דיווח אופטימי ורעיון משונה:
בוקר טוב! ראשית הדיווח האופטימי: מאז שהפסקתי לבלוע אנטיביוטיקה, ועברתי לזריקות פניצילין במקום, מצב הבטן שלי השתפר פלאים. אני גאה לבשר שאני כבר מסוגלת לאכול ירקות ופירות (לאחרונה לא יכולתי), וגבינה!!! בינתיים רק גבינה לבנה ויוגורט, אבל בפריזר מחכים לי ארטיקים דיאטטיים (חלביים) של שטראוס (33 קלוריות לאחד) ואני מקווה להגיע גם אליהם בימים הקרובים. אני מתחילה להרגיש שוב כמו בן אדםאחרי כמה שנים טובות של סבל ותסכול. אני גם פחות רעבה, כי הגוף כנראה סופג יותר טוב את המזון. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל אני די משוכנעת שבגלל הבעיות שהאנטיביוטיקה עשתה לי במערכת העיכול, בעצם, למרות גודלי העצום, הייתי במצב של כל מני חוסרים תזונתיים. עובדה, עכשיו, פתאום, השתפר לי מאוד הזיכרון לטווח קצר שהיה קצת דפוק בשנים האחרונות... ולרעיון המשונה: למרות שאני שוחרת שלום מטבעי, החלטתי שאני לא יכולה לקרוא למה שאני עושה בשם עדין כמו "שינוי אורח חיים". החלטתי שאני בעצם צריכה לצאת למלחמה: המלחמה על חיי. החלטתי להתייחס לזה כמו אל מבצע צבאי, ואפילו מצאתי למבצע הנ"ל שם, שמורכב משתי מילים (כמו כל מבצע שמכבד את עצמו). ברגעי משבר אני משננת את השם הזה כמו מנטרה, וזה עוזר לי להתגבר... בחיי! את המשקל הוצאתי לחלוטין מחיי: הוא תמיד גורם לי לאכול, אם מרוב שמחה, ואם מרוב תסכול. לכן, כדי לנצח במערכה, הוצאתי אותי מהלכסיקון שלי, בלי שום סנטימנטים. אני שבעת דיאטות. עוד מעט בת 44, ונאבקת בעודפי משקל (בעבר אולי קצת דימיוניים, כיום אמיתיים מאוד) מגיל 12. הרגשתי שאני חייבת לשנות טקטיקה... כי כל הקודמות לא פעלו.... אגב, הדיאטה היא אותה דיאטה: שילוב בין דיאטה קלאב לסוזן פאוטר. ספורט אני לא תמיד עושה: תלוי במצב הרגל ובהרגשה הכללית. אני לא מלחיצה את עצמי, ולא עושה תחרות עם אף אחד. בבריכה אני שוחה כל עוד יש לי כוח, ולא סופרת בריכות. פרנציפ!!! מקווה שבסוף אוכל לאכול גם ביצה! יום קל לכולנו
בוקר טוב! ראשית הדיווח האופטימי: מאז שהפסקתי לבלוע אנטיביוטיקה, ועברתי לזריקות פניצילין במקום, מצב הבטן שלי השתפר פלאים. אני גאה לבשר שאני כבר מסוגלת לאכול ירקות ופירות (לאחרונה לא יכולתי), וגבינה!!! בינתיים רק גבינה לבנה ויוגורט, אבל בפריזר מחכים לי ארטיקים דיאטטיים (חלביים) של שטראוס (33 קלוריות לאחד) ואני מקווה להגיע גם אליהם בימים הקרובים. אני מתחילה להרגיש שוב כמו בן אדםאחרי כמה שנים טובות של סבל ותסכול. אני גם פחות רעבה, כי הגוף כנראה סופג יותר טוב את המזון. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל אני די משוכנעת שבגלל הבעיות שהאנטיביוטיקה עשתה לי במערכת העיכול, בעצם, למרות גודלי העצום, הייתי במצב של כל מני חוסרים תזונתיים. עובדה, עכשיו, פתאום, השתפר לי מאוד הזיכרון לטווח קצר שהיה קצת דפוק בשנים האחרונות... ולרעיון המשונה: למרות שאני שוחרת שלום מטבעי, החלטתי שאני לא יכולה לקרוא למה שאני עושה בשם עדין כמו "שינוי אורח חיים". החלטתי שאני בעצם צריכה לצאת למלחמה: המלחמה על חיי. החלטתי להתייחס לזה כמו אל מבצע צבאי, ואפילו מצאתי למבצע הנ"ל שם, שמורכב משתי מילים (כמו כל מבצע שמכבד את עצמו). ברגעי משבר אני משננת את השם הזה כמו מנטרה, וזה עוזר לי להתגבר... בחיי! את המשקל הוצאתי לחלוטין מחיי: הוא תמיד גורם לי לאכול, אם מרוב שמחה, ואם מרוב תסכול. לכן, כדי לנצח במערכה, הוצאתי אותי מהלכסיקון שלי, בלי שום סנטימנטים. אני שבעת דיאטות. עוד מעט בת 44, ונאבקת בעודפי משקל (בעבר אולי קצת דימיוניים, כיום אמיתיים מאוד) מגיל 12. הרגשתי שאני חייבת לשנות טקטיקה... כי כל הקודמות לא פעלו.... אגב, הדיאטה היא אותה דיאטה: שילוב בין דיאטה קלאב לסוזן פאוטר. ספורט אני לא תמיד עושה: תלוי במצב הרגל ובהרגשה הכללית. אני לא מלחיצה את עצמי, ולא עושה תחרות עם אף אחד. בבריכה אני שוחה כל עוד יש לי כוח, ולא סופרת בריכות. פרנציפ!!! מקווה שבסוף אוכל לאכול גם ביצה! יום קל לכולנו
