבלנו יחס חם והזמנה להתארח בבית עם לחם טרי, גבינות וריבות תוצרת בית ו-וודקה. מלא וודקה. יחס חם במיוחד קיבלנו בשל היותנו ישראלים וזה משלוש סיבות עיקריות (לדעתי ולאור התרשמותי)-. א. הארמנים הם נוצרים דתיים אדוקים ומאוד אוהבים את ישראל וסקרנים לגבי המקומות הקדושים. ב. הארמנים מוצאים מעין שותפות גורל עם העם היהודי לאור התלאות שעברו, השואה שחוו ועוד. ג. המטייל הישראלי (מהסוג הלא יפה) עדיין לא הגיע לשם.
אבל בכל זאת, קצת פרקטיקה- מה עשינו שם וקצת המלצות-
כללי- שכנו רכב ונסענו בין האזורים השונים בארמניה, היו ימים שעצרנו בכפרים וטיילנו ברגל באזור והיו ימים שבעיקר הסתובבנו ברכב. את רוב הלילות עשינו בהוסטלים ואת חלקם בבתי מקומיים. לרוב, בכל כפר, המקומיים יודעים להפנות למקום שאפשר להתארח בו, לרוב בתשלום.
רכב- הגענו לירוואן ושכרנו רכב בהרץ, סוכנות רכב בינלאומית עם עובדים מצויינים ודוברי אנגלית מעולה. אנחנו שכרנו דייהטסו טריוס 4X4 ב220 ₪ ליום ששירת אותנו מצוין. יש לציין שלא חייבים רכב 4X4 לארמניה, רוב הכבישים סלולים ברמה נמוכה אבל עבירים לכל רכב, במיוחד רכב שכור. עם זאת, ברכב 4X4 הרגשנו בטוחים יותר וזה אפשר לנו גם לסטות מהכבישים לפעמים ולנסוע בדרכי עפר צדדיות הדלק זול יחסית (5 ₪ לליטר נכון לאוק' 12).
*לא חייבים לטייל עם רכב אבל הוא מאפשר עצמאות וגמישות. יש מוניות, זולות יחסית, ומרשרוטקות, זולות מאוד שהן מעין מוניות שירות שעליהן מבוססת רוב התחבורה הציבורית.
יעדים עיקריים-
נכון שאני חוטא לרעיון שהרגע העליתי בדבר טיול עצמאי אבל אני בכל זאת נותן כיוון כללי לטיול כי אין הרבה חומר ברשת.
אזור eghegnadzor- בעיקר כפרים קטנים ומעניינים שמבוססים על חקלאות. אנחנו היינו בסוף הקיץ (אוקטובר) והכל היה יבש וחום וגם קצת חם, אני מניח שבסוף החורף ובאביב יותר מעניין שם.
Dilidjan- עיירה גדולה יחסית שמהווה בסיס לטיולים באזור. מקום מטוייל יחסית ונחמד. יש מעין משרד תיירות במקום שמספק חוברות עם מסלולי טיול. להזהר מאוד, המסלולים לא מסומנים וקל להיאבד ביערות.
אזור alaverdi וערוץ debed – הנסיעה בערוץ מעניינת מאוד, מומלץ לעלות לכפרים שנמצאים במפלס העליון יותר של הערוץ ולראות שם את החיים בהרים.
אזור stepanavan- אזור מדהים ביופיו, לא העיירה עצמה אלא הכפרים מסביב. אפשר לטייל ברכב וגם לרדת ללכת קצת ברגל בגבעות המרעה ובשדות.
הר aragats ו- kari lich- ההר עצמו יפה מאוד, ניסינו לעלות לפסגה הדרומית אבל ויתרנו באמצע, קצת קשה אבל אפשרי אם באים מוכנים והולכים באיזי. לא קל למצוא את המסלול, בעיקר בשלב הראשון. היה קר מאוד, צריך ביגוד חורף. יש במקום מבנה שמהווה מלון ומסעדה, החדר (היחיד) במלון מעולה ובמחיר טוב, המסעדה מזעזעת והשירות נוראי.
Yerevan- עיר מקסימה. עיר מערבית לכל דבר, יפה ומטופחת, המון חנויות בגדים, מוזיאונים, פארקים, בתי קפה ומסעדות מכל הסוגים. מומלץ להעביר איזה יומיים גם מי שלא מתלהב מערים.
מקומות שלא היינו בהם- אזור הדרום: goris, sisian, kapan. בגלל החום והיובש, החלטנו למשוך יותר צפונה.
Nagorno karabach- יכול להיות מעניין, המליצו לנו להגיע אבל בחרנו שלא.
אזור spitak, gyumri- לא הגענו.
אזור lake sevan- עברנו עם הרכב בכל החלק המערבי של האגם, נראה לנו ממצה, סה"כ די מטוייל שם, בעיקר תיירות פנים בעונה.
מסלול מומלץ עם רכב:
Yerevan
Eghegnadzor ודרומה משם, אם רוצים
Dilidjan
Alaverdi
Stepanavan והאזור
Kari lich
Yerevan
טיפ חשוב: במקרה נתקלנו בבחור הולנדי חביב למדיי שחי בארמניה כבר הרבה זמן ובבעלותו חברת טיולים ובית קפה. הוא שמח מאוד לעזור לנו במידע ובכל שצריך. קוראים לו גררד gejhard והוא גר באזור הכפר margahovit (בין דיליג'אן לוונדזור). הוא מדריך טיולים ויש לו המון מידע ורעיונות לטיולים מכל הסוגים באזור. הוא הסכים שנפרסם את הפרטים שלו וישמח אם יצרו אתו קשר- 091202297. אימייל: [email protected]
הקפה שלו ממוקם צמוד לכפר הנ"ל, על הכביש הראשי, יש שלט מודרני יחסית שמצביע על המקום.
מעבר לכך, הוא חיבר אותנו עם משפחה מקומית בכפר lemontovo שארחה אותנו בשמחה בביתם והייתה לנו עוד חוויה מעניינת.
*יש לציין העסק של גררד הוא למטרות רווח וגם בעבור הלינה אצל המשפחה שילמנו סכום (נמוך יחסית). מן הסתם, לי אין שום רווח מהעניין. סתם חשוב לציין.
