דיווח ישיר מהכנס

דיווח ישיר מהכנס

רק כמה עשרות אנשים הגיעו, וחבל. המושב המרכזי הראשון התחיל כעת, עם חנן יובל ואנשים אחרים מהתעשיה, בדיון על סיוע ביצוא מוסיקה ישראלית לחו"ל. המסר: אין. עכשיו מסתבר שהמוזמנים לפנל לא טרחו להגיע בכלל. יובל לא היה אמור להיות כאן לפי התוכניה. רק בישראל. יש אנשים מלייבלים מובילים שאנסה לשמוע אותם אח"כ: מיוט, סייר ואולי עוד. סוכנת מובילה מחו"ל לא הצליחה להביא יותר מ 5 אנשים לסשן אידי איתה. אני מאשימה את המארגנים.
 
סיוע המדינה לאמנים ישראלים בחו"ל

חנן יובל: הופעתי מאות פעמים בחו"ל ומעולם לא קיבלתי סיוע. אין למה לצפות.
נציג משרד החוץ: אנחנו תומכים. בעיקר בהופעות בפסטיבלים.
המנחה (שהוא גם מארגן הכנס) : אין לסמוך על המדינה. לא ברור מה הקריטריונים שלהם לתמיכה. אין שקיפות. מי מחליט איזה אמן ראוי ליצג את ישראל בחו"ל ? הוציאו מאה אלף דולר על עידן רייכל. למה? ולמה לא אחרים? ויש את בעיית הפוליטיקה כאשר סמל ישראל מקדם אמנים. עדיף לא.
 
דניאל מילר מ"מיוט"

דיבר ארוכות ודברים מעניינים . בגלל האקוסטיקה הגרועה ואוזניי הבעייתיות שמעתי רק את רוב הדברים.
איך בוחר את מי להחתים? אף פעם לא עפ"י דמו. או שהוא רואה אמן בהופעה, או שמקבל המלצות מרשת החברים והקולגות שלו, ואז בודק.
אמנים חייבים להיות שלמים עם מה שהם מקליטים, ולכן הוא לעולם לא לוחץ עליהם. אם אמן מקליט שיר בניגוד לטעמו ודעתו והוא נהייה להיט, יידרש אח"כ לנגן אותו במשך שנים, דבר שייצר טינה.
הוא תמיד חושב על אמנים במונחים של קריירה ארוכת טווח, אף פעם לא רק לטווח הקצר.
מילר מסכים איתי שאמנים חייבים להיות מצויינים בלייב, ולא מספיק איכות טובה של החומר המוקלט. הוא נשמע מסוייג מהחתמת אמנים שאינם מסוגלים לשחזר החומר עלי במה באיכות גבוהה.
עוד אח"כ. כרגע סימור סטיין מסייר מתחיל. אם יש לכם שאלות עבירו אלי.
 

Celluloid Hero

New member
איפה מסתתרים הראמונס של דורנו

והאם העשרות הבודדות של אנשים שמקיפים אותו כעת לא עושים לו חשק ממש חזק למצוא עכשיו כאלה? :)
 
בצפון מזרח הודו

הוא ביקר לאחרונה במדינת אסאם והתרשם מהאמנים המקומיים. האוכלוסייה שם נוצרית ודוברת אנגלית. גם בסין לדעתו יש כשרונות.
הוא החתים את אקו והבנימן ברגע שראה אותם. כך גם הסמיתס והריפלייסמנטס.
הריפלייסמנטס נלמדים אבל רוב הזמן לא היו פכחים...
הראמונס היו אהובים עליו. אומר שמעטים ידעו כמה הם היו רציניים באשר למוזיקה שלהם ולקריירה.
מדונה הקליטה את feverאחרי שלקח אותה לפגוש את פגי לי, שהייתה כבר זקנה וחולה. הוא אומר שלא היה לו מושג איזו כוכבת גדולה מדונה תהייה, אבל הוא האמין בה ולכן הימר עליה.
כשראה לראשונה את הטוקינג הדס בהופעה "הלב שלי קפץ מהחזה". הוא רצה להחתים אותם מייד אבל ם בדיוק סיימו את הלימודים (בביה"ס לאמנות ברוד איילנד) ולא ידעו בדיוק מה הם רוצים לעשות. במהלך השנה לאחר מכן הציעו להם הצעות מפתות וסימור כמעט חטף התקף פאניקה. אבל בסוף הם חתמו איתו, לאחר 11 חודשים.
פיל ספקטור חבר טוב שלו. לגעתו ספקטור הוא גאון שדינה את פני המוזיקה האמריקאית. היתה לספקטור ילדות קשה. אביו התאבד והוא פיתח קומפלקסים. פעם הוא נעל את סימור בביתו כי לא רצה להשאר לבד. אבל סימור מאמין שספקטור חף מפשע. הוא מדבר עליו עם המון אהבה.
&nbsp
אגב, היינו פחות מעשרה אנשים. ישבתי פחות ממטר ממנו.
 

Celluloid Hero

New member
סין והודו, אה?

והוא מתלונן על הריפלייסמנטס? :) (אגב, חלק גדול מהקסם שלהם, זאת הפריזמה המבושמת שבה הם העבירו את הרגשות שלהם).
טוב, קשה לי לחלוק עליו בעניין הראמונס, אחרי שכתבתי פה כמה סקירות באורך אינסופי, וזה עוד אחרי עריכה מסויימת. הראמונס היו מאוד רציניים לגבי המוזיקה שלהם, אפילו שזה יצא למראית העין( או אוזן) בלתי מפוקסת, מאוד ההפך. גם קשה לחלוק בעניין ספקטור (ושני העניינים הרי מתחברים יחד באיזושהי נקודה). ויפה לך ציף, זה בנאדם אחד לפחות שהייתי שמח לשמוע מקרוב בעצמי.
 

tzvika321

New member
הראמונס החדשות, אי שם מצפון-מזרח הודו

או שלא.
מצד שני, אולי הוא התכוון בכלל למונגוליה הפנימית (נא לא לבלבל עם החיצונית). ועל זה אמרו חז"ל, מי שלא שמע שירת גרון מונגולית מימיו, כאילו שלא שמע פרוג איטלקי בחייו.
אפשר לקבל את זה גם ביותר מטאל.





 

oren29at

New member
אני עם הפולני של אריאל עכשיו.

אין לי קיבולת לעוד רוק שובר שיניים
&nbsp
אריאל, אם אתה קורא את ההודעה הזאת- יש מצב ששיחקת אותה בענק עם המיקסטייפ שלך. בכפוף, כמובן, להאזנה מלאה שלי אותו, ולהאזנות חוזרות.
&nbsp
אני חייב שתי סקירות (למה למען השם קפצתי בראש והכנתי עוד מיקסטייפ?), ועוד כתיבת רשות על מיקסטייפים נוספים. בהתחשב בעובדה שאני לא אהיה בארץ מיום שלישי- התנובה שלי עלולה להתעכב. תרגישו (כל קוראי וכותבי הפורום הזה כולם) חופשי להעלות את הטקסטים שלכם.
 
עוד דניאל מילר

הוא מסכים איתי שהכימיה בין הנגנים שה את הכל, בוודאי בהופעות. "זה לא אותו הדבר אם יש נגנים שכירים.
סיפר אנקדוטה ארוכה על אמן שאת שמו לא הצלחתי לשמוע. עשה מוזיקת דאנס (?) והצליח מאוד ואז החליט לעשות אלבום פאנק. מילר אמר שהוא תמל בו לגמרי למרות הסתייגותו. האלבום נכשל. אמן אזחזר לעשות את מה שהוא יודע והיה לו להיט ענק. המוסר השכל הוא שאמנים זקוקים לעיתים לההתרעננות" כזו. אי אפשר לכוון אותם או לכפות עליהם.
אומר שהיו צעירים לא מתעניינים בפוליטיקה לעומת הדור שלו. הסיבה שפאנק גם זכה לדחיפה היא שהוא ומנהלי לייבלים אחרים באו מדור עם מחוייבות לערכים. היום אין לצעירים כל עניין בזה והמוזיקה משקפת את האפאטיות.
 

oren29at

New member
תגובה על הכל

1) את הכשלון של הפאנל כפי שתיארת אותו אפשר היה להריח רק מהעובדה שכל האירוע הזה לא ממש תוקשר. ללא ההודעה שלך לא הייתי יודע בכלל על קיומו, ואני טיפוס שמסתובב באזורי התרבות של התקשורת הכתובה והאלקטרונית.
&nbsp
חנן יובל? ברצינות? חבל שלא עשו סיאנס לבני אמדורסקי. יכול היה להיות בידור לא נורמלי.
&nbsp
2) "הראמונז של דורנו" כבר לא יגיעו, לדעתי, משום שהרוק כאמנות או כצורת ביטוי מיצה את עצמו. רוק הוא כבר לא צורת ביטוי של צעירים שחושבים ורוצים לשנות את העולם. הוא הפך לזרם אמנותי מן השורה, עם הרבה מאד חזרה על תבניות מוכרות, שירים ויצירות שהפכו לסטנדרטים, וגירסאות כיסוי לרוב. הרוק הפסיק לבעוט, איבד את החיוניות הבסיסית שלו, ועבר להיות תלוי על הקיר, לצד הבלוז והג'אז.
&nbsp
הנה מחשבה: צעירים מביעים את עצמם בפיתוח אפליקציות, שמצידן מאיימות לשנות את העולם. מתי אפליקציות יהפכו מבידור לאמנות? חפשו שם את הראמונז שלכם.
&nbsp
3) מי אני לעומת דניאל מילר. מילר הוא האיש מאחורי אמנים כמו דפש מוד וניק קייב. אני הוא האיש מאחורי הכינוי האווילי oren29. ועדיין, אני רוצה לחלוק עליו, או שמא עליך: לתת משקל לאיכות האמנים בהופעה שקול לנתינת משקל יתר לשירות צבאי בישראל. אחד היתרונות הגדולים של הרוק כאמנות הוא דווקא היכולת להתנתק מהבמה, ולשים דגש על תהליך ההקלטה של המוזיקה. אני מתכוון גם לשימוש באולפן ובאביזריו (לא מעט כלי נגינה מודרניים הומצאו מתוך מחשבה על הדרך שבה הם ישמעו באולפן), וגם לבועת הזמן של ההקלטות, שהתאפשרה דווקא משום שהופעות לא היו מקור הכנסה ראשי/בלעדי, אלא מכירת תקליטים. הביטלס, זפלין, דיפ פרפל, REM, ובטח שכחתי עוד כמה- כל אלה לא היו יוצרים חלק מהאלבומים הקלאסיים והמשמעותיים של הרוק לולא הניחו מאחור, ולפעמים התנתקו לגמרי, מהופעות חיות.
&nbsp
יתכן שהעמדה שלי היא אישית מאד, משום שאני פחות טיפוס של הופעות, ויותר טיפוס של האזנה פרטית למוזיקה, אבל כשרון של מוזיקאי מגיע מתוכו, ולא בהכרח בא לידי ביטוי באופן שבו הוא מתקשר עם קהל. או בשתי מלים: ניק דרייק.
&nbsp
בהמשך לנקודה הזאת "כימיה בין נגנים" היא דבר חמקמק. יש לא מעט מוזיקאים ואלבומים שהגיעו רחוק וגבוה למרות (או בגלל) יחסים בינאישיים מחורבנים או תנאים לא אופטימליים (נגן שהבריז, נגן שלא התאים, וכו' וכו').
&nbsp
4) האנקדוטות של סימור סטיין מאלפות. אם יש הקלטת אודיו/יוטיוב של הכנס, זה יכול להיות נחמד להקשיב לכל הסשן.
 
חנן יובל הוא יו"ר איגוד האמנים או משו, כבר הרבה שנים

פונקציונרי אחרים שהוזמנו, הבריזו.
פספסתי שב טוב עם יאיר ניצני כיו"ר. הגעתי בסוף. את אחד המשתתפים האחרים בו זיהיתי- הוא היה שכן שלי בשנות השבעים. אדם נוסף שהיסתובב שם היה מאוד מוכר לי ואני לא זוכרת מאיפה. אמריקאי מבוגר. כן ראיתי את הפאנל האחרון, על עתיד מקצוע ה a&r אם בכלל. היה מרתק, למרות המסםר המצחיק של אנשים בקהל, שבחציים היו משתתפים מפאנלים אחרים.... . כמה תובנות: רדיו עדיין חשוב. במיוחד רדיו קולג׳ים לאמני אינדי רך עדיין ככלל רדיו הוא משמעותי לקידום אמנים בארה"ב. בבריטניה זה סיפור אחר לפי דניאל מילר. העתונות הכתובה אינה רלבנטית , בלוגים כן. הדור הצעיר בתחום נותן משקל עצום ל"סטטיסטיקות" דהיינו כמה לייקים יש לאמן בפייסבוק, כמה עוקבים בטוויטר וכו. בצד אחד של הספקטרום יש את המקדמים הצעירים מאוד שיהיו מוכנים להחתים אמן רק על סמך פופולריות ברשתות החברתיות. בצד השני של הספקטרום יש את דניאל מילר שהנתונים לא מעניינים אותו כהוא זה. הוא גם מספיק מנוסה וציני בכדי לדעת שאת הנתונים ניתן לזייף, ולכן הם לא רלבנטיים, מלבד העובדה הבסיסית שפופולריות אינה מעידה על איכות. אולי בתחום ה edm זה פחות חשוב כי הם לא בונים על קריירות לטווח ארוך של האמנים.
 
למעלה